Third Treatise on Service of God
מתוך חובות הלבבות · רבנו בחיי אבן פקודה
בבאור אופני חיוב קבלת עבודת האלהים יתברך. וזה פתח השער: אמר המחבר מפני שבארנו במה שעבר חיוב יחוד האלהים בלב שלם ואופני בחינת טובותיו על האדם התחייבנו לזכור אחר כך מה שהאדם חייב לנהוג בו כשיתברר אצלו והוא קבול עבודת האלהים כפי אשר יחייבהו השכל למטיב על מי שהטיב לו
וראוי להקדים בפתיחת השער הזה ביאור אופני הטובות וחיובי ההודאה עליהם מבני אדם קצתם לקצתם. ונעלה מזה אל מה שאנו חייבין בו לבורא יתעלה מן השבח וההודאה על רוב חסדו וגודל טובו עלינו
ונאמר, כי מן הידוע אצלנו כי כל מטיב אלינו אנו חייבין להודות לו כפי כונתו להועיל לנו ואם יקצר במעשהו לדבר שיקרהו ימנעהו מהיטיב אלינו הודאתו חובה עלינו כיון שנתברר לנו כי דעתו עלינו לטוב וכי כונתו להועיל לנו. ואם תגיע לנו שום טובה על ידי מי שלא כוון בה אלינו יסתלקו מעלינו חיובי ההודאה לו ואין אנו חייבין בה.
וכאשר נתבונן בטובות בני אדם קצתם אל קצתם אינן יוצאות מאחד מחמשה פנים (ס״א מינים) .
האחד טובת האב על הבן.
והשני טובת האדון על עבדו.
והשלישי טובת העשיר על הרש כדי לקבל שכר שמים.
והרביעי טובת בני אדם קצתם לקצתם לקנות השם והכבוד ולגמול העולם.
והחמישי טובת החזק על החלש בעבור חמלתו עליו ושהוא כואב על ענינו.
וצריך שנעיין עתה בכוונת כל אשר ספרנו
אם אינה תלויה בדבר כי אם לתועלת מי שמטיבין אליהם אם לא.
ותחלתם טובת האב על בנו מן הידוע כי הוא מכוין לתועלת עצמו בו כי הבן נתח מהאב עם עוצם תקותו (ס״א תשוקתו) בו והלא תראה כי הוא מרגיש עליו יותר מגופו במאכלו ובמשתהו ובכסותו ולדחות כל נזק מעליו ונקל בעיניו סבל הטורח והיגיעה בעד מנוחתו עם מה שהטבעו עליו האבות מן הרחמים והחמלה על בניהם
ועם כל זה חייבה התורה והשכל על הבן העבודה והכבוד והיראה כמ״ש הכתוב (ויקרא יט) איש אמו ואביו תיראו (משלי א) שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך ואמר (מלאכי א) בן יכבד אב ועבד אדוניו. ואם האב מוכרח בזה בדרך הטבע והטובה לאל והוא שליח בה בלבד
אבל טובת האדון על עבדו ידוע כי הוא מכוין לתקן ממונו בממונו עם צרכו לעבודתו והוא אינו מכוין בזה כ״א תועלת עצמו ועכ״ז כבר חייבו הבורא יתברך בעבודתו והודאתו כמ״ש בן יכבד אב ועבד אדוניו
אבל טובת העשיר על הרש לקבל שכר שמים הוא כסוחר שהוא קונה הנאה גדולה קיימת יגיע אליה אחר זמן בטובה קטנה ואבודה ונבזית יתננה מיד ולא נתכוין אלא לפאר נפשו באחריתו בטובה שהפקידה האלהים בידו לתתה למי שיהיה ראוי לה ומן הידוע כי ראוי להודות אותו ולשבחו אע״פ שהיתה כונתו לפאר את נפשו באחריתו ועכ״ז נתחייבה לו ההודאה כמ״ש איוב (בפי׳ כט) ברכת אובד עלי תבא ועוד אמר (שם לא) אם לא ברכוני חלציו ומגז כבשי יתחמם.
אבל טובת בני אדם קצתם אל קצתם בעבור אהבת השבח והכבוד וגמול העולם הוא כמי שאוצר דבר אצל חברו או מפקיד אצלו ממון מפני יראתו שיצטרך לאחר זמן
אף על פי שכונתו לתועלת עצמו בהטיבו לזולתו כמו שאמרנו חייב לו השבה וההודאה עליה כמו שאמר החכם (משלי יט) רבים יחלו פני נדיב וכל הרע לאיש מתן ואמר (שם יח) מתן אדם ירחיב לו ולפני גדולים ינחנו.
אך טובות החומל על העני הכואב לו הוא מכוון בה לדחות צער מעל עצמו אשר מצאוהו מעגמת נפשו וכאבו למי שחמל עליו. והוא כמי שמרפא כאב שמצאהו בטובת ה׳ עליו ואיננו נשאר מבלתי שבח כמו שאמר איוב (בסימן לא) אם אראה אובד מבלי לבוש ואין כסות לאביון אם לא ברכוני חלציו ומגז כבשי יתחמם.
וכבר נראה ממה שהקדמנו כי כוונת כל מטיב לזולתו מב״א הוא לתועלת עצמו תחלה ולקנות קישוט נאה לעוה״ז או לעוה״ב או לדחות צער מעל נפשו או לתקנת ממונו ואין כל זה מונע משבחם והודאתם מיראה ומאהבה אותם ומהשיב להם גמולם אע״פ שהטובה ההיא שאולה בידם והם מוכרחים להטיב בה וכאשר זכרנו וטובתם אינה תמידית ולא נדיבותם נמשכת וחסידותם מעורבת עם כונת תועלת נפשם או לדחות ההיזק ממנה אם כן כמה האדם חייב מן העבודה והשבח וההודאה לבורא הטובה והמטיב בה אשר אין תכלית לטובתו אך היא מתמדת ונמשכת מבלתי כונת תועלת ולא דחיית נזק רק נדבה וחסד ממנו על כל המדברים:
וממה שראוי לעמוד עליו כי כל מטיב לזולתו מבני אדם מכל המינים אשר זכרנו אין לו יתרון על מי שמטיב לו אלא במקרה מן המקרים אבל באנושותם (ס״א בישותם) ועצמם נמשלים וקרובים זה לזה בעצם ובדמות ובחבורם ובצלמם וטבעיהם וברוב מקריהם ועכ״ז חייב מי שמטיבים לו מן העבודה למטיב מה שספרנו.
ואם היינו חושבים כי מי אשר מטיבין לו בתכלית החסרון והגריעות ובהרכבתו וחבורו ודמותו היה חייב בעבודה יותר וכן כאשר נחשוב כי המטיב בטובה טוב ושלם מכל נמצא ומי שמטיבין לו גרוע מכל נמצא וחלוש מכל נברא השכל מחייב בתוספת העבודה למטיב עד אין תכלית
וכאשר נבחון על ההקשה הזאת דבר הבורא יתברך ובני אדם בשכלנו נמצא הבורא יתברך נעלה ונשא ומרומם על כל נמצא וכל מושג בהרגשה ובשכל כפי אשר התבאר בשער הראשון מן הספר הזה וכן נמצא האדם בהקשתו אצל שאר מיני החיים שאינם מדברים חסר וחלש מכלם
ויראה לך זה בג׳ ענינים.
אחד מהם בענין גדולו ועוללותו כי נמצא שאר מיני החיים חזקים ממנו ויכולים לסבול הצער יותר ולנשא את עצמם ואינם מטריחים אבותם בגדולם כאדם.
והענין השני כשנעיין במה שיש תוך גוף האדם מן הלכלוכים והטנופים ומה שנראה עליו מחוץ ממה שהוא קרוב מהם כשהוא נמנע מן הרחיצה והנקיות ימים רבים וכן כאשר ימות כי זוהמתו יותר כבדה מכל זוהמת כל נבלות שאר ב״ח וצואתו יותר מסרחת מצואת שאר ב״ח וכן שאר טנופיו.
והעניין השלישי מה שהוא נראה מחולשת תחבולותיו כשיחסר כח הדבור אשר נתן לו הבורא יתרון על שאר החיים שאינם מדברים למאורע שאירע במוחו כי בעת ההיא יהיה נעוה ונתעה משאר בע״ח ואפשר שישחית עצמו בשחיתות ובתמותות ונמצא רוב בע״ח שיש להם מן ההכרה בדרכי טובתם והתחבולה בהשגת מזונותם מה שמקצרים רבים מן המשכילים שבבני אדם מכמותה כ״ש מי שיפקד שכלו מהם.
וכאשר נעמוד במחשבותינו על גדולת הבורא יתעלה ועוצם יכלתו וחכמתו ועשרו ונסתכל בחלישות האדם וחסרונו ושאינו מגיע אל השלמות ורוב צרכו ורישו לדבר שימלא מחסורו ונבחון רוב טובות הבורא יתברך וחסדו עליו ושבראהו כמו שבראהו מן החסרון בעצמו והוא רש וצריך אל מה שיש בו תקנתו ולא יגיע אליו כי אם ביגיעת נפשו וזה מחמלת הבורא עליו כדי שיכיר את עצמו ויבחן בכל עניניו וידבק בעבודת האל עכ״פ ויקבל על זה גמול העוה״ב אשר לו נברא כמו שהקדמנו מן הדברים בשער השני מן הספר הזה כמה האדם חייב לו ית׳ מן העבודה והיראה והשבח וההודאה והתמדת התהלה עם ברור חיוב כל אשר הקדמנו מן שבח ב״א והודאתם קצתם לקצתם.
ואם יש איש סכל שחולק בחיוב כל זה לבורא יתברך על האדם כשהוא מבחין ומתבונן בענין הזה ומודה באמת על עצמו הלא יעור הישן ויקץ המתעלם ויבחין הכסיל וישכיל המשכיל ברור חיוב קבלת עבודת האלהים עם ברור הראיות ופרסום העדים ואמתת המופתים וכמ״ש הנביא ע״ה למי שהתעלם מעיין בקבלת עבודת האלהים ית׳ (דברים לב) הלה׳ תגמלו זאת עם נבל ולא חכם.
א״כ כבר נתברר חיוב קבלת עבודת האלהים על בני אדם מצד התמדת טובותיו עליו.
וצריך שנבאר מענין השער הזה עשרה ענינים.
אחד מהם ההערה על העבודה וחלקיה.
והשני בצורך המביא אל כל חלק מחלקיה.
והשלישי בגדר העבודה וחלקיה ומעלותיה.
והרביעי בצורת ההערה התוריה וחלקיה ומעלות אנשים בידיעת ספר התורה והבנת עניניו.
והחמישי בצורת ההערה השכלית ולהורות עליה על דרך השאלה והתשובה.
והששי במיני חיובי העבודה כפי מיני הטובות ומחלקותיהם.
והשביעי בבאור הפחות מה שחייב בו מי שמטיבין לו בטובה מן הטובות למטיב בה.
והשמיני במחלוקת החכמים בהכרח ובצדק והדעת הקרובה אל האמת מן הדעות בזה.
והתשיעי בספור סוד יצירת המין האנושי בעולם הזה בדרך קצרה.
והעשירי בספור דרך השמוש בכל מדה ממדותינו במקומה:
אמר המחבר אך הצורך אל ההערה על עבודת ה׳ וחלקיה הוא מפני שהאדם חייב בעבודת ה׳ יתברך מדרך השכל וההכרה ויש בין עת הראות הטובות על האדם ובין עת שישכיל ויכיר מה שהוא חייב עליהם מן העבודה זמן ארוך. היתה הערת האדם על מה שחייב בו מן המעשים ואמונת הלבבות אשר בהם תשלם לו העבודה לאל ית׳ חובה כדי שלא ישאר בלי דת עד שיגמור שכלו
וההערה על שני ענינים
אחד מהם תקוע בשכל נטוע כהכרת האדם נוצר עליו בשרש בריאתו ותולדתו
והשני קנוי בדרך השמע והיא התורה אשר יגיענה הנביא אל בני אדם להורותם דרך העבודה אשר הם חייבין בו לבורא יתברך:
אך הצורך המביא אל כל חלק מחלקי ההערה הוא מפני שההערה התקועה בשכל נחלשת מג׳ פנים התחייבנו לחזקה בהערה התוריה
והאחד מהג׳ פנים הוא מפני שנברא האדם מדברים שונים זה מזה וטבעים מתגברים זה על זה ומעצמים זה הפך זה והם נפשו וגופו
ונטע הבורא יתברך בנפשו מדות וכחות יכסוף בהם לדברים כאשר יתנהג בם האדם יגדל בהם גופו ויתחזק על ישוב העולם הזה וישאר המין האנושי על ענינו ואם יפסדו אישיו והמדה הזאת היא התאוה להנאות הגופיות והיא כוללת כל מיני החי הגדל
והרכיב הבורא יתעלה בנפש האדם עוד מדות וכחות יכפוף בהם כאשר ישתמש בהם למאוס בעמידתו בעולם הזה ויחפוץ להפרד ממנו והיא החכמה (כ״א ההכרה) השלמה.
