Second Treatise on Examination
מתוך חובות הלבבות · רבנו בחיי אבן פקודה
בבאור אופני הבחינה בברואים ורב טוב האלהים עליהם. וזה פתח השער: אמר המחבר מפני שהקדמנו בשער הראשון אופני יחוד האלהים בלב שלם והיתה הבחינה בחכמה הנראית בבריאת הבורא יתעלה הדרך הקרובה אל בירור מציאותו והנתיב הסלול לדעת אמתתו התחייבנו להדביקו אליו כדי לסמוך כל שער אל מה שהוא דומה לו מן השערים ולהביא אחר כל ענין מה שיאות לו מן הענינים אשר בהם נתחייב בעבודת האל יתעלה אשר בראנו לה כמ״ש החכם (קהלת נ) והאלהים עשה שייראו מלפניו.
ונאמר תחלה כי טובות האל יתעלה על ברואיו ואם הן כוללות את כלם כמ״ש הכתוב (תהלים קמה) טוב ה׳ לכל רובם כעורים מהכירם ומהבין גודל מעלותם ואינם משכילים ענינם מפני שלשה דברים.
אחד מהם רוב התעסקם בענין העולם ותענוגיו והתאוותם מה שלא יגיעו ממנו והתעלמם מהביט אל טובות הבורא עליהם מפני שלבם תלוי בעוצם מה שהם מקוים ממלאת תאותם והשלמת משאלותם כי כל אשר יגיעו ממנו אל מעלה מבקשים מה שהוא למעלה ממנו ודורשים מה שאחריה ותמעטנה בעיניהם הטובות הרבות ותקטננה אצלם המתנות הגדולות עד שהם חושבים כל טובה שיש לזולתם כאילו נשללה מהם ומה שהגיע אליהם ממנה רעות מוצאות אותם ולא יבינו אל פעולות ה׳ המטיב בהם אליהם כמ״ש הכתוב (שם י) רשע כגבה אפו בל ידרוש אין אלהים כל מזמותיו.
והשני צאתם אל העוה״ז והם נמשלים כבהמות סכלות וכעיר כמ״ש הכתוב (איוב יא) ועיר פרא אדם יולד והתגדלם בטובות האלהים העודפות והתגלגלם בהם עד ששבו אצלם רגילות וידועות כאילו הם עצמיות להם בלתי סורות מאתם ולא נפרדות מהם כל ימיהם. וכאשר ישכילו ותתחזק הכרתם יסכלו טובות הבורא עליהם ואינם משימים על לבם חיוב ההודאה עליה מפני שאינם יודעים מעלת הטובה והמטיב בה אליהם.
ומשלם בזה לתינוק שמצאו איש אחד מאנשי החסד במדבר וחמל עליו ויאספהו אל ביתו ויגדלהו ויאכילהו וילבישהו ויתנדב עליו בכל הטוב לו עד שהשכיל והבין אופני דרכי טובתו
ואחר כן שמע האיש ההוא על אסיר שנפל ביד שונאו והגיעהו אל תכלית הצער והרעב והעירום ימים רבים ונכמרו רחמיו על צערו ופייס לשונאו עד שהתירו ומחל לו את דמיו ויאספהו האיש אל ביתו והיטיב לו במקצת הטוב אשר היטיב בו לתינוק והיה האסיר מכיר בטובת האיש עליו ומודה עליה יותר מן התינוק שגדל בה מפני שיצא מענין העוני והצער אל ענין הטובה והשלוה בעת שהכרתו בה גמורה על כן הכיר טובת האיש החסיד וחסדו מאד. והתינוק לא הבין מעלת הטובה עליו אע״פ שהתחזקה הכרתו והתישב בדעתו מפני שהיה רגיל בה מימי נערותו
ואין איש מאנשי השכל מסתפק שחסדו וטובו על התינוק כוללים ונראים יותר ושהוא חייב בהתמדת ההודאה והשבח עליהם יותר.