ומפני שהיו ההנאות הגופיות קודמות אל נפש האדם מנעוריו וצוותו בהם מתחלת ענינו חזק וגדול ונחוץ בם יותר הגבירה מדת התאוה על שאר מדותיו עד שגברה על השכל שנוצר עליו האדם וטחה מראות עינו ואבדו סימני חמודותיו
והוצרך האדם בעבור זה לדברים שהם חוץ לו לעמוד בהם כנגד מדתו המגונה והיא התאוה להנאות הבהמיות ולהחיות בהם סימני מדתו המשובחת והוא השכל והדברים ההם עניני התורה אשר הורה בהם האל ברואיו דרך עבודתו על ידי שלוחיו ונביאיו ע״ה.
והשני שהשכל הוא עצם רוחני נגזר מן העולם העליון הרוחני והוא נכרי בעולם הגופים העבים והתאוה אשר באדם מחוברת מכחות הטבע ומזג היסודות והיא בעולם יסודה ומעון שרשה מושכים אליה המאכלים כח ומחזקים אותה ההנאות הגופיות. והשכל מפני שהוא נכרי אין לו מחזק ולא חבר והכל כנגדו ומן הדין היה שיחלש ונצטרך לדבר שידחה בו מעליו גובר התאוה ושיחזקהו עליה והיתה התורה רפואה לחולה מה מחליי הנפשות ומדוי המרות.
ועל כן תמצא התורה מזהרת מהרבה מאכלים ולבושים ובעילות וקנינים ומעשים שהם מחזקים כח התאוה. וכן הוא מצווה במה שהוא עומד כנגדה מהדברים שהם הפכה והם התפלה והצום והצדקות וגמילות חסדים ולהחיות בהם סימני השכל ולהועיל האדם בם בעולם הזה ובעולם הבא כמ״ש דוד (תהלים קיט) נר לרגלי דברך ואור לנתיבתי ואמר (משלי ו) כי נר מצוה ותורה אור ונאמר (קהלת ב׳:י״ג) וראיתי אני שיש יתרון לחכמת מן הסכלות כיתרון האור מן החשך.
והשלישי כי התאוה משתמשים בה תדיר במזון הגוף ולא תרפה מהעבודה לילה ויום והשכל אין משתמשים בו אלא במה שהוא מפיק לתאוה. ומן הידוע שהכלים שמשתמשים בהם תמיד על דרך הטבע מוסיף תקונם ומתחזקים מעשיהם. וכאשר ימעט שמושם יפסדו ויחלשו מעשיהם והדין נותן שתחזק התאוה מפני שמשתמשים בה תדיר ויחלש השכל מפני מעוט השמוש בו והנהגתו על מה שהוטבע עליו
והצריך הדוחק למציאות ענין שאין משתמשים באמתתו מאברי האדם ותאותיו הבהמיות מאומה. אבל משתמשים בה בשכל הניצל מגובר התאוה עליו היא התורה אשר בהשתמש השכל בה יחזיק ויזך ויזהיר וידחה מעל האדם הסכלות הגוברת על נפשו המונעת אותו מראות הדברים על אמתתם ומהניחם על מכוניהם כמ״ש (תהלים יט) תורת ה׳ תמימה משיבת נפש עדות ה׳ נאמנה מחכימת פתי פקודי ה׳ ישרים משמחי לב מצות ה׳ ברה מאירת עינים.
והתחייבה מאשר זכרנו הערת האדם בדרך התורה הכוללת המצות השכליות והשמעיות לעלות בהם אל העבודה אשר האדם חייב בה מדרך הראיה השכלית אשר היא תכלית הענין המכוון בו בבריאת המין האנושי בעולם הזה:
אך גדר העבודה ובאור חלקיה ומעלות כל חלק מחלקיה
הוא שגדר העבודה כניעת מי שמטיבין לו למטיב בטובה שיגמלהו על טובתו כפי יכלתו. והכניעה נחלקת לשני חלקים. האחד כניעת רהות ויחול בהכרח וחזקה. והשני כניעת חובה ודין לגדל ולרומם למי שנכנעין לו.
אך החלק הראשון הוא הכניעה לאל שתהיה מצד ההערה הקנויה אשר זכרנו שחיובה מדרך הגמול והעונש בעוה״ז ובעוה״ב. אבל החלק השני הוא הכניעה אשר תהיה מצד ההערה התקועה בשכל והנוצרת בטבע האדם בהקשר נפשו עם גופו
ושתי הכניעות משובחות מביאות אל דרך ההצלה בעולם המנוחה אלא שאחת מהנה גומרת לחברתה ומעלה שעולים ממנה אליה והיא הערת התורה. והכניעה שתהיה מחמת הערת השכל ודרך הראיה קרובה אל האלהים ורצויה יותר לשבעה פנים:
אחד מהם שהעבודה שתהיה מהערת התורה אפשר שיהיה האדם מכוין בה לש״ש ואפשר שתהיה כונתו לחנופה ולשבח ב״א וכבודם בעבורה כי שרשה מוסד על התוחלת והרהות אך העבודה שהיא מצד הערת השכל לא תהיה כי אם מיוחדת לש״ש לא יתערב בה שום חונף ולא זיוף מצד שיתפאר בה כי אינה מיוסדת על תוחלת ועל הרהות אך היא מצד החכמה והידיעה במה שהנברא חייב לבורא מן העבודה:
והשני כי עבודת שהיא מהערת התורה לא תהיה אלא אחר היחול בגמול והרהות בעונש ואשר תהיה מהערת השכל לא תהיה כי אם לנדיבות הנפש ורצונה להשתדל בכל יכלתה בעבודת אלהים לשמו אחר ידיעה והבנה כי הנפש לא תתנדב במה שיש לה אלא אחר שיתברר לה שהתמורה עודפת עליו והוא רצות האל אותה:
והשלישי כי העבודה שהיא מן התורה בלבד יהיה הנראה ממנה על האברים מן המעשים הטובים יותר ממה שהוא צפון בלב מעבודת האלהים והעבודה שתהיה מן השכל הצפון בלב כפלים ממה שנראה ממנה על האברים והם חובות הלבבות:
והרביעי כי העבודה שהיא מן התורה כמבוא אל העבודה אשר היא מן השכל והיא כגרגיר הזרוע והתורה לה כעבודה לאדמה וחרישתה ונקיתה והעזר שהוא מן האלהים כמטר המשקה אותה ומה שהיא ממציאה ומצמחת במה שיתקיים בלבבות מעבודת האלהים לשמו לא ליחול ולא לרהות כמו שהזהירו חז״ל עליו אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס וכו׳ ויהי מורא שמים עליכם:
והחמישי כי מצות התורה יש תכלית למספרן והן מגיעות עד סך ידוע והוא תרי״ג מצות אך מצות השכל כמעט שאין להם תכלית כי בכל יום יוסיף האדם דעת בהן וכל אשר תוסיף הכרתו ויבין טובות האלהים ועוצם יכלתו ומלכותו יוסיף להכנע לו ולהשפל לפניו. ועל כן אתה רואה דוד ע״ה מתחנן אל האלהים להעיר אותו עליהן ולהסיר מסך הסכלות מעל עיניו כמ״ש (תהלים קיט) גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך הורני ה׳ דרך חקיך וגו׳ הדריכני בנתיב מצותיך וגו׳ הט לבי אל עדותיך וגו׳ ואומר (שם) לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד. ר״ל כל מה שאנו חייבין מעבודתך אל התמדת טובותיך אין קץ לו מפני שאין קץ לאופני טובותיך עלינו.
וכבר נאמר על קצת הפרושים שהיו כל ימיהם בתשובה מפני שהיו מחדשים בכל יום תשובה בעבור תוספת הכרתם בגדולת האלהים בכל יום וקצורם במה שהם חייבים לו מן העבודה בשעבר כמ״ש דוד ע״ה (שם יט) יום ליום יביע אמר וגו׳ ואומר (שם קיט) פלגי מים ירדו עיני על לא שמרו תורתך:
והששי כי העבודה שהיא מן התורה היא ביכולת האדם כשהוא מכוין בה ומזדמן אליה איננה נמנעת ממבקשה אך העבודה שהיא מן השכל לא תגמר לאדם אלא בכח גדול ועזר מאת האלהים יתברך כי יכולת האדם קצרה מהשיגה ועל כן אתה רואה דוד ע״ה משיב תמיד התחנה לאל לעזרו עליה באשרי תמימי דרך:
והשביעי כי העבודה כשהיא מן התורה בלבד אין אדם בטוח בעצמו שלא יכשל בה כי כח התאוה אורב לה ומצפה העתות שהוא מתעלם ממנה אבל העבודה שהיא מהערת השכל בטוח הוא מהכשל בה ומחטוא כי הנפש אינה נמשכת אליה אלא לאחר המית תאות הגופות והגברת השכל עליה ושמושו בה כחפצו ורצונו ועל כן היא עבודה מובטחת מהכשל בה ובעלה שמור מן החטא כמ״ש הכתוב (משלי יב) לא יאונה לצדיק כל און.
אך מעלות התורה צריך שאבאר מהם מה שיזדמן לי ואומר כי הענינים המצריכים להערת התורה גם כן הם שבעה:
אחד מהם כי האדם מחובר (ס״א מורכב) מנפש וגוף ובמדותיו מה שיביאהו להתמכר להנאות ולשקוע בתאות הבהמיות ולנתק קשר השכל מעליו ויש בו מדות שיביאוהו למאוס בעולם ולהניח ישובו מפני התהפכות עניניו בו והתמדת הפגעים והיגונות עליו ולנטות אל עולם השכל העליון.
ושתי העצות אינם משובחות מפני שהאחת מביאה להפסדת סדר העולם והשנית מביאה להפסדת עניני האדם בעוה״ז ובבא. ומחמלת הבורא יתעלה ועוצם טובתו על האדם שהננו מה שיתקן בו עניניו ויכונו בו דרכיו בשני העולמים בסדר אמצעי בין השכל והתאוה והיא התורה הנאמנה השומרת הצדק בגלוי ובנסתר שמרחקת האדם מתאותיו בעוה״ז ושומרת לו גמולו באחריתו כמ״ש הכתוב (משלי כב) הט אזנך ושמע דברי חכמים וגו׳ כי נעים כי תשמרם בבטנך וגו׳ להיות בה׳ מבטחך הודעתיך וגו׳ הלא כתבתי לך שלישים במועצות ודעת להודיעך קשט אמרי אמת להשיב אמרים אמת לשלחיך:
והשני כי הערת השכל איננה גוררת חיובי מעשה עבודת האלהים מתפלה וצום וצדקה ומעשר וגמילות חסדים ואין אדם מגיע בה לידיעת גבולי העונשין אשר יתחייב בהן המקצר בעבודה והוצרך למעמד וגבול בכל זה בדרך התורה והוראת הנבואה כדי שיסודר לנו הענין המכוון ממנו בהתקבצם והיא עבודת ה׳ יתעלה כמ״ש (קהלת ג׳:י״ד) והאלהים עשה שייראו מלפניו:
והשלישי כי ההערה השכלית איננה כוללת כל המצווים מפני קוצר מחשבת קצתם ויתרון הכרת קצתם על קצתם והערה התוריה כוללת כל מי שהגיע לתנאי הצווי על דרך שוה ואם הם חלוקים בהבנתם אותה כמו שהקדמנו בסוף השער הראשון מן הספר הזה
ויש שיהיה האדם מקצר בקצת עניניו ומוסיף בקצתם ומתחלפת הערת השכל בו בהתחלף הכרתו וההערה התוריה אינה מתחלפת בעצמה אבל צורתה צורה אחת לנער ולבחור ולישיש ולזקן ולמשכיל ולכסיל ומתחלף המעשה שיהיה מחמתה בכל אשר זכרנו (ס״א כאשר ספרנו) כמ״ש הספר בכלילת ההערה התוריה לכל העם (דברים לא) הקהל את העם האנשים והנשים והטף וגרך אשר בשעריך וגו׳ ואמר שם תקרא את התורה הזאת נגד כל ישראל באזניהם:
והרביעי כי מן הידוע כי עבודות ב״א חייבין בהן כפי מעלות הטובות עליהם ובכל דור ודור מתחדשות סיבות לעם זולתי עם אחר. מביאות ליחדם בטובה מאת ה׳ יתעלה וצריך בעבורם שיתיחדו גם הם בתוספת עבודת הבורא מבלעדי שאר העמים ואין דרך לדעת זה מצד השכל לבדו כאשר בחר בנו בהוציאו אותנו מארץ מצרים ובקיעת ים סוף ומה שסמוך להם מן הטובות אשר אין צורך לזכרם בעבור שהן ידועות ומפורסמות ויחדנו הבורא ית׳ משאר האומות בעבודה חייבנו בה להודות לו ויעד אותנו על קבלתה בהגמול בעוה״ז ובבא מה שלא יסופר מרוב חסד וטובה ממנו ית'. וכל זה לא יתברר כי אם בתורה כמ״ש הכתוב (שמות יט) אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי וגו׳ ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש וגו':
והחמישי כי ההערה התוריה היא הקדמה ומבוא אל הערת השכל וראיה עליו בעבור צורך האדם בנערותו אל חנוך והנהגה ולמנוע תאותיו עד שיחזק ויכון שכלו וכן הנשים וקלי הדעת מן האנשים אינם נמשכים אחר הנהגת השכל מפני חלישות איסורו בהם וקשורו אותם, הצריך הדוחק להנהגה בינונית שיסבלוה ולא יבצר מהם לעמוד בה. וע״כ נוסדו התורות על קטבי היחול והרהות
ומי שאינו מקצר בחיובי העבודה יהיה במדרגת החסידים הזכים ויהיה ראוי לגמול העוה״ז והבא. ומי שעולה ממנה אל העבודה שהוא מדרך הערת השכל יגיע אל מדרגת הנביאים ובחירי עליון החסידים ויהי גמולו בעוה״ז השמחה במתיקות עבודת ה׳ כמ״ש הנביא (ירמיהו ט״ו:ט״ז) נמצאו דבריך ואוכלם ויהי דברך לי לששון ולשמחת לבבי כי נקרא שמך עלי ה׳ אלהי צבאות ואמר (תהלים סד) ישמח צדיק בה׳ וחסה בו ויתהללו כל ישרי לב ואמר (שם צז) אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה. וגמולו לעוה״ב להגיע אל האור העליון אשר לא נוכל לספרו ולא לדמותו כמ״ש (זכריה ג) אם בדרכי תלך ואם את משמרתי תשמור וגם אתה תדין את ביתי וגם תשמור את חצרי ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה ואמר (תהלים לא) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך נגד בני אדם ואמר (ישעיה סד) עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו:
והששי כי התורה כללה ענינים לא יוכל השכל (ס״א הספר) לבאר אופני חיובם והם המצות השמעיות וכללים משרשי השכליות. וזה היה בעבור שהיה העם שנתנה להם התורה בעת ההיא בענין גובר התאות הבהמיות עליהם ונחלשו מדעתם והכרתם מהבין הרבה מן השכליות ונתנה בהם התורה בזה מנהג אחד ושבו השכליות והשמעיות אצלם שוים בהערה עליהם ומי ששכלו והכרתו חזקים יתעורר אליהם ויקבלם על עצמו לשני הפנים. ומי שנחלש שכלו מדרך חיובם יקבלם מצד התורה בלבד וינהג בהם מנהג השמעיות והיתה בזאת תקנת הכל כמ״ש (משלי ג) דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום:
והשביעי כי התורה נגיע אליה במציעות אדם שיראו על ידו אותות ומופתים כל ב״א שוים בהם מצד הרגשותם לא יוכלו לדחותם ויתברר להם מה שהוא בא בו משם הבורא במופתים מורגשים ושכליים וזאת תוספת על מה שהטבעו אליו בשרש הבריאה והיצירה מן ההערה השכלית.