וזה דומה למה שאמר הכתוב (הושע א') ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותיו ולא ידעו כי רפאתים.
והשלישי מפני מה שמוצא אותם בעולם ממיני הפגעים ומה שמגיע אליהם מעניני ההפסד בגופם ובממונם ולא הבינו סיבות אופני טובתם בהם ותועלות הנסיון והמוסר להם כדברי הכתוב (תהלים צד) אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו
ושכחו כי הם וכל אשר להם טובות שהטיב להם הבורא נדבה וחסד וגזר בהם בצדק כפי מה שחייבה חכמתו וקצו בהראות צדקו בהם ולא שבחוהו בהגלות חסדו עליהם
והביאה אותם סכלותם לכפור בטובה ובמטיב בה להם ואפשר שתביא הסכלות רבים מהם להתחכם עליו במעשהו ובמיני הבריאות אשר בראם לתקנתם.
ומה נדמו בזה אל אנשים עורים הובאו אל בית מוכן להם בכל תועלותיהם והושם כל דבר בו על מכונתו הטובה והותקן על התקון הנאה והנאות לתועלותם וכונת תקנותם וזומן להם בו עם כל זה כחלים מועילים ורופא חכם לרפאם בהם כדי שייטיב ראותם והם התעלמו מעסוק ברפואת עיניהם ולא שמעו אל הרופא אשר היה מתעסק ברפואתם
והיו הולכים בבית בענין רע מעורונם וכל אשר הלכו בבית נכשלו בדברים המוכנים לתועלתם ונפלו על פניהם והיה מהם מי שנפצע ומי שנשבר ורב צערם ונכפלה רעתם והיו מתרעמים על בע״ה והבונה אותו וגנו את מעשהו והיה בעיניהם כמקצר וכמנהיג רע וחשבו כי לא כוון בהם כוונת טובה וחסד כ״א כוונת הצער והנזק וגרם להם זה לכפור בטובת בע״ה וחסדו כמו שאמר החכם (קהלת י׳:ג׳) וגם בדרך כשסכל הולך לבו חסר ואמר לכל סכל הוא
וכיון שהוא כן התחייבו אנשי החכמה והמדע להעיר מי שלא הבין טובות הבורא ולהורות בני אדם לדעת יתרונם בדרך שכלם. כי כמה טובות מנע בעליהם ליהנות מהם וערבב שמחתו בהם חסרון הכרתו אותם וידיעתו מעלותם וכשמעירים את בעלי הטובות להכיר אופני יתרונם ומגלים להם מה שנעלם מדעתם מהם יגדל שבחם ותרבה הודאתם למטיב להם וישיגו בזה אל התענוג וההנאה בהם בעוה״ז ולשכר טוב לעוה״ב.
וכבר אמר החכם בענין הזה (שם יב) דברי חכמים כדרבונות וכמשמרות נטועים בעלי אסופות דמה החכם דברי החכמים לדרבונות בענין ההערה ודמה אותם למסמרות נטועים בעלי אסופות בעבור קיום עניניהם בלבבות וקיום אופני החכמה בהם
וכבר פירשו בבעלי אסופות בעלי החבורים בהסתרת דברי אשר בתחלת הפסוק והטעם וכמסמרות קבועים דברי בעלי אסופות כי הספרים המחוברים במיני החכמה קיימים עומדים אין תועלתם נפסקת ועל כן דמה אותם למסמרות נטועים.
וצריך שנבאר עתה מענין הבחינה ששה ענינים.
הראשון מהם מהות הבחינה ואמתתה.
והב׳ אם אנחנו חייבין לבחון בברואים אם לא.
והשלישי איך אופני הבחינה בברואים.
והרביעי כמה מיני סימני החכמה בברואים אשר נוכל לבחון מהם.
והחמישי איזה מהם קרוב אלינו ואנחנו חייבין לבחון בו יותר משאריתם.