ומי שיבחן טובות האלהים עליו אשר ישתווה בהן עם כל בני אדם יאמין בחיוב קבלת עבודת האלהים בכל מיני השכליות וכשיבחן טובות הבורא עליו אשר יחד בהן עמו משאר העמים יאמין בחיובו במצות השמעיות מבלעדי שאר האומות.
וכן כאשר יבחן טובות האלהים עליו אשר יחד בהן שבטו מבלעדי שבטי שאר עמו ככהונה ולויה יאמין בחיובו במצות אשר יחד בהן האלהים שבטו. וע״כ תמצא תורת כהונה ארבעה ועשרים כנגד ארבעה ועשרים טובות שהטיב בהם הבורא לכהנים והם ארבעה ועשרים מתנות כהונה.
ועל ההקשה הזאת כל מי שיחד האלהים אותו בגובה מבלעדי שאר בני אדם צריך שיחייב את עצמו עבודה שיתיחד בה מבלעדיה עם השתדלו בעבודה הכוללת אותו עמהם כפי יכלתו והשגתו להודות לה׳ יתברך על מה שיחדו בו מן הטוב ויהיה גורם התמדתה ולהוסיף לו עליה ולגמול על עבודתו בבא
ולא יהיה כמי שנא׳ בו (הושע ב) וכסף הרביתי לה וזהב עשו לבעל. ומי שמקצר בעבודה על מה שיוחד בו מן הטובה יגרום לו לקצר במה שיוחדה בו משפחתו ואחר כך במה שיוחד בו עמו ויניח את התורה.
וכיון שאינו מקבל את התורה אינו מקבל חיובי השכליות וכשאינו מקבל מה שמחייבו השכל עם המצאו לו והתעורר עליו יצא לו מתכונת החי המדבר ויהיו הבהמות מבינות דרך תקנתם יותר ממנו כמ״ש (ישעיה א) ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו ישראל לא ידע עמי לא התבונן ויהיה דרכו כדרך מי שנאמר עליו (תהלים לז) כי רשעים יאבדו ואויבי ה׳ כיקר כרים כלו בעשן כלו:
וראוי לנו לבאר צורת ההערה התוריה וחלקי התורה ומעלות אנשי החכמה ותכונתם ואמונתם בה וקבלתם אותה
ואומר כי ההערה התוריה היא חזון מאת האלהים על ידי איש מבני אדם במה שהוא טוב בעיניו מהם מעבודתו לגמלם על קבלתם גמול בעוה״ז ובעוה״ב חסד ונדבה וטובה.
והתורה חולקת מעשי בני אדם לג׳ חלקים, צווי ואזהרה ומותר.
והצווי מתחלק לב׳ חלקים
אחד מהם מצות הלבבות והם הדברים אשר יתכנו באמונת הלב כיחוד האל והיות הלב שלם עמו ובטוח עליו והמסר אליו ורצות בגזרתו והאמן בנביאיו ובתורתו וירוא אותו ושמור מצותיו ובמחשבה בפליאותיו והבחינה בטובותיו והרבה כזה ממה שיארך ספורם.
ומהן מצות הלבבות והאברים יחדו כיחוד הלשון עם הלב וקריאת ספר התורה ולמודו והתפלה והצום והצדקה והשביתה מן המעשים בשבתות ובמועדים ועשות סוכה ולולב וציצית והדומה לזה.
והאזהרה מתחלקת גם כן לשני חלקים
אחד מהם חובת הלבבות והשני חובת האברים.
והאזהרה שבחובת הלבבות כשתוף עם הבורא בסתר והחונף ואהבת עשות מה שהזהיר האל מלעשותו והגאוה והגובה והגאון ובזות בני אדם ולעוג לנביאים ולדברים הבאים מהאלהים על לשונם ומאוס בטוב ואנשיו ומצוא קורת רוח במרעים והקנאה והחמדה ואהבת הרע לבני אדם והתקצף על גזרת הבורא והרבה כזה.
אך חובות האברים והמוזהר מהם השתוף עם הבורא בגילוי ושבועת שקר והכזב והרכילות ואכילת האסור ושפיכות דמים והרבה כזה.
והמותר מתחלק לג׳ חלקים די הספוק והרבוי והקצור. ודי הספוק הוא מה שאי אפשר לאדם לעמוד בלעדיו בתקנת גופו והנהנת עניניו כמו המזון במאכל ובמשתה והמלבוש והמכסה והדבור מה שהוא צריך אליו בסדר עניניו ופעולותיו וסחורותיו והשתמשו בכל מיני תנועותיו ושיקח מהם כדי הספוק והנכונה אשר בהם יכון ענינו כמ״ש הכתוב (תהלים קיב) טוב איש חונן ומלוה יכלכל דבריו במשפט.
והחלק השני שהוא הרבוי והוא עבור גבול די הספוק אל התוספת אשר אין צורך בהם לאדם כמו הרבוי מן המאכל והמשתה. וכבר הזהיר ממנו החכם באמרו (משלי כג) אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר למו. וכן שיפליג להתקשט במלבושים ומרחיב במשכנים ללא דוחק ומותרי הדברים אשר איננו בוטח שלא יכשל בהם כמ״ש החכם (שם י) ברוב דברים לא יחדל פשע וכן אמר (שם כט) ורועה זונות יאבד הון ואמר (שם לא) אל תתן לנשים חילך ואמר במלך (דברים יז) ולא ירבה לו נשים
והשתדלות ברוב הקנין וקבוץ הממון ובה נאמר (משלי כג) אל תיגע להעשיר מבינתך חדל ואמר במלך (דברים יז) וכסף וזהב לא ירבה לו מאד. וכל מה שזכרנו בתקנת הגופות והנאותם מגונה באחרונה מפני שמביא האדם על מה שהזהיר הבורא ממנו ואסר אותו.
והחלק השלישי מן המותר הוא הקצור
והוא שלא יגיע האדם אל גדר די הספוק במאכל ובמשתה ובמלבוש ובדבור ובעסק כצרכי המזון והדומה לזה. וזה יחלק לשני חלקים שיהיה חסידות או לענין העולם
ומה שיש ממנו לחסידות ולהתקרב בו אל ה׳ על דרך הפרישות הוא משובח ויש עליו גמול כמ״ש החכם (קהלת ז׳:ג׳-ד׳) לב חכמים בבית אבל ולב כסילים בבית שמחה.
ומה שיש ממנו לענין העולם והוא להותיר ממנו (ס״א ממונו) או לשבח אותו שהוא פורש מן המותר ומסתפק מן העולם בפחות ממזונו זה מגונה מפגי שהוא יוצא מנתיב הבחינה והוא חומס את גופו וזה מפני רוב אהבתו בעולם ואמרו קצת החכמים מי שפורש מן העולם לאהבת העולם כמי שמכבה האש בתבן
אבל הדבור והשינה הקצור בהם משובח. הדבור מפני שהשתיקה אחריתה יותר טובה כמ״ש החכם (שם ה) אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלהים כי האלהים בשמים ואתה על הארץ על כן יהיו דבריך מעטים.
אבל השינה כמ״ש (משלי ו) מעט שנות מעט תנומות מעט חבוק ידים לשכב:
וכבר התבאר במה שזכרנו שכל מעשי האדם אינם יוצאים מצווי ואזהרה ודי הספוק כי כל מה שיוצא מגדר די הספוק או אל התוספת או אל החסרון איננו נמלט מהשיג בצווי אם יהיה לשם שמים או באזהרה אם לא יהיה לש״ש.
וכאשר נחקור על די הספוק להגיע מן העולם אל המזון נמצאנו מצווה בו כמ״ש בראשית היצירה (בראשית א) ויברך אתם אלהים ויאמר להם אלהים פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשה ואמר אח״כ (שם) הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע אשר על פני כל הארץ א״כ די הספוק במזון נכנס בשער הצווי.
וכיון שהוא כן כבר התברר כי כל מעשי בני אדם אינם יוצאים מן הצווי והאזהרה וביאור זה כי כל העושה מעשה אם הוא מן הצווים הוא מעשה טוב ואם יניח מעשותו והוא יכול לעמוד בחובתו הוא מקצר. וכן מי שעושה דבר מן האזהרות הוא חוטא ואם יניח מעשותו הוא צדיק כשיניחנו בעבור יראת ה׳ כמ״ש הכתוב (תהלים קיט) אף לא פעלו עולה בדרכיו הלכו.
ואם יעשה מן המעשים המותרים על דרך שוה ונכונה הוא צדיק כאשר אמר (שם קיב) טוב איש חונן ומלוה יכלכל דבריו במשפט ואם יהיה מרבה ועובר די הספוק הוא מקצר מפני שהוא מביא למה שהזהיר ממנו האלהים ואם יקצר מדי הספוק עם יכלתו עליו ותהיה כונתו ליסר נפשו בעבודת ה׳ ולמשול בתאותיו כדי להתקרב אל האלהים או לפרוש מן העולם ולנטות אל העוה״ב הוא צדיק ומעשהו טוב ואם אינו לש״ש הוא מקצר ומעשהו מגונה:
והנה נחלקו מעשי בני אדם אל טוב ואל רע והמשכיל מי ששוקל את מעשיו קודם עשותם במשקל הזה ויבחן אותם במחשבתו הטובה וכח הכרתו יבחר בטוב מהם ויעזוב זולתו כמה שאמר דוד עליו השלום (שם קיט) חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך חשתי ולא התמהמהתי לשמור מצותיך.
והראיה על ברור מה שזכרנו מהמעשים הטובים והרעים מה שאמר החכם (קהלת יב) כי את כל מעשה האלהים יביא במשפט על כל נעלם אם טוב ואם רע. והנה הכניס המעשים כלם תחת טוב ורע והוא מה שזכרנו מענין המשובח והמגונה
וכבר התבאר כי מעשי בני אדם יחלקו לב׳ חלקי התורה רצה לומר הצווים והאזהרות לבד
ומפני שהיות התורה מלות וענינים נחלקו בני אדם בחכמת התורה על עשר מעלות.
תחלתם אנשים למדו החומש והמקרא והספיק להן בגירסת הפסוק מבלי הבנת ענין ואינם יודעים פירוש המלות ושמוש הלשון והם בתכונת חמור נושא ספרים.
והשנית אנשים בקשו לברר קריאתם ולשמור התנועות ושמו רוב השתדלותם בידיעת מקומות הנקוד והם בעלי הנקוד והמסורת.