והששי במפסידי הבחינה והדברים התלוים בה:
אמר המחבר אך מהות הבחינה היא התבונן בסימני חכמת הבורא בברואים ושערם בנפש כפי כח הכרת המבחין
כי החכמה ואם סימניה נחלקים בברואים היא ביסודה ועיקרה אחת כשמש אשר היא אחת בעקרה ובעצמה ומתחלקות מראות נצוציה בשמשות הנעשות מן הזכוכית הלבן והשחור והאדום והירוק ומשתנה אורה כפי השתנות צבעי הזכוכית וכמים שמשקין מהם הפרדס שפרחיו שונים זה מזה במראה שהם נראים עליהם במראיהם.
על כן התבונן בבריאות הבורא מקטנם ועד גדולם והתישב בנעלם ממך מהם תמצאם כאשר ספרתי לך בעז״ה. ומפני שהם מתחלקים בברואים התחייבנו להתבונן ולחשוב בהם עד שיתיישב ענינה בנפשותינו וינוח ברעיונינו
ואילו היה סימניה על דרך אחת בברואים כלם לא היה ענינה מסתפקת על אחד מהם והיה המשכיל והכסיל שוה בהכרתם. והעילה בזה שהדבר שהוא עושה מעשה אחד תדיר מורה שמעשהו אינו לרצונו אך הוא עושה בטבעו שהוטבע עליו בלבד ויש לו מכריח שמכריחו על המעשה ההוא ואין לו יכולת לשנות ממנו כאש אשר כחה השרפה בלבד וכמים אשר הם מקררים בטבעם בלבד ואשר הוא עושה בחפצו יראו ממנו מעשים משתנים בעתים משונים.
ומפני שהבורא יתברך חפץ במעשהו ואיננו מוכרח ולא צריך ולא מוטבע עשה הדברים משתנים זה מזה כפי שמחייבת חכמתו בכל עת כדי שיורה השתנותם על אחדותו ועל חפצו בפעלו כמ״ש (תהלים קלה) כל אשר חפץ ה׳ עשה בשמים ובארץ
והאלהים יודע אם בעבורה לא היו כל הבריות בדמות אחד ותמונה אחת והדין נותן בעבור זה השתנות סימני החכמה בברואים וחכמתו יתברך נעלמה מהשיג. אך זכרנו אחד מהרבה פנים שלא הגענו אליהם ולו יתעלה החכמה המגעת ואין אלוה מבלעדו:
אך אם אנו חייבין לבחון בברואים אם לא, נאמר כי הבחינה בברואים והבאת ראיה מהם לחכמת הבורא ית׳ אנו חייבין בה מן המושכל ומן הכתוב ומן הקבלה.
מן המושכל כי השכל מעיד שיתרון המדבר על שאינו מדבר הוא בעבור יתרון הכרתו והבנתו וקבולו דעת סודי החכמה המקויימים בכל העולם כמו שאמר הכתוב (איוב לה) מלפנו מבהמות ארץ ומעוף השמים יחכמנו.
וכשהאדם חושב ומתבונן ביסודי החכמה ובוחן סימניה יהיה יתרונו על הבהמה כפי הבנתו. ואם יתעלם מהם לא יהיה דומה לבהמה אך יותר גרוע ממנה כמ״ש הכתוב (ישעיהו א׳:ג׳) ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו ישראל לא ידע וגו',
ומן הכתוב מה שאמר (שם מ) שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה ואמר (תהלים ח) כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך ירח וכוכבים אשר כוננתה ואמר הכתוב (ישעיהו מ׳:כ״א) הלוא תדעו הלוא תשמעו הלוא הוגד מראש לכם וגו׳ ואמר (שם מב) החרשים שמעו והעורים הביטו לראות ואמר (קהלת ז׳:ב׳) טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה באשר הוא סוף כל האדם והחי יתן אל לבו ואמר (שם ב) החכם עיניו בראשו והכסיל בחשך הולך ואמר (משלי ד) ואורח צדיקים כאור נוגה הולך ואור עד נכון היום דרך רשעים כאפלה לא ידעו במה יכשלו.
ומן המקובל מה שאמרו ז״ל כל היודע לחשב בתקופות ומזלות ואינו מחשב עליו הכתוב אומר (ישעיהו ה׳:י״ב) והיה כנור ונבל תוף וחליל ויין משתיהם ואת פעל ה׳ לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו. ואמרו מניין שחייב אדם לחשב בתקופות ומזלות שנאמר (דברים ד) ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון וגו׳ איזו היא חכמה ובינה שהיא לעיני העמים הוי אומר זה חשבון תקופות ומזלות
ואמרו הוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה.
ואמרו אלמלא נתנה תורה לישראל למדנו צניעות מחתול ועריות מיונה ודרך ארץ מתרנגול וגזל מנמלה,
וכבר התבאר חיוב הבחינה בברואים והבאת הראיות מסימני החכמה ואתה דע לך:
אך איך אופני הבחינה בברואים
נאמר כי הבחינה בברואים היא העיון בפנות העולם ותולדותיהם המחוברות מהם ובתכונת חלקי כל מורכב ואופני תועלתו וסימני החכמה בבריאתו ובמתכונתו ודמותו ועילתו המשלימה אשר לה נברא והדרת רוחניות העולם הזה ועלוליו ומעולליו ותקנתו התמימה שנברא בעבורה ולדעת רוחניות העולם הזה ונשמותו ומדברו ודוממו ונחו ונעו וקפאיו וצמחיו ועליונו ותחתונו ושהבורא יתעלה הרכיבו הרכבה נכונה וסדרו סדור מתוקן וחלק אותו חלק מבואר ושמהו רומז אליו ומורה עליו כאשר תורה המלאכה על עושה והבנייה על בונה (ס״א והבית על בונהו) .
וראוי שתדע כי כל העולם מחובר מגשמיות ורוחניות נמזגו ונתערבו עד ששם קצתם מעמיד את קצתם כנפש ובגוף בחיים.
וסימני החכמה בכל זה על ג׳ ענינים
הא׳ מהם סימנים מבוארים וגלויים אינם נעלמים מן הכסילים כ״ש מן המשכילים כתנועת גלגל השמש ממעל לארץ ביום להאיר פאת הישוב ויהנו בה הברואים כמ״ש הכתוב (תהלים קד) תזרח השמש יאספון וגו׳ יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב מה רבו מעשיך ה׳ כלם בחכמה עשית וגו'.
והשנית סימנים נעלמים מן הברואים אשר לא ידע פשרם כי אם המשכיל המבין יושרם כמות הכולל כל בשר ובו תקנת העולם כמ״ש ז״ל (בראשית א׳:ל״א) וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד והנה טוב מאד זה המות ואמר החכם (קהלת י) ושבח אני את המתים שכבר מתו מן החיים אשר המה חיים עדנה.
והשלישי סימני החכמה שהם נראים מצד א׳ ונעלמים מצד א׳ ולא יכירם מי שבינתו מעוטה אלא לאחר שהתיישב בהם וידקדק עליהם כהשתנות עניני השנה בארבע תקופותיהם והדומה לזה
והחכם המבין יברור לו מן העולם דעת רוחניותיו ודקותו וישימם כסולם להבאת הראיות על בורא הכל יתברך וידבק בעבודתו כפי גדלו ורוממותו בלבו וכפי הכרתו סימני טובותיו וחנותו על כל מעשיו ואת אשר חננו מרוב הטובות ואת אשר נשאו מבלי מעשה שקדם לו ולא מדה יתרה התחיל בה. התחייב לו בעבורם הגמול הטוב מאת האלהים
ואחר כך יברור לו מגשמי העולם מה שיש בו הנאת גופו ותקון ענינו בעולם כפי הצורך והספוק בלבד ויעזוב שאר מותרי העולם ומשכיותיו המטרידים את הלבבות מן האלהים. וישתדל לעשות לאחריתו ולאשר הוא הולך אליו לאחר מותו. ויחשוב העולם וקנינו צדה מגעת ליום מועדו ולאחריתו ויקח ממנו מה שילך עמו בנסיעתו בלבד.