והשלישית אנשים ראו חסרון מי שקדם זכרם והשתדלו לדעת עילת הנקוד והטעמים וחברו אליהם דעת שמוש הלשון ודקדוקו ודעת השמות והפעלים ותיבות הטעם והסמוך והנפרד וספור העבר בלשון עתיד והצווי בלשון המקור והשלם והחסר והנח והכפול והנראה והנסתר והדומה לזה.
והרביעית אנשים שהוסיפו על מה שהקדמנו זכרם בפירוש המלות המסופקות בספרי הקודש והנראה מן הפשט וחקרו עם זה על ידיעת העובר והאמיתי בלשון העברית והשמות הדומים ושאינם דומים והנגזרים ושאינם נגזרים והזרים וכן בתארים ובפעלים והדומה להם.
והה׳ אנשים שהוסיפו על מה שהקדמנו זכרם כדעת עניני ספרי הקדש ולהבין שרשיו ולחקור על העובר והאמיתי מעניניו כגשמות הנזכרת בו והם המפרשים ספרי אלהים כנראה ממנו ואין סומכין על הקבלה.
והששית אנשים סמכו על קבלת הקדמונים שהיא המשנה והגיעו לקצת חיובי התורות והמצות והדינין מבלי עיון בתלמוד.
והז׳ אנשים שהוסיפו על כל מה שזכרנו בעיון התלמוד והשתדלו בגרסתו וקריאת הלכותיו מבלי פרוק קושיותיו ופתח סתומותיו.
והח׳ אנשים לא הספיק להם מחכמת התורה מה שהספיק למי שקדם זכרו עד שהטריחו את עצמם להבין דברי אנשי התלמוד ולהתיר ספקותיו ולפתוח סתימותיו לקנות בזה השם והתפארת והם מתעלמים מחובת הלבבות ואינם מתעוררים למפסידי המעשים וכלו ימיהם בידיעת הענינים הנכרים מתולדות הדינין והזר הקשה מפסקי הדינין וזכרו מחלוקת בעלי התלמוד בחדושין הנופלים בדינין והתעלמו מעיין במה שאין להם רשות להתעלם ממנו מעניני נפשותם אשר הם חייבין לחקור עליו מאמתת אותות הנביא עליו השלום והקבלה ותנאיה אשר בהם תתברר ומה שחייבנו בו הבורא מהבאת הראיות עליו בשכלנו ולעבדו בלב שלם והרבה כזה ממה שאני עתיד לבארו מאשר יושג בדרך השכל בשער הזה.
והתשיעית אנשים שהגיעו נפשותם לדעת חובת הלבבות והאברים ומפסידי המעשה והבינו פשט דברי הקדש ובמצפוני ענינו ועמדו על אמתת הקבלה מן הכתוב והמושכל וסדרו הדינין וחלקו חובת המעשים כפי הראוי לעניני כל זמן והתחלקות מדיני כ״מ אחר שהבינו שרשי ספר התורה ונזהרו בם והזהירו עליהם עם הפקת האמת בסתר ובגלוי ונטות עם האמת באשר הוא נוטה והן בעלי הגמרא והגאונים הנוהגים מנהניהם אחריהם.
והעשירית אנשים שירשו חכמת התורה מהנביאים בכל פירושיה ותולדות שרשיה והן אנשי כנסת הגדולה ומי שקבל מהם מן התנאים והן בעלי המשניות והברייתות כמו שנזכר במס׳ אבות משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה ואנשי כנסת הגדולה לשמעון הצדיק ושמעון הצדיק לאנטיגנוס ואנטיגנוס ליוסי בן יועזר וליוסי בן יוחנן איש ירושלים והם מסרוה ליהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי והם מסרוה ליהודה בן טבאי ולשמעון בן שטח והם מסרוה לשמעיה ואבטליון ומהם לשמאי והלל ומהם לרבן יוחנן בן זכאי ורבן יוחנן בן זכאי לר״א ור׳ יהושע ור״ג ור׳ אלעזר בן ערך ור׳ יוסי הכהן ור׳ שמעון בן נתנאל ומהם לר״ע ור׳ אלעזר בן עזריה ור״ט ורשב״ג ומהם לר״מ ור׳ יהודה ור׳ יוסי ור״ש ורבי יהודה הנשיא והוא רבינו הקדוש אשר קבץ עניני המשנה וסדרם וחלקם לפרקים וחברם והוא עיקר כל הקבלה שסומכים עליו בתורתנו:
אך דעות אנשי התורה באמונתם וקבלת עבודת ה׳ יתברך הם על עשר מדרגות.
תחלתם אנשים נשא אותם הסכלות גם גובר התאות עליהם למאוס בתורה וחשבו אותה כמנהגים (שמנהיגים בהם) וכחוקים שמנהיגים בהם הכסילים מפני גובר התאוה על שכלם ועובי טבעם ואינם נכנסים תחת עול התורה ולא נמשכים בעבותות השכל מפני שהם חפצים בהפקר ובכמותם אמר החכם (משלי יח) לא יחפוץ כסיל בתבונה כי אם בהתגלות לבו:
והמדרגה השנית אנשים לא יכלו לדחות האותות ולהכחיש המופתים אשר נראו על ידי הנביאים מפני פרסומם אלא שנסתפקו באמתת התורה ואמרו דברים קרובים לדעת מי שהקדמנו זכרם שהאלהים רצו להורות את בריותיו דרך שיתוקן בו ענינם בעולם הזה והעיר הנביא להנהיגם במה שצריך להם מן החקים ונתן לו אותות ומופתים לשמוע דבריו ולקבל חקיו ואינם מאמינים בגמול ועונש
ואני רואה לבאר מה שיש עליהם מן התשובות בקצרה על דרך המניעות וההסכמה.
ע״ד המניעות כי הבורא נעלה ומרומם לשנות מנהג למי שמכזב עליו ויאמר בשמו מה שלא אמר ואם הוא מישר (ס״א מיסר) אותם בכזבו על אלהים אל האלהים כי (ס״א כי אין) החזון הנראה אל הנביא יותר נפלא וקשה משנות המנהג לו.
ועל דרך ההסכמה אלו היה מתברר בראיה ברורה שהוא כן היה מן הדין להמשך אחריו כי אין הבורא יתברך משנה מנהג ולא מראה מופת ע״י מי שאינו יורע הדרך הטובה והישרה. ומי שבחרהו הבורא יתעלה להורות לנו הדרך הטובה והישרה ולהנהיגנו אחרי שנראה האותות על ידו ראוי הוא שנסמוך עליו בהרכבתנו והנהגתנו ואנו חייבים בזה למלך או לשלטון כמ״ש (שם כד) ירא את ה׳ בני ומלך וגו׳ וכ״ש מי שנראה מופת על ידו ועל שני הפנים הם חייבים בקבלת התורה ובכמותם אמר החכם (שם ח) הבינו פתאים ערמה וכסילים הבינו לב:
והמדרגה השלישית אנשים שנתבררה אצלם אמתת התורה וחשבו כי הוא מחסד האלהים לישר בה בריותיו בעוה״ז ולהנהיג אותם בו בלבד לא לגמול בעוה״ב ולא לעונש והטעם מה מה שהושב פעמים בספרי הנביאים מן הגמול והעונש בעוה״ז ולא בעוה״ב. וכבר האריך רבינו סעדיה ז״ל בפרשת אם בחקותי מה שיתברר בו בטול דעות האנשים האלה
ובספרי הנביאים סימנים חזקים מעניני השכר והעונש בעוה״ב. מהם מה שאמר (קהלת י״ב:י״ד) כי את כל מעשה האלהים יביא במשפט על כל נעלם אם טוב ואם רע ומהם מ״ש (מלאכי ג) ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם וגו׳ ואמר (שם) ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלהים לאשר לא עבדו ואמר (ישעיהו ס״ו:כ״ד) ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה והיו דראון לכל בשר ואמר (תהלים לא) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך נגד בני אדם ואמר (זכריה ג׳:ז׳) ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה ואמר (ישעיהו ס״ד:ג׳) עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו ואמר (דניאל יב) ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם ומהם מ״ש (ישעיהו נ״ח:ח׳) והלך לפניך צדקך כבוד ה׳ יאספך והרבה כאלה מה שיארך זכרם:
והמדרגה הרביעית האנשים התקיים בנפשותם בירור התורה ואמתת הגמול והעונש בעוה״ב אלא שנפשותם הטו אותם אל אהבת העולם ותאותיו ולקחו מעשה העבודה למצודות יצודו בהם העולם וקבלו התורה בגלוים ולא במצפונם ובלשונם ולא בלבבם ובכמותם נאמר (ירמיהו ט׳:ז׳) בפיו שלום את רעהו ידבר ובקרבו ישים ארבו ונאמר (ישעיהו כ״ט:י״ג) בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני:
והמדרגה החמישית אנשים יתברר להם כל מה שהקדמנו מענין התורה ואמתת הגמול והעונש בעוה״ב אלא שהטו אותם נפשותם לאהבת העולם וקבלו התורה וכוונו בקבלתה להניע לגמול האלהים ולשבח ב״א וכבודם בעוה״ז עליה והוא שער משערי החונף והוא השתוף הנסתר:
והמדרגה הששית אנשים כוונו במעשיהם גמול הבורא בעוה״ז בלבד מאהבתם אותו ובחרם בנעימותיו ואינם מבינים גמול העוה״ב ונעימותיו:
והמדרגה השביעית אנשים התברר להם כל מה שהקדמנו זכרו אלא שהיתה כונתם בעבודתם לאלהים תוחלת הגמול בעולם הזה ובעולם הבא ולא ידעו אופני עבודת ה׳ לשמו לגדלו ולכבדו ולרוממו למה שיאות לו בלבד ועליהם אמרו רז״ל אל תהיו כעברים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס אלא הוו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס ויהי מורא שמים עליכם:
והמדרגה השמינית אנשים התברר להם בנפשותם כל מה שקדם בזכרו אלא שהם מקבלים עבודת ה׳ מיראתם את ענשו בעוה״ז ובבא וכבר בארנו גנות שתי הדעות האלה במה שקדם לנו:
והמדרגה התשיעית אנשים האמינו בתורה ובגמול ובעונש עליה בשני העולמים וכוונו בעבודת השם לשמו ולמה שיאות לו אלא שלא נשמרו ממפסידי העבודות ונכנס ההפסד עליהן ולא הכירו מאין. דומה למה שנאמר (קהלת י) זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח יקר מחכמה מכבוד סכלות מעט ואמר (שם ט) וחוטא אחד יאבד טובה הרבה.
ואמר קצת החסידים לתלמידיו אלו לא היה לכם עונות הייתי מפחד עליכם ממה שהוא גדול מן העונות אמרו לו מה הוא גדול מן העונות אמר הגבהות (ס״א החונף) והגאוה כמ״ש הכתוב (משלי טז) תועבת ה׳ כל גבה לב:
והמדרגה העשירית אנשים התבררה אצלם אמיתת התורה וכל מה שהם חייבין מן הגמול והעונש עליה בשני העולמים ונתעוררו מהתעלמותם וראה לבם מה שחייבים בו לבורא לגודל טובו וחסדו עליהם ולא שמו לבם אל הגמול והעונש אך מהרו אל עבודת האלהים לשמו לגדל ולרומם בכוסף ובלבב שלם בעבור ידיעתם אותו והכרתם את ענינו
וזאת המעלה הרמה שבמדרגת אנשי התורה וזאת מעלת הנביאים והחסידים אשר נמסרו אל האלהים וכרתו עמו ברית וסחרו עמו והסכימו עליו ונתנו לו נפשותם ובניהם וקנינם ועמדו באמונתם במה שקבלו על נפשותם ועליהם אמר הכתוב (תהלים נ) אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח.
וזאת צורת ההערה התוריה ומדרגות אנשי החכמה בספר התורה ותכונות ומעלות המאמינים בה ואפשר שימצא במדרגות אנשי התבונות בתורה זולתי מה שספרנו אך זכרנו הנמצא עליו רוב המון האומה ובזכרנו אותו תועלתו מוכח למבקש הדרך הישרה והוא כאשר תמצא בו מעלה שהוא קרוב אליה וידע מה שסמוכה לה מן התכונות והשתדל לעלות אליה ויתבאר לו מה בינו ובין התכונה העליונה מן התכונות וישתדל לעלות אליה מדרגה אחר מדרגה ויהיה יותר קל עליו:
וראוי לנו עתה לבאר אופני ההערה השכלית ע״ד השאלה והתשובה עד סוף השער בעבור מה שיש בזה מן הבאור והגלוי למחקרנו
ונאמר, כי ההערה השכלית הוא הזכרת האלהים את האדם באמצעות שכלו לדעת אותו ולהכיר סימני חכמתו והיה זה מאת האלהים למי ששם התורה אור לנתיבתו כשהוא מגיע אל תכלית שכלו וברור הכרתו ויהיה נכסף להגיע לרצון האל ולעלות במעלות החסידים ופנה לבבו מדאגות עוה״ז וטרדותיו.