והסכל בדרכי העולם ובסימני החכמה בו יחשבהו בית עולמים ומכון שבתו ומשתדל בו בכל יכלתו וישים כל לבבו אליו וכל עמלו והוא סובר כי הוא רץ לתקנת נפשו ואיננו שוער כי עמלו ומותר קבוצו יהיה לזולתו בחייו ואחרי מותו והתעלם מענין אחריתו:
ומה נדמו בזה לשני אחים ירשו מאביהם אדמה שצריכה לעבדה וחלקו אותה לשנים ולא היה להם דבר זולתה והיה האחד מהם דעתן וזריז והשני הפכו.
הדעתן ראה כי עסקו באדמתו בלבד ימנע אותו מעסוק בפרנסתו ומהגיע אל טרפו והשתכר לעבוד באדמת אחרים כדי שיחיה משכר עמלו יום יום וכשהיה נפטר מן העבודה לערב היה עושה באדמתו שעה אחת בהשתדלות וחריצות וכשהיה נותר לו משכירות ימים כדי מזון יום אחד על מזונותיו או יותר היה מניח לעשות בשל אחרים בעת ההיא ועושה בשלו בתכלית השתדלותו וחריצותו ולא סר לעשות כן עד שנגמרה עבודת אדמתו כהוגן ובהגיע עת פירותיה וזמן תבואתה קבצם ואספם והתפרנס מהם בשנה השנית והיה עובד אדמתו כרצונו והולך ומוסיף בה אילנות עד שהיתה תבואתה מספקת לפרנסתו והותירה לו מה שהוסיף בו אדמה על אדמתו.
והאח הכסיל כיון שידע שעבודתו באדמתו תמנעהו מהתעסק בענין מזונותיו עזבה לגמרי והיה משתכר לבני אדם בעבודת האדמה ולוקח שכרו ומתפרנס ממנו ולא היה מותיר כלום. וכשהיה נשאר בידו מזון יום א׳ היה משים אותו יום מנוחת ובטלה ושעשוע ולא היה חושב בענין אדמתו. והעתות אשר היה נפטר מן העבודה בימי עבודתו היה הולך בהם אל המרחץ ונשארה אדמתו שממה לא הצמיחה דבר ותעל כלה קמשונים ונהרס גדרה ונשא השטפון את אילניה. כמ״ש החכם (משלי כד) על שדה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב והנה עלה כלו קמשונים כסו פניו חרולים וגדר אבניו נהרסה.
והמשכיל כאשר יעיין במשל הזה יתבונן ממנו עניני אחריתו אשר היא ביתו באמת ויעשה לה בכל יכלתו. וכשהוא עושה לעולמו יעשה לו כמי שעושה בשל אחרים כדי הצורך והספוק בלבד. והכסיל עושה בשני דברים בהפך משתדל בעניני עולמו ומתעלם מעניני אחריתו כמ״ש החכם בבחינתו בכסיל (שם) ואחזה אנכי אשית לבי ראיתי לקחתי מוסר:
אך כמה סימני חכמה בברואים אשר נוכל לבחון בהם,
נאמר כי פנות החכמה המקויימות בברואים לרוב מיניהם ואישיהם שבע.
אחת מהנה סימן החכמה הנראה בשרשי העולם ויסודותיו בראותנו עמידת הארץ באמצע והמים סמוכים לה למעלה ממנה והאויר סמוך להם והאש למעלה מכולם על משקל ושעור לא ישתנה ממנו דבר. כל אחד מהם שוקד על מקומו המתיחד בו והמוגבל לו והים עומד והמים אסורים בתוכו לא יעברו את גבולו ואם יהמו גליו ויסתעו רוחותיו כמ״ש (איוב לח) ואשבור עליו חקי ואשים בריח ודלתים ואומר עד פה תבוא ולא תוסיף ופא ישית בגאון גליך.
ואמר בעמידת השמים והארץ (תהלים קיט) לעולם ה׳ דברך נצב בשמים לדור ודור אמונתך כוננת ארץ ותעמוד למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך. וכמו שזכר דוד ע״ה מהענין הזה במזמור ברכי נפשי את ה'.
והפנה השנית סימן החכמה הנראה במין האדם אשר הוא העולם הקטן אשר בו השלמת סדרי העולם ויפיו וזיונו ותמימותו. ואליו רמז דוד ע״ה באמרו (שם ח) ה׳ אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ.
והשלישית סימן החכמה הנראה בהרכבת האדם וחבור גופו וכחות נפשו ואור השכל שייחד אותו בו הבורא ושם לו בו יתרון על שאר החיים שאינם מדברים.
והוא דומה לעולם הגדול ונמשל אליו בשרשיו ויסודותיו. ואליו רמז איוב באמרו (איוב י) הלא כחלב תתיכני וכגבינה תקפיאני עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תסככני חיים וחסד עשית עמדי ופקודתך שמרה רוחי.
והרביעית סימן החכמה הנראה במיני שאר החיים מקטנם ועד גדולם. מהם המעופף והשוחה והזוחל וההולך על ארבע לפי התחלקות צורותם ומדותם ושמושם והנאתם ותועלותם בעולם כמו שנזכר במענה שהוכיח בו הבורא את איוב כדי להעיר אותו (שם לח) מי יכין לעורב צידו וגו׳ ושאר מה שספר בו ממיני החיות המדבריות והימיות.
והחמישית סימן החכמה הנראה בצמחים ובמוצאים המוכנים לתקנת האדם ואופני תועלותיו בהם על התחלקות טבעיהם ומזגיהם וכחותם. וכבר הזכירו הקדמונים בספריהם מן הענין כפי השגתם וכמ״ש (מלכים א ד) וידבר על העצים מן הארז אשר בלבנון ועד האזוב אשר יוצא בקיר וגו'.
והששית סימן החכמה הנראה בחכמות ובמלאכות ובפעולות אשר הכינם הבורא יתברך לאדם להשלמת תקנתו וסבות טרף חקו ושאר תועלותיו הכוללות והמתבודדות. ועל זה רמז הכתוב באמרו (איוב לח) מי שת בטחות חכמה או מי נתן לשכוי בינה ואמר (משלי ב) כי ה׳ יתן חכמה מפיו דעת ותבונה.
השביעית סימן החכמה הנראה בקביעות התורה והחקים לעבוד בהם הבורא יתעלה להגיע בהם השוקד עליהם להנאות העולם הזה מיד ולגמול העולם הבא באחרית כמו שאמר הכתוב (ישעיהו נ״ה:ב׳-ג׳) שמעו שמוע אלי ואכלו טוב ותתענג בדשן נפשכם ואמר (שם) הטו אזנכם ולכו אלי שמעו ותחי נפשכם וגו'. ותלויים בזה עניני המנהגים אשר בהם סדר הנהגת שאר האומות ותועלותם והם עומדים להם במקום התורה בעניני העולם בלבד
וכבר נאמר כי מדרגת הטבע מן התורה כמדרגת העבד מאדוניו, כי כחות הטבע הם נוהגים בהנהגת העולם כפי מה שיאות לתורה כמ״ש (שמות כג) ועבדתם את ה׳ אלהיכם וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך ואמר (שם טו) ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה׳ אלהיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו ושמרת כל חקיו כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה׳ רופאך ורבים כאלה.