אך הדברים אשר יגיע בהם האדם לענין ההערה השכלית שיתברר אצלו מה שנטע הבורא בשכל בשבח האמת וגנות הכזב ובחור בצדק וסור מעול וגמול בעלי הטובה בטוב והודותם וגמול אנשי הרעה ברע וגנותם ולהשלים עם בני האדם ולהטיב עליהם ולשקול הטובות בשבח והצדקות בגמול והרעות בעונש ויתרון גמול על גמול ועונש על עונש והמחילה לפושעים בשובם באמת
וכאשר תתבררנה אלה הידיעות בנפש האדם בדרך שכלו והכרתו יהיה שכלו שלם והכרתו חזקה ואם יזכירהו האלהים דרך טובתו יעורר רעיוני נפשו ומחשבתו להבין טובתו עליו ויחזק הכרתו בהם וכאשר ישתדל לספרם ולעמוד עליהם בשכלו ולא ישיג את זה בעבור כלילתם ורובם והתמדתם ומשיכתם יתבע את נפשו במה שהתברר חיובו בשכלו מגמול בעלי הטובות בטוב ובחור בצדק ויבחר לגמול האלהים יתעלה על רוב טובותיו אצלו
וכאשר יראה כעין לבבו שאין לו יכולת לזה עם שאין הבורא צריך לו יתחייב להכנע ולהיות שפל ונקל אצל עצמו ואחר כך יתבע את שכלו במעשים אשר בהם יתכן לגשת ולהתקרב אל האלהים כדי שיהיו תמורת גמולו ויעירהו שכלו על הדרך הישרה בזה:
ויאמר לנפש
האם התברר אצלך והתקיים בדעתך שאת חבולה בטובות בוראך וקנויה ברוב חסדיו ועוצם חנותיו.
ותאמר כן.
אמר לה השכל האם דעתך לפרוע קצת מה שאת חייבת לבורא.
אמרה הנפש כן.
אמר לה השכל והיאך יתכן לך זה עם רפיון כוספך אליו ואיננו סובל מרירות הרפואה אלא מי שהוא נכסף לבריאות אבל מי שאינו נכסף לבריאות לא יסבול קושי הרפואה.
אמרה הנפש כוספי חזק וצערי גדול לפרוע ממה שתשיג ידי ממה שיש לאלהי עלי ואתה זרז אותי עוד.
אמר לה השכל אם תאמרי אמת כאשר ספרת אפשר שתצליח בך הרפואה ואם איננו אמת כאשר אמרת למה תפתי נפשך כי החולה כשהוא מכזב לרופא איננו מונה כי אם עצמו ומפסיד הרופא טרחו ויכפיל על החולה חליו.
אמרה הנפש והיאך יהיה ממני הכוסף לו או הרפיון בו.
אמר לה השכל אם יהיה כוספך לו אחר ידיעה ברורה בעוצם מה שאת חייבת לאלהים מן הגמול ומעוט מה שיש ביכלתך ממנו וכי בהתרפותך בו מפלתך ובהשתדלותך בו הצלתך וחיותו כוספך אמת וחפצך נחוץ ואם לא הוא שקר.
אמרה הנפש לא פסק חפצי מהיות רפה וכוספי כוזב מעת העירו אותי דברי הימים הקדמונים שחלפו עד אשר נתבאר לי בדרך החכמה אמתת מה שזכרתי ונתברר אצלי מדרך הערת התורה תחלה ואח״כ בדרך הראיה השכלית עד ששב כוספי אמת וחפצי ברור.
אמר לה השכל אם מה שזכרת אמת התאפקי על צער הרפואה וסבלי מרירות הסם ורוע טעמו אחר אשר תמנעי מן המאכל הרע שהיית רגילה בו.
אמרה הנפש ומה הוא המאכל הרע אשר הייתי רגילה בו ונוהגת.
אמר לה השכל היא המדה המגונה שגברה עליך מראשיתך וכחותיה המחזקים אותה מתחלת גדולך.
אמרה הנפש ואיזו מדה היא המדה הזאת ומה הם הכחות המחזיקים אותה.
אמר השכל המדות המגונות שבך רבות אבל שרשם ועקרם שתים מדות. אחת מהן אהבת ההנאות הגופיות מן המאכל והמשתה והמשגל ושאר צרכי גופך והמדה הזאת קנית אותה מן שכנך הרע והוא גופך
והמדה השנית אהבת השררה והגדולה והנאות והגבהות והקנאה היא מביאה אותך למעט בשילום הגמול לבעל הטובה אצלך והמדה הזאת היא קנויה לך משכניך אשר התגדלת ביניהם והם אחיך וקרוביו.
אמרה הנפש ומה הן הכחות שאני צריכה למנעם ממני.
אמר השכל כחות המדה הראשונה הן מותרי המאכל והמשתה והלבוש והתנומה והמנוחה והשלוה והדומה להן אבל כחות המדה השנית הם מותרי הדבור ורב חברת בני האדם והתנאות להם ואהבת המהלל והכבוד מהן והקנאה בהם בקנינים העולמיים והכריחם כאשר בידם ובזות אותם וזכור גנותם והדומה לזה ואם מה שזכרת מכוספך ורב חפצך לפרוע טובות האלהים עליך אמת הרחיקי מעליך מה שזכרתי לך מן הכחות והמדות בכל יכלתך ואחר כך אעלה אותך אל שער אחד מן הרפואה.
אמרה הנפש זה יקשה עלי להפרד ממנו מפני אורך רגילותי בו לכן הורני באיזה פנים יקל עלי בחסדך.
אמר השכל הלא ידעת כי המשכיל יקל בעיניו לכרות נתח אחר מנתחיו ולהפקד אבר אחד מאבריו כשיארע לו בו חולי ומפחד מהתפשטו בשאר אבריו כשהוא מבין מה שיש בין שני הענינים ומכיר מה שיש בין שתי הרעות וכן את אם תרצי שתקל בעיניך פרידת מה שפרידתו קשה שימי אל לבך השתמשי בבינתך בשקול מת שיש בין הטובה אשר תגיע אליך בהפרדך ממנו והרעה אשר תמצא אותך בהתמדך חברתו ואז יקל בעיניך פרידת מה שיקשה עליך ממדותיך המגונות.
אמרה הנפש ומה היא הטובה שתגיע אלי בפרידתו והרעה אשר תמצא אותי בהתמדתו.
אמר השכל הטובה שלות נפשך ומנוחתה ממאפל קדרות העולם שהנאותיו מעורבות בעצבים ותאותיו נפסקות והביאך להכיר באחרית חזקת הכרתך כבית מרגועך ושתשתדל לו ותחוש עליו והשער הזה משערי הטובות אשר הצלתך וחיותו בהם
אך הרעה משיבת דאגתך והכפלת יגונך והתמדת אבלך בהעדר משאלותיך בעולם הזה אשר אם תגיעי אליהם תגיעי אל ההבל אשר אין לו קיום ולא התמדה כי הוא הולך אל זולתך בלי ספק ולא ישאר בידך העולם הזה ולא תגיעי אל הבא כל שכן שלא תגיעי בו אל משאלותיך עם אורך השתדלותך בהם.
אמרה הנפש הבינותי מה שזכרת ואני מקוה שיקל בעיני בעבורו פרידת מה שהיה עלי קשה קודם לכן אך הוסיף לי שער שני מאופני הרפואה יורני מה שחפצתי בעבודת האלהים.
אמר השכל ממשלת הדבר וכללו של ענין הוא שתקבלי עליך ממי שלמעלה ממך מה שאת רוצה שיקבל ממך עליו מי שהוא למטה ממך עם השתוות הערכים ומה שהוא טוב בעיניך ממנו וירע לך ממעשהו קבלי ממי שלמעלה ממך כמוהו.
אמרה הנפש הוסיפה לי פירוש ובאור.
אמר השכל העלי על דעתך טובות האלהים עליך במה שכולל עם זולתך ומה שאת מיוחדת בו ואחר כך העלי על מחשבתך שאת הטיבות בכמותם לעבדך מקנת כספך והפנים אשר ייטבו בעיניך ממנו קבלי אותם עליך מבוראך ומה שהוא בעיניך רע ממנו ירע בעיניך גם כן ממך לבוראך.
אמרה הנפש הבינותי מה שזכרת לי בכלל אך עשה עמי חסד ובאר אותו לי בפרט.
אמר השכל הענינים שהם טובים מאחד מעבדי העולם שיתנהג בם לפני אדוניו כשיגמלהו מן הטוב קצת מה שגמלך בוראך מהם שיכבדהו (ס״א שיעבדהו) לבדו בדבור ובמעשה ושיהיה נאמן ומשתדל בעניניו בגלוי ובסתר ושיירא אותו ויפחד ממנו כ״ז שהוא עומד לפניו כמ״ש קצת החסידים אל תמרה את אדוניך והוא רואה אותך
ומהם שישפל ויכנע לאדוניו בנראה ממעשיו ובסתר מצפונו ושינהג בשפלות לפניו במלבושו ובמדותיו
ויכבדהו וירוממהו בלשונו ובלבנו ושישבח ויודה אותו ביומו ולילו ושיזכור טובותיו בסתר ובגלוי ויספר מהלליו ושבחיו כפי שראוי לו וירוץ לעבודתו בשמחה ובטוב לבב מאהבתו שימצא חן בעיניו ויתקרב אל רצונו ויתחנן לו תמיד לרצות אותו ולכפר לו ויאהבהו ויפחד שיהיה מקצר במה שצוהו
וישמור מצותיו ויתרחק ממה שהזהירו ממנו וישים אל לבו מה שחלף לו מן העונות וירבו בעיניו טובותיו ויגדלו ויבז מעשהו בצד מה שהוא חייב לו וימעט אצלו טרחו לנגד מה שראוי לו
ויודה בקטנות מעלתו בעיניו אצל גדולת אדוניו בנפשו וירבה להשתחוות לו ולכרוע לו כריעה וכניעה ושפלות ושיבטח בו בכל צרכיו ושירצה בכל ענין שיעתיקנו אליו ואם ישביעהו יודה וישבח ואם ירעיבהו ירצה ויסבול לא יחשדנו בדינו ולא יעוולנו בגזרתו ויהיה די לו במה שחננו ויצדיקנו ביסרו אותו
וממה שהוא טוב ממנו עוד להראות סימני העבודה והמקנה עליו (ס״א שיהיה מקנא עליו) בכל תנועת אבריו ובמדותיו
לא יהגה כי אם בזכרו
ולא יביט כי אם אל דרכיו
ולא ישמע כי אם אל דבריו ולא יאכל אלא מה שהטריפו ולא יחשוב אלא בגדולתו ולא ישמש אלא ברצותו אותו
ולא ישמח כי אם בעבודתו
ולא יבקש כי אם רצונו
ולא ירוץ כי אם בשליחותו ולא יעמוד כי אם מהמרותו
ולא ישב כי אם בביתו ולא יקום כי אם באמונתו
ולא יקרא כי אם ספרו ולא ילבש כי אם סות יראתו
ולא יישן כי אם על יצועי אהבתו ולא יתדמה לו כי אם תמונתו
ולא יעור אלא במתיקות זכרו
ולא ימצא קורת רוח כי אם עמו ולא יברח כי אם מהמרותו ולא יאבל כי אם בעת כעסו ולא יפחד כי אם מפחדו עליו ולא יקוה כי אם חסדו ולא יכעוס כי אם במה שמחייב רצונו ולא ירצה אלא במי שעושה רצונו ולא יקח כי אם ברשותו ולא יתן אלא למי שצוה אותו לתת לו
וכן בכל תנועותיו לא יעתיק רגל ולא יניע עפעף אלא אחר הפקת רצון אדוניו בהם.
אבל הענינים שהם רעים מן העבד הם הפך כל הטובים בעיני אדוניו ממנו ובהפכם יוכרו הדברים וכבר הבינותי
וקבצתי לך מהם כלל שיש בו די יורה אותך על שאריתם ועל הפכם וכיון שהטוב מעבדי העולם בעיני אדוניהם כמו שספרנו וכבר ידעת קטנות מעלת טובתם עליהם כמה את חייבת לאלהים יתברך מכפלים מה שזכרנו כשתשלמי לו מה שיש לו עליך מרוב הטובות:
אמרה הנפש כבר הבינותי מה שזכרת ובמה שפרשת די אך באר לי עכ״פ במה אני חייבת בתוספת העבודה לאלהים יתברך.
אמר השכל כי תוספת העבודה על אנשיה מתחלקת מדרך הכלל והפרט בטובה עליהם. והטובה על המדברים על ארבעה ענינים.
הראשון טובת הבורא הכוללת כל האדם והוא המציאם אחר שלא הי׳ דבר נמצא והחיותם והטובה להם בכל אשר הקדמנו זכרו בשער השני מן הספר הזה וע״כ הם חייבים לבורא יתברך עבודה כוללת והם כל התורות השכליות אשר נהג בהם אדם וחנוך ונח ובניו ואיוב וחבריו עד ימות משה רבינו ע״ה. ומי שדבק בהם כלם לעבודת האלהים ייטיב לו האלהים בטובה מיוחדת משאר בני אדם ויתן לו מעלה יתרה בעוה״ז והגמול הגדול בעוה״ב כמו אברהם שאמר לו האלהים (בראשית ט״ו:א׳) אל תירא אברם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד. ומי שימרה האלהים בטובותיו יפול ממדרגת המדברים ומעלותם אל שפל מדרגת החי שאינו מדבר ויהיה דינו כדין הבהמות בעולם כמ״ש (תהלים לז) ואויבי ה׳ כיקר כרים וגו׳ ודינו בעוה״ב הרע שאין למעלה ממנה כמ״ש (ישעיהו ל״ג:י״א) רוחכם אש תאכלכם.