ויש מי שסובר במאמר החכם (משלי ט׳:א׳) חכמות בנתה ביתה חצבה עמודיה שבעה. שכוון אל אלה השבע פנות אשר זכרנו:
אך איזה מין קרוב אלינו ואנו חייבין לבחון בו יותר. נאמר כי הבחינה בכל אחד מהם ואם הצורך אליו גדול ואנו חייבין לבחון בו יותר הקרוב אלינו יותר והגלוי לנו הוא סימן החכמה הנראה במין האדם אשר הוא העולם הקטן והוא הסבה הקרובה להוית העולם הגדול הזה.
וחייבין אנו לעיין כהתחלת האדם ומולדתו וחבור חלקיו והרכבת אבריו ותועלתו בכל אחד מהם והצורך המביא לעשותו על הצלם אשר הוא ואחר כך נעיין בתועלותיו ובכל מדה ממדותיו וכחות נפשו ואור שכלו והדברים העצמיים והמקריים אשר בו ותאותיו ותכלית ענינו. ובעמדנו על מה שזכרנו מן האדם יתבאר לנו מסוד העולם הזה הרבה מפני שהוא דומה אליו.
וכבר אמרו קצת החכמים שהפילוסופיא הוא ידיעת האדם את עצמו רצה לומר ידיעת מה שזכרנו מענין האדם כדי שיכיר הבורא יתעלה מסימן החכמה בו כמה שכתוב (איוב יט) ומבשרי אחזה אלוה.
וכיון שהוא כן ראוי לנו להזכיר מכל מה שזכרנו מעניני האדם מעט מזער מכל ענק להעיר המתעלם על מה שהוא חייב לזכרו תמיד ויביאהו לחקור על מה שלא זכרתי ואז יכנע לבורא על רוב חסדו וטובו עליו ותתגדל הודאתו לו כמ״ש דוד ע״ה (תהילים קל״ט:י״ד-ט״ו) אודך על כי נוראות נפליתי נפלאים מעשיך ונפשי יודעת מאד לא נכחד עצמי ממך אשר עושיתי בסתר רקמתי בתחתיות ארץ גלמי ראו עיניך ועל ספרך כלם יכתבו ימים יוצרו ולא אחד בהם.
ותחלת מה שראוי לך שתעלה במחשבתך אל תחלת האדם ואל ראשית הויתו ואז תראה כי חסד האלהים עליו המציאו אחר אפסו והיא צאתו מתכונת היסודות אל תכונת הצומח. ואח״כ יעתק מתכונת הצומח אל תכונת המזון וממנו יעתק אל תכונת הזרע והדם וממנו יעתק אל תכונת החיים. ואחר כן יעתק ממנה אל תכונת האדם והוא חי המדבר המת והוא הולך בשינוים וגלגולים וסבות מתחלפות ומצועים מתמידים מחוברים במחשבה נכונה וחבור מתוקן.
וכאשר תתבונן בזה ותראה סימן הטובה והחכמה והיכולת בכל. השתכל וחשוב בשרשי חברו הנראים רוצה לומר נפשו וגופו תראה גוף האדם מורכב ביסודות חלוקים וטבעים שאינם דומים. חברם הבורא יתעלה בגבורתו וקשרם בחכמתו והתחבר מהם גוף עומד מתאחד במראיתו מתחלק בטבעיו וחבר אליו עצם רוחני אוירי דומה לרוחניות האישים העליונים וזה העצם הוא נפשו אשר קשרה בו באמצעיים ראויים לשתי הקצוות והם רוח החיים והחום הטבעי והדם והגידים והעצבים והעורקים ושם להם סבות לשמרם ולהגן עליהם מהפגעים והם הבשר והעצמות והמיתרים והעור והשער והצפרנים וכלם מגינים ומכסים להגן עליהם מהפגעים.
ואחר כן חשוב בחנות הבורא יתעלה בהנהגתו את האדם
אשר שם לו בטן אמו למצע בתחלת ענינו כדי שיהיה במקום שמור ומבצר נצור מקום שלא תשיגהו יד ולא יגיע אליו לא חום ולא קור עם המגן החזק והמחסה הנבצר ועם המזון המזומן והוא הולך וגדל עד שיחזק על התנועה והתנודה עם הגעתו אל מזונו מבלי יגיעה וטורח הוכן לו במקום אשר לא יוכל אדם להגיע אליו בשום פנים. וכל אשר יגדל גופו ירבה מזונו עד עת קצוב.
ואחר כן יצא מבטן אמו אל דרך צר מבלי תחבולה שיתחכם בה לצאתו ולא דבר שיעשה לסייע לו בו אלא ביכולת החכם הרחום וחנון המרחם על בריותיו כמו שאמר לאיוב בסימן (לט) הידעת עת לדת יעלי סלע חולל אילות תשמור תספור ירחים תמלאנה וידעת עת לדתנה.
ואח״כ יוצא הולד אל העולם הזה והוא חלש בחושיו זולתי חוש המשוש והטעם ויזמין לו הבורא יתעלה מזונו משדי אמו ויהפוך הדם אשר היה מזונו במעי אמו לחלב בשדיה נגר ערב ומתוק כמעין הנובע בעת הצורך אליו ואיננו רב שיכבד על אמו משאו ויגר מבלי מיץ ולא מעט שייגע הילד בהוציאו מוצאו מן השד
ומחנותו בזה ששם נקב השד כפי מחט לא רחב שיגר החלב מבלי מיץ או שיחנק בו הילד בעת מצצו את השד ולא צר הרבה שיטרח בהוצאתו במיץ.
אחר כן יחזק גופו לראות המראים ולשמוע הקולות ויתנהו האלהים לחן ולחסד ולרחמים בלב יולדיו כדי שלא יכבד עליהם גדולו וירגישו עליו יותר מעצמם במאכל ובמשתה ויקל בעיניהם כל טרחו ועמל גדולו מרחיצה וחתול וכיוצא בהם ולנהלו לאט ולדחות מעליו כל נזק על כרחו.
ואח״כ יעתק מענין הילדות אל הנערות ולא יקוצו בו אבותיו ולא יתקצפו לרוב צרכיו ומעוט הכרתו מה שהם סובלים מטרחו וספוקו ומשאו אך תגדל הדאגה לו מלבם עד שיגיע לימי הבחרות וכבר למד לדבר על סדר ודלוג ויחזקו כהות חושיו וכחות נפשו ויקבל החכמה והדעת ויכיר קצת המוחשים מקצתם בחושיו הגשמיים קצת המושכלים בחושיו הרוחניים כמ״ש החכם (משלי ב) כי ה׳ יתן חכמה מפיו דעת ותבונה.
ומרוב הטובה על האדם שאיננו משכיל ולא מכיר הטוב והרע בעת ילדותו שאם היו שכלו והכרתו שלמים בעת גדולו ויכיר יתרון בני אדם עליו כהנהיגם עצמם ומהירות תנועתם ונקיותם מראה עצמו בהיפך כל זה היה מת מן הדאגה והיגון.
ומן התימה בענק בכייתו כי הילד יש לו תועלת בה כפי מה שאמרו חכמי הרופאים כי במוחי הילדים ליחה כשהיא נשארת על ענינה מחרשת עליהם חרושים רעים והבכי מתיך הליחה ההיא ממוחיהם ויינצלו מרעת מאורעיה.
ומרוב חנות הבורא יתעלה על האדם שהוא מחליף את שניו זו אחר זו שלא ימנע מאכול כל ימי צמיחה מה שנפלו מהם.
ואחר כן יעברו עליו חלאים ומקרים מכאיבים כדי שיכיר העולם ולא יעלם ממנו ענינו שיבטח בו וימשלו בו תאותיו ויהיה כבהמות לא ישכיל ולא יבין כמ״ש (תהלים לב) אל תהיו כסוס כפרד אין הבין.
ואחר כן ישיב אל לבו ויסתכל בתועלת אברי גופו ואופני תקנתו בכל אחד מהם הידים לקחת ולתת והרגלים ללכת והעינים לראות