והענין השני טובות הבורא על עם מן העמים ואומה מן האומות כמו שהטיב לבני ישראל בהוציאם מארץ מצרים והביאם אל ארץ כנען וחייבם בזה עבודה יתירה על העבודה הראשונה והיא התורות השמעיות אחר שהזהיר והעיר על התורות השכליות
ומי שקבלה לכבוד האלהים יחדהו האל בטובה וחייבו עליה עבודה זולתי עבודת אומתו ושאר שבטו כמו שמצאנו שבט לוי כשאמר משה (שמות לב) מי לה׳ אלי ויאספו אליו כל בני לוי הוסיף להם האל טובה יתירה ובחר מהם לשרת כבודו אהרן ובניו וצוה אותם בתורות יתרות משאר האומה ויעד אותם בגמול הגדול לעוה״ב. ומי שימרה הבורא יתעלה מהם יפול משתי המעלות ויענש בשני העולמים כמו שאמר החכם (קהלת ח׳:י״ג) וטוב לא יהיה לרשע ולא יאריך ימים.
והענין הג׳ טובות האלהים על משפחה ממשפחות האומה ככהונה ולויה וזרע המלוכה בבית דוד וחייבם על זה עבודה יתרה ועבודת הכהונה והלויה ידועות ומבוארות בספר תורת האלהים אך תורת בית דוד כמו שכתוב (ירמיה כא) בית דוד כה אמר ה׳ דינו לבקר משפט והצילו גזול מיד עושק. ומי שהשלימם לאהבת רצון האלהים ייחדהו האל בטוב בעולם הזה ובגמול הגדול לעוה״ב ויהיה נדיב נבחר או מורה צדק כמ״ש הכתוב על פינחס (תהלים קו) ויעמוד פינחס ויפלל ותעצר המגפה ותחשב לו לצדקה לדור ודור עד עולם ואמר (יחזקאל מד) והכהנים הלוים בני צדוק אשר שמרו את משמרת מקדשי וגו׳ ומי שהמרה האלהים מהם נפל מכל המעלות העליונות בעוה״ז ויגיע לו צער גדול בעוה״ב כמו שידעת מדבר קרח ועדתו.
והענין הרביעי טובת האלהים על איש מאישי בני אדם נתיחד בה משאר משפחתו ועמו ושאר המדברים כנביא מובחר או נגיד (ס״א נביא) מצווה להנהיג אומה או חכם העיר אלהים את רוחו בחכמה ותבונה ועצה ודומה לזה ועל כל טובה מהם יתחייב בעבודה יתרה לאלהים ומי שהשלימה מתמידות לו כל הטובות הכוללות והמיוחדות בעולם ויוסיף לו האלהים כח עליהם ודעת בהם כמ״ש (תהלים קלב) נשבע ה׳ לדוד אמת לא ישוב ממנה מפרי בטנך אשית לכסא לך אם ישמרו בניך בריתי ועדותי זו אלמדם גם בניהם עדי עד ישבו לכסא לך והגמול לעוה״ב כמ״ש (שם כז) לולא האמנתי לראות בטוב ה׳ בארץ חיים.
ומי שימרה האלהים בטובה אשר ייחדהו בה יפול מכל המעלות היתרות וידקדק עליו הבורא בחשבון יותר בעוה״ז כמ״ש (ויקרא י) הוא אשר דבר ה׳ לאמר בקרובי אקדש ועל פני כל העם אכבד וידם אהרן ואמר (עמוס ג) רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם ויהיה עוד עונשו בעוה״ב יותר קשה כמ״ש (ישעיה ל) כי ערוך מאתמול תפתה גם היא למלך הוכן העמיק הרחיב וגו'.
ועל אלה ארבעה הענינים חייבים בני האדם בעבודת האלהים וכל אשר יוסיף הבורא טובה לאדם חייב עליה עבודה. ומן הראיה על זה כי התבואות חייבות במעשר שנאמר (דברים יד) עשר תעשר את כל תבואת זרעך ומי שנתן לו האלהים מאה כור של תבואה חייב ממנה עשרה כורים לאלהים ומי שנתן לו האלהים עשרה כורים חייב לאלהים מהם כור אחר. ואם יוציא האחד תשעה וחצי והשני אחד יהיה הראשון ענוש והשני מקבל שכר
וכן אומר במי שלא היה לו בן בטלה ממנו חובת המילה ולימוד התורה ומי שהוא פיסח בטלה ממנו חובת החג ומי שהוא חולה בטלו ממנו מן המצות מה שאינו יכול לעשותן. ועל ההקשה הזאת יתחייב מי שיחדהו הבורא יתעלה לטובה בתוספת עבודה עליה
וע״כ היו החסידים הראשונים כשהיתה באה להם טובה מטובות העולם מתפחדים לה משני פנים אחד מהם שלא יקצרו מהשלמת העבודה עליה וההודאה בעבורה ותשוב להם לרעה כמ״ש יעקב אבינו (בראשית לב) קטנתי מכל החסדים והשני שלא תהיה גמול הבורא על עבודתם ויגרע מגמולם לעולם הבא כמו שפירשו הקדמונים בענין (דברים ז) ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו ודי לך בזה.
אמרה הנפש כבר הבינותי מה שזכרת ואינני מוצאה את עצמי יכולה לשלם חובות הבורא על טובותיו הכוללות המדברים כ״ש מה שיחד אותי בו מהם ואם חפצי ורצוני לשלם מה שאני חייבת עליהם מיד קודמת למחשבתי בהשלימי תוחלת טובה עתידה ממנו
וכן בהודותי לאל כשאהודנו במלותי על גודל טובו עלי ומחשבתי וכונתי בהודאה לבקש על התמדת הטובה ולהוסיף עליה לא כונת הנואש מתוספת הטובה והתמדתה וכשאני על הדרך הזה בעבודתי והודתי לאלהי ממעוט הכונה הברורה לחובת טובתו איך אגיע לשלם שאר עבודתו על טובותיו המיוחדות ואני צריכה שתורני מה שאני חייבת בו עליהם מעבודת האלהים על המעוט שאהיה ראויה להתמדתם.
אמר השכל מה שהתרעמת ממעוט כונתך בעבודתך והודאתך לאלהיך וכי דברי פיך דברי מודה וכונתך בהם כוונת מבקש ולבך להוסיף על הטובה ולשאול התמדתה. הוא מפני שלש מדות.
המדה האחת רוב אהבתך את נפשך וחפצך למשוך הנעימות אליה ולא תפסעי פסיעה לעבודת האל ולא לזולתה אלא שכונתך בה להתענג בהנאות וכבר הקדמתי לך בתחלת רפואתי שתשתדלי בכל יכלתך להרחיק המדה הזאת ממך ובזה אקוה לך הטוב.
והמדה השנית מפני שאינך מבינה חסד הבורא עליך ויעלה במחשבתך שאינך מגעת אל הטובה אלא בבקשתך עליה וכבר הטיב לך במה שתדעי ובמה שאינך יודעת ואם לא תשכילי בבקשתך מי עשה לך כל זאת בתחלה אם היית מרחקת ממך המחשבה הזאת היתה עבודתך בכונה שלמה והודאתך לו במצפונך ומה שתקוי ממנו אז יהיה ראוי ומחויב לך יותר.
והמדה השלישית שאינך מכרת את עצמך ולא ענין הנהגתך ואת רואה אותך ראויה לגדולה שבכל הטובות ואינך פוסקת מלבקש אותם וכל אשר תגיע מהם על דבר מחשבתך עולה למה שלמעלה ממנו ואינך רואה הבורא יתעלה ראוי לגדולה שבעבודות ממך וכשתהיה ממך עבודה תחשבה חסד ממך עליו עם ידיעתך מחסורך אליו ושאינו צריך לך
ואילו היית מגלה הסכלות הזה מאליך ותעייני בעין פקוחה והיית יודעת כי הבורא אשר בראך חושב עליך ויודע בטוב לך ובמה שאינו טוב יותר ממך היית רוצה במה שיגיעך מהם ותגדל הודאתך לו עליהם בלב שלם ולא היית תולה תקותך במה שיטרידך מהכרת מה שהגיע אליך מהם ופרוע חובות האלהים עליהם ומה שאתה ראוי לו
אי אפשר שלא תגיעי אליו כשיתחייב לך בעבודתך לא שתקוי אותו בתלות דעתך בו:
ומה ששאלת על המעוטה שבעבודות האלהים שאין אדם יוצא ידי חובתו בפחות ממנה ותתחייב לו בה התמדת טובתו עליו הם י׳ ענינים
מהם שלא ישימנה סבה להמרותו (ס״א שלא ישימה סיבה ועילה לחטאתיו ולהכעיס בוראו כי מרוב עסקיו ברבות הטובה לו יתרשל בשבח ובהודאה ובעבודה)
ומהם שיזכיר טובות האלהים בלשונו תמיד וירבה להודות לו ולשבחו בלבו עליה ובנראה מדבריו
ומהם שלא תהיה נמבזה ומעוטה בעיניו
ומהם שלא יתלה בזולתו אם תהיה ע״י אמצעי שיודה האמצעי ויתעלם מהודות הבורא עליה.
ומהם שלא יתפאר בה ויעלה על דעתו כי בכחו לקחה ובחכמתו במה שהוא ראוי לה
ומהם שלא יעלה במחשבתו שיתמידה בהשתדלותו בה ושתאבד ממנו אם יתעלם ממנה.
ומהם שלא יבזה מי שחסר הטובה ההיא ויראה את עצמו טוב ממנו לפני האלהים ושמא האלהים מנסה אותו בה להראות מה שנסתר בו מרוע המצפון ותשיאהו הטובה ויהיה כל חסר טוב טוב ממנו לפני האלהים.
ומהם שיהיה לבבו שלם עם האלהים בכונתו ובהכנעו ואם לא יוסיף במעשהו על מה שהיה בתחלה ולא הוסיף בהודאה ובשבח יתמיד על מה שהיה בו וישתדל לכוין את לבו במעשהו לאלהים ואל תהיה הטובה גורמת לקצר ממעשהו הראשון ולטרוד אותו מהוסיף בכונתו לאלהים.
ומהם להיות עינו תמיד על מי שהוא למטה ממנו ברוב הטובות לא על מי שהוא למעלה ממנו וכן ראוי לו להיות עינו תמיד על מי שהוא מרבה בעבודת האלהים יותר ממנו כדי שישתדל לעלות אל מעלתו ואל יביט למי שהוא ממעט בה יותר ממנו ויתגאה במעשהו ויתעלם ממנו.
ומהם שלא ישיאהו אורך סתר הבורא יתעלה עליו ואורך אפיו לו כדי שיהיה בטוח מקצפו וימרה אותו
כי כל מה שהגיעו דבריהם אלינו מן הקדמונים שעברו וראינו מן הנמצאים עמנו שהטיב להם האלהים במיני הטובות ונטו מעבודת האלהים אל המרותו לא נכשלו אלא במה שספרתי לך וזה גלוי ומפורסם בספרי הנביאים ע״ה בכל דור ודור והם כל מפסידי השער השלישי הזה אשר כוונתנו בו ביאור חיוב קבלת עבודת האלהים
ומי שלא יכול להוסיף בעבודת האלהים ברבות טובותיו ויוכל לקבל מה שזכרתי לש״ש יהיה ראוי להתמדת הטובה לו המיוחדת לו ואם יסירנה ממנו יהיה לאחד משני דברים או למחות בזה עון שקדם לו או לשלם לו בעוה״ב תמורתה מה שהוא גדול ויקר ממנו ועודף עליה הרבה:
אמרה הנפש התעסקת ברפואתי והעלית ארוכתי והוכחתני והגדלת והשקפת באורך על רפואתי וגלית חשכת האולת מעלי אלא שנשאר עלי עדיין ממפסידי עבודת האלהים ענין אחד אם תרפאני ממדוהו ותסיר ממני דאגתו אנצל מן הגדול שבמדוים ואהיה קרובה לרפואה מכל נגעי.
אמר השכל ומה הוא ענין שהוא אצלך כאשר זכרת.
אמרה הנפש מה שמצאתי בספרים מענין ההכרח והגזרה והממשלה והחפץ שהכל לאלהים בכל מה שברא מקופא וצומח וחי ומדבר כמ״ש (תהלים קלה) כל אשר חפץ ה׳ עשה בשמים ובארץ ואמר (שמואל א ב) ה׳ ממית ומחיה מוריד שאול ויעל ה׳ מוריש ומעשיר משפיל אף מרומם ואמר (איכה ג) מי זה אמר ותהי ה׳ לא צוה מפי עליון לא תצא הרעות והטוב ואמר (ישעיה מה) יוצר אור ובורא חשך עושה שלום ובורא רע ואמר (תהלים קכז) אם ה׳ לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו אם ה׳ לא ישמר עיר שוא שקד שומר ואמר (שם) שוא לכם משכימי קום מאחרי שבת אוכלי לחם העצבים כן יתן לידידו שנא.
והרבה ממה שדומה לזה מה שיורה כלו כי האדם ושאר החיים הכינם הבורא לזיון העולם הזה ואם יניעם ינועו ברשותו וכחו ויכלתו ואם יניחם ינוחו ממעשיהם כמ״ש (איוב לא) והוא ישקיט ומי ירשיע ואמר (תהלים קד) תסתיר פניך יבהלון תוסף רוחם יגועון ואל עפרם ישובון וכל דברי הראשונים בכל ספר מודים מכל הענין הזה מבלי מחלוקת בו.
ונמצא בספר התורה מה שחולק עליו מה שמורה כי המעשים הנראים מן האדם נתונים ברשותו והוא בוחר בהם בחפצו והם הווים ברצונו ובחירתו וע״כ התחייב בגמול ובעונש על העבודה ועל העבירה והוא מה שאמר הכתוב (דברים ל) ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע ואמר (שם) ובחרת בחיים ואמר (מלאכי א) מידכם היתה זאת ואמר (איוב לא) כי פעל אדם ישלם לו ואמר (משלי יט) אולת אדם תסלף דרכו. וכל מה שיש בספרנו מתורה ומצות ומוסר מורה על בירור הענין הזה וכן מה שיש בו מגמול העבודה ועונש העבירה הכל מורה כי מעשי האדם מונחים אליו וכי כבוד האלהים נקי מטובתו ורעתו וצדקותיו ומעוותיו
והענין אצלי קשה והפיק בין שני הענינים קשה מאד ואם יש רפואה למדוה הזה ירפאני האל ממנו על ידך.
אמר השכל אין במה שזכרת מקושי ההפקה בין שני אלו הענינים הנמצאים בספרים גדול ממה שימצא ממנו בפועל בדרך הבחינה והוא מה שאנחנו רואים ממעשי האדם שיהיו כפי דעתו וחפצו בקצת העתים ויהיו שלא כרצונו וכונתו בקצתם
והם יורוך כי יש לבורא יתעלה ממשלת עליו ושהוא תחת מאסרו יתיר לו מה שיחפוץ וימנעהו ממה שאינו חפץ ויראה לך ממנו גם זה בתנועת לשונו ושמעו וראותו ואני רואה אח״כ שהגמול והעונש עוברים עליו כפי מעשיו ותנועותיו לעבודת האלהים ולהמרותו
וכבר ארכו מחלוקת החכמים באופני ההפקה בין ההכרח והצדק
מהם מי שאמר כי כל המעשים האנושיים הולכים כחפץ האדם בהם ויכלתו וכחו מסר אלהים בידו עניניהם והשליטו בהם וכי כבוד האלהים נקי מהם ועל כן התחייב אליהם הגמול והעונש.
ומהם מי שמשיב המעשים האנושיים וזולתם אל הבורא יתברך ואמר כי כל תנועה המתחדשת בעולם ממדבר ודומם היא ברשות הבורא ית׳ וגזרתו ודיינו ותחת מאסרו אין נמלט מהם כשערה לא פחות ממנה ולא למעלה הימנה
וכאשר הקשו עליהם בדרך הגמול והעונש אמרו ענין הגמול והעונש אין אנו יודעים צורתו ולא מהלכי דיניו והאלהים צדיק ולא יעול ונאמן במה שיעד מן הגמול והעונש ולא יעבור נחלשו דעותינו מהשיג כח הוית חכמתו וצדקו יותר גלוי וחסדו נראה יותר ממה שנחשדהו בדיניו אין אלוה מבלעדיו
ומהם מי שראה להאמין בשתי הדעות ההכרח והצדק ואמרו כי המעמיק בהם אינו ניצול מחטא ומכשול על איזה דרך שיסבור אותם. ואמרו הנכון שנעשה מעשה מי שיאמין כי המעשים מונחים לאדם יגמל ויענש עליהם ונשתדל בכל אשר יועילנו אצל הבורא בשני העולמים ונבטח באלהים בטחון מי שהתברר אצלו כי ממשלת כל המעשים והתנועות והתועלת והנזק בגזרת ה׳ ורשותו ובמאמרו וכי לאל ית׳ הטענה הנצחת על האדם ואין טענה לאדם על האלהים יתברך.
והדעת הזאת קרובה אל דרך ההצלה מכל אשר קדם זכרו כי מן האמת והנכונה שנודה בסכלות בדבר הזה מחכמת הבורא יתברך מפני חלישות דעתנו וממעוט הכרתנו ובסכלותנו בו פנים מאופני הטובה ולזה נעלם ממנו ואלו היתה לנו בעמדנו על הסוד הזה תקנה היה הבורא מגלה אותה לנו.
והדמיון הקרוב בזה מה שאנו רואים מענין חלש הראות שאין לו תועלת באור השמש עד שישים מסך דק בינו ובין עיניו וכל אשר יהיה החולי בעיניו יותר גדול תהיה תקנתו במסך יותר עבה וכל אשר יקל החולי מעיניו יהיה המסך הדק יותר ראוי לו.
ועוד כי אנו רואים ברוב המלאכות הגופניות פעולות אלו לא היינו רואים אותם בעינינו והיה דברם מגיע אלינו ממהרים להכזיב המגיד בו עליהם במו האוסטרולוביי״ו שהוא מאזני החוזים שאילו לא השגנוהו בראותנו ויגיד לנו מגיד צורתו ודמותו ומה שיושג בו מתנועות הגלגלים ומקומות הכוכבים וכוון השעות של כל עת ועת מעתי השנה וידיעת מרחקי הדברים החלוקים והרבה מן הדברים שאינם ידועים לא נתבררה במחשבתנו ולא עלתה ברעיוננו צורתו.
וכן מה שהוא יותר קרוב אלינו מן הכלים שמשתמשים בהם המון ב״א. הפלס,
כי לולא השגת חוש ראותנו אותו לא היה מתקיים בנפשותינו שישקל שקל הצדק במאזנים שאחד מחלקיהם יותר ארוך מן השני ומן התימה שישקול בו שקלים רבים נחלקים בחסר וביתר באבן אחת.
ומה שמשתמשים בו ב״א יותר תנועת האבן העליון מאבני הרחים בסבוב שוה באמצעים חלשים מניעים אותם המים. וכשאנו משליכים אבן קטנה בשטף המים הנגרים לא היה מתעכב שעה עד שהיה מגיע לתחתיהם וברחים ממשקל האבן כפלים רבים וכח האמצעים שינועו הרחים בעבורם פחות מכח השטף הרבה. ואלו הגיד לנו מגיד ולא היינו רואים הדבר בעינינו היינו ממהרים להכחיש ולהשיב על דבריו
וזה מפני מעוט ידיעתנו ביסודי היצירה וחלישות הכרתנו בשרשי הנמצאים ותולדותיהם וטבעיהם וכחותם המתבודדים. ומי שהוא בסכלות אשר ספרנו בדבר שהוא בין ידיו תדיר אין מן התימה שלא ידע מהלכי הגוזר והצדק ממשפטי הבורא יתעלה אשר הם נעלמים ונעלים ממה שזכרנו עד אין קץ.
ובכמותו אמר דוד ע״ה (תהלים קלא) ה׳ לא גבה לבי ולא רמו עיני וגו׳ ואמר אחר זה מה שדומה לו מהמסר אל האלהים במאמרו אם לא שויתי ודוממתי נפשי כגמול עלי אמו כגמול עלי נפשי:
אמרה הנפש כבר נחמתני במה שיאשתני מהשיג סוד הדבר הזה לדקותו ועומק ענינו אך גלה לי סוד עניני והכונה בהעמדתי בעולם הזה
וקרב לי צורת ההכרח והצדק בכל יכלתך מן הדרך הקצרה ולא יהיה עניני כענין מי שלא הבין אופני טובתו מן הממונים כאשר הגיעני. והוא שבקצת איי הודו עיר אחת הסכימו יושביה למנות עליהם איש נכרי בכל שנה וכאשר תשלם לו השנה יוציאוהו מביניהם ויחזור על הענין אשר היה עליו קודם שיתמנה עליהם. והיה במתמנים עליהם איש אחד סכל לא ידע סודם בו וקבץ ממונות ובנה ארמונות וחזקם ולא הוציא מעירם דבר והשתדל להביא כל אשר היה לו חוץ לעיר ממון ואשה ובנים אליה. וכאשר נשלמה לו השנה הוציאוהו אנשי העיר ההיא נעור וריק מן הכל והפרידו בינו ובין כל מה שבנה וקנה תחלה וסוף ולא מצא בצאתו מאומה מכל מה שהיה לו בעיר וחוצה לה והיה מתחרט ומתאבל על טרחו והשתדלותו במה שבנה וקבץ והיה לזולתו.
ואחר כך הסכימה דעתם למנות עליהם איש נכרי נלבב ונבון וכאשר נתמנה עליהם בחר מהם איש אחד והטיב אליו ושאל אותו על מנהגי האנשים ודתיהם עם מי שנתמנה עליהם קודם וגלה לו סודם ודעתם בו. וכאשר ידע הדבר לא נתעסק במאומה ממה שנתעסק בו הראשון אשר זכרנו אך השתדל וטרח להוציא כל דבר יקר שהיה בעיר ההיא לעיר אחרת ושם כל מכמניו ומחמדיו בזולתם ולא בטח בגדולתם ובכבודם והיה בין האבל והשמחה כל ימי עמדו בעיר מתאבל במהירות יציאתו מאתם ועל שמעט בעיניו מה שמוציא מן החמודות כי אם היה עומד היה מוציא יותר. והיה שמח בצאתו מהרה ממנה להתישב במקום אשר שם שם חמודותיו וישתמש בהם באופני תועלותיו ומיני הנאותיו בלב שלם ונפש בטוחה והתמדת ענין.
וכששלמה שנתו לא דאג על צאתו מאתם אך מהר לדבר בשמחת לב ובסבר פנים משבח מעשהו והשתדלותו והלך לטובה רבה וכבוד גדול בשמחה מתמדת ושמח בשני הענינים והגיע אל תאותו בשני המקומות.
ואני יראה שיקרני מקרה הכסיל אשר יגע בשני הענינים והפסיד בשני המקומות. וכיון שחנני האל אותך הורני והראני עניני ומה שעמדת עליו מסוד דברי ואופני תקנתו.
אמר השכל כבר ספרת במשל שהבאת צורת עמדך בעולם וכי ענינך בו כענין הממונים אשר זכרת וכבר התברר אצלך גרותך ומהירות יציאתך ואת צריכה שתעשי מה שעשה הנלבב הנבון שיהיה ענינך כענינו ואם תטי ממנו אין לך תועלת בדברי ולא הנאה במליצתי.
אמרה הנפש לולי חפצי בדבר לא הייתי חוקרת על מה שנעלם ממני מעניני.
אמר השכל אבל סוד דברך שהבורא בראך מלא דבר בכלל מה שברא מן הגרמים הרוחניים ורצה לנשאך ולהרים מעלתך עד מעלת סגולתו ובחיריו ובריו מן הקרובים אל אור כבודו לטוב לך ולחסד עמך ולא היית ראוי לזה אלא אחר שלשה דברים.
אחד מהם הסר מסך האולת מעליך והאיר לך בדעתו.
והב׳ נסותך ובחנך אם תבחרי בעבודתו או בהמרותו.
והשלישי מיסרך בעולם הזה בסבלך עול עבודתו בו להעלותך אל מעלת העליונים הסובלים שנאמר בהם (תהלים קיג) ברבו ה׳ מלאכיו גבורי כח עושי דברו. ולא יתכן לך זה ואת על ענינך הראשון.
ומחכמת הבורא יתעלה ברא לך העולם הזה בכל אשר בו מקופא וצומח וחי על סדר מתוקן והנהגה נכונה והכל מתוקן לתועלתך ובחר לך מסגולת יסודותיו היכל מתוקן דומה לעולם בשרשיו ותולדותיו ותכונתו ופתח לך בו חמשה שערים אל העולם והפקיד עליהם חמשה שוערים מנאמניו. והשערים הם כלי החושים העינים והאזנים והאף והלשון והידים. והשוערים הם החושים החמשה המשתמשים בהם והם חוש הראות וחוש השמע והריח והטעם והמשוש אשר בהם תגיעי אל כל תועלותיך בעולם הזה והכין לך בתוך ההיכל ארבע מעלות לארבעה נגידים להנהיגו והם המוח והלב והכבד והביצים
ותקן בתוכו עור ארבעה אוצרות לארבעה פקידים. רצה לומר הכח המושך והכח המחזיק והכח המעכל והכח הדוחה. ואוצרותם ומשכנותם הם שתי מרירות השחורה והאדומה. והליחה הלבנה והדם
לתקנת ההיכל ופזר העבדים מבית ומבחוץ לעבדו ולשמרו. הפנימים המעים והגידים והמיתרים והעצבים והעורקים. והחיצונים הידים והרגלים והלשון והרחם) והשינים והצפרנים והדומה להם.
הכין לך אחר כן קשרים ומצועים בין הרוחניות ובין הגשמיות. והם הדם הנובע והחום הטבעי והרוח החיוני. ואח״כ חברך אל ההיכל הזה חבור מתוקן וקשרך אליו קשר מסודר ביכלתו וחכמתו יתברך כדי שישלימו לך השלשה דברים אשר זכרתי לך
והכין לך לצרכך שני יועצים והפקיד עליהם שני סופרים ונתן לך מן העבדים והשמשים בצרכך בעולם הזה.
והשני יועצים האחד מהם הוא השכל המורה אותך מה שיש ברצון האל והיועץ השני תאותך אשר תשיאך ותסיתך במה שתקציף ה׳ אלהים בוראך בו.
והשני סופרים אחד מהם כותב מעשיך הטובים בסתר ובגלוי ובמצפון ובנראה על ידי המשתמשים בו מכל מי שקדם זכרו מן השוערים והנגידים והפקידים והעבדים והיועצים והמשרתים והשמשים. והסופר השני הוא כותב המעשים הרעים על הדרך הנזכר במעשים הטובים
והמשרתים והשמשים הם המדות הנפשיות כהשמחה והדאגה והששון והיגון והזכרון והשכחה והחכמה והסכלות והגבורה והמורך והנדיבות והכילות והצדק והרשע והבושת והעזות והתקוה והיראה והאהבה והשנאה וההנאה והצער והגאוה והענוה והשררה והשפלות, והרבה כאלו ממה שאת משתמשת בהם במצפונך.
והבורא יתברך צוה השוערים והנגידים והפקידים והעבדים והיועצים והמשרתים והשמשים לשמוע לך ולעמוד למצותך עד קץ ידוע אלא בענינים מיוחדים באדם להם בעת התחברותם אליך והם ענין ההכרח ומקום הגזרה.
והתיר לך להשתמש בכלם בתקנת גופך ובכל מה שהשלימך לעשותו בעוה״ז על פנים ידועים ובענינים מיוחדים והם כל המצות השכליות והשמעיות והמותרות.
ואמר לך כל אשר שמתיו בידך והשלטתיך להשתמש בו בעוה״ז אל ישיאך כי לא יוסיף לך בעצמך מאומה ולא יגרע ולא תגיע אליך ממנו הנאה ולא צער אך הם דברים מתחדשים על גופך מבית או מחוץ אין דבר מהם לצרכך. והם ממך כשליא מן הולד וכקליפת הביצה מן האפרוח.
ואם תביני ותשכילי כונתי בך וטובתי עליך ותבחרי בעבודתי ותרחקי מהמרותי בהנהגת כל מה שהשלטתיך בו אעלך אל הגדולה שבמעלות בחירי וסגולתי ואקרבך אל רחמי ואלבישך זיו כבודי. ואם תבחרי בהמרותי אענשך עונש גדול ואענך ענוי ארוך.
ואם תסכלי אופני השמוש בהם באחד מן הדברים אשר חייבתיך בהם בעבודתי מפני טרדתך בגופך ועסקך אשר נסיתיך בהם. הנה יחדתי לך יועץ חכם נאמן כשתשאלי עצתו יורה אותך ואם תתעלמי יעירך. והוא השכל התיעצי עמו בכל דבריך כי הוא יצוך להשתמש בכל העומדים לפניך באופני עבודתו ותשובנה המדות המגונות משובחות. כאשר יעשה הרופא החכם שמשתמש בסמים שדרכם להזיק בתועלת הגופות כסמים הממיתים וזולתם.
ואם תהיה על הדעת הזאת ותגבירי שכלך ותשמעי לעצתו יכתוב סופר המעשים הטובים כל תנועותיך המותרות בכלל המעשים הטובים ותהיינה נוספות עליהם ויהיו כל שמשיך עוזרים לך בעבודתי.
ואם תמרי את עצתו ותטי לדעת היועץ השני שהוא כנגדו בכל עניניו ותשתמשי בהם כאשר ייעצך תשובנה מדותיך המשובחות מגונות כרופא הכסיל אשר ימית בסמים המועילים מפני סכלותו באופני שמושם, ויכתוב סופר הרעות כל תנועותיך המותרות בכלל רעותיך ותהיינה נוספות עליהם
ותמצאי עוזריך ושמשיך ומשרתיך וכל מי שתפגעי בו מסכימים על רצונך ומפיקים חפצך ותוסיפי בהם שמחה וששון.
וכל זה צדק מבוראך על בחרך המרותו מעבודתו או עבודתו מהמרותו במצפונך ובכונתך בסתרך.
כי הנגלה והנסתר ממך שוים אצלו והוא יגמלך על מה שהשקיף עליו ממך מכל זה. ואם נעלם מב״א הלא תראה כי הדיין הוא דן כפי מה שנתקיים אצלו אם בעדים או בחושיו ואם היה מתקיים אצלו מה שיש במצפונים היה דן עליו והבורא יתברך שידיעתו בכל שוה מן הדין הוא שישפוט כפי ידיעתו כמ״ש הכתוב (דברים כט) הנסתרות לה׳ אלהינו וגו'.
וכשירצה הבורא להעיר אותך ולהוכיחך יצוה אחד מן המשרתים להסתלק מעבודתך ויחלה האבר ההוא מגופך או שנים או כולם ויחלה וידוה עד עת ידוע. ואם תקיצי ותשובי אליו יצוהו לשוב לעבודתך וירפא גופך וישוב לענינו הראשון כמ״ש הכתוב (תהלים קז) אוילים מדרך פשעם וגו׳ גל אכל תתעב נפשם וגו׳ ויזעקו אל ה׳ וגו׳ ישלח דברו ויופאם וגו'.
וכאשר ישלמו ימי נסיונך בעוה״ז יצוה הבורא יתעלה כל מי שזכרנו מן השערים והשוערים והעבדים והמשרתים לשוב מעליך וינתקו הקשרים והמצעים אשר בינך ובין נופך ותשובי אל ענינך הראשון וישאר גופך אין תנועה לו ולא הרגשה. וישוב גם הוא לענינו הראשון כמה שאמר החכם (קהלת יב) וישוב העפר על הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה. ויראה לך פנקסי מעשיך ומחשבותיך וחפציך ומה שבחרת והטרדת נפשך בו בעולמך ויהיה הגמול כפיהו.
וכבר הזהירך על זה והתרה בך על ידי שלוחיו ונביאיו ותורתו הנאמנה כמ״ש החכם (משלי כב) הט אזנך ושמע דברי חכמים כי נעים כי תשמרם בבטנך וגו׳ הלא כתבתי לך שלישים במועצות ודעת להודיעך קשט אמרי אמת להשיב אמרים אמת לשולחך:
אמרה הנפש כבר הבינותי מאמרך והקשבתי לכל מה שזכרת ואני מתחננת אל כבודך שתבאר לי המקומות אשר אשתמש בהם במשובח ובמגונה במדותי אשר בהשתמשי בהם שם ישבחוני עליהם ויודו שמושי בהם.
אמר השכל מדותיך רבות אזכיר לך מהם מה שנזדמן לי בקצרה
והוא שבמדותיך שתי מדות הם השמחה והאבל והם זה כנגד זה ואופני השמוש בשמחה כשתבטחי בהנאה קיימת תמיד ולא תתערב כה תוגה ולא יארע לך פגע התירי המדה הזאת אבל מקום השמוש באבל כי יפגשך דבר מצער קיים תמיד ואין בך יכולת לדחותו ולא פנים להתפרד ממנו התירי ג״כ מדת האבל והשתמשי בה
ובכלל מדותיך שתי מדות והם המורא והתקוה. ומקום המורא שתהיה בענין שמביא אל הענין שיצערך ולא תהיה לך אחריתו טובה ואין בך כח ויכלת לדחותו מעליך
אך מקום התקוה שתשתדלי בהקדמות המביאות הטובה אליך ומחייבות לך הנעימות מבלי מונע שימנע מהם ולא דבר שיבדיל בינך וביניהם בעשות המצות שצוה האל לעשותו מפני טוב אחריתו.
ובכלל מדותיך שתי מדות הגבורה והמורך ומקום השמוש בגבורה בפגוע באויבי ה׳ להלחם בם וסבול כל עצב וכל נסיון ברצון הבורא יתעלה ורצון חסידיו כמ״ש (תהלים מד) כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה ואמר (שם קמא) יהלמני צדיק חסד ויוכיחני.
אך מקום המורך בפגוע באוהבי ה׳ שלא להלחם בם ובאנשי עבודתו ושתתאחרי מעמוד כנגד מוכיחך במה שיש בו טובתך כמ״ש (מלכים ב כב) יען רך לבבך ותכנע מפני ה'.
ובכלל מדותיך שתי מדות הבשת והעזות ומקום הבשת בהמרות המטיב לך בטובתו על פניו ובין ידיו ובהוכיחו אותך בעדיו הטובים והרעים ופגיעת נביאיו כמ״ש (יחזקאל מג) בן אדם הגד את בית ישראל את הבית ויכלמו מעונותיהם וגו׳ ואמר (עזרא ט) אלהי בושתי ונכלמתי וגו׳
ומקום מדת העזות בפגיעות הרשעים ואנשי העבירות והחולקים על האמת ולצוות בחסד ולהזהיר מן הגנות ולהוביש החוטאים ולהוכיח הקטנים והגדולים כמ״ש (ישעיה נ) שמתי פני כחלמיש וגו'.
וכן שתי מדות הכעס והרצון ומקום הכעס בנטות מדרך האמת ומדין הצדק והגברת השקר על האמת ואנשיו
ומקום הרצון בהפיל כל הדברים על אופניהם ובהניחם על מכוניהם ובלכת בדרכי האמת בהם.
וכן שתי מדות הרחמים והאכזריות מקום הרחמים על הדלים והעניים והחולים והפורשים מן העולם ומי שאינו מכיר אופני טובותיו ומי שאינו יודע להנהיג עצמו והאסור ביד אויבו ומי שפקד טובה רבה והמתחרט על עונותיו והבוכה על מה שעבר מחטאיו מיראתו את עונש האלהים
ומקום האכזריות בהפרע מן הרשעים והנקם מן המשחיתים בארץ כמ״ש הכתוב (דבריס יט) לא תחוס עינך עליו וגו'.
וכן שתי מדות הגאוה והענות מקום הגאוה והגובה כשתפגעי בכופרים באלהים ובנוטים מעליו אל תשפלי ואל תכנעי להם שלא תראי כמצדקת אותם ונוטה אחר דעותם המשחיתות אך התירי מדת הגאוה והגובה המורה על הפך דעתם ומעוט רצונך בהם כאשר ידעת מענין מרדכי והמן
ומקום השמוש בענוה בפגיעתך אדם חסיד ונבר וירא אלהים וחכם בתורתו ומתעסק בעבודתו ומי שיש לו עליך טובה וחסד ואת חייבת לגומלו עליה כל שכן מי שגדלו ועצמו טובותיו מגמולך עליהם. וכן שתקחי הדין לאלהים מעצמך כמ״ש (ויקרא כו) או אז יכנע לבבם הערל וגו'.
וכן שתי מדות האהבה והשנאה מקום האהבה למי שמסכים עמך על עבודת האלהים ועל מי שישמחך באחרית ענינך
ומקום השנאה למי שעובר על רצון האלהים ועמד כנגד אנשי האמת והביאך אל מה שמקציף בוראך כמ״ש (משלי כח) עוזבי תורה יהללו רשע ושומרי תורה יתגרו בם.
וכן שתי מדות הנדיבות והכילות ומקום הנדיבות לשום כל דבר במקומו ולתת לכל בעל מדה חמודה מן הממון והחכמה כפי מה שראוי לו כמ״ש (שם ג) אל תמנע טוב מבעליו בהיות לאל ידך לעשות ואמר (שם ה) יפוצו מעינותיך חוצה
ומקום הכילות על האכזרים והפתאים ומי שאינם מכירים את עצמם ולא ערך הטובה עליהם כמ״ש (שם ט) יוסר לץ לוקח לו קלון ומוכיח לרשע מומו ואמרו ז״ל כל העושה טוב למי שאינו מכירו כאלו זורק אבן למרקוליס.
וכן שתי מדות העצלה והחריצות מקום השמוש בעצלה בתאות הבהמיות אשר הנאותיהם חולפות מן האדם וישאר עליו חרפתם בעוה״ז וענשם לעוה״ב.
ומקום החריצות בהנאות הרוחניות וממעשים שמתכוונים בהם להגיע אל רצון האלהים יתברך כמ״ש דוד ע״ה (תהלים קיט) חשתי ולא התמהמהתי לשמור מצותיך.
ומה שזכרתי בשער הזה די לבוחר בדרך הישרה ומבקש האמת לעצמו וחפץ בחכמה למענה
והאל יפק אותנו אל דרכי עבודתו ברחמיו אמן: נשלם שער השלישי בעזרת השם יתברך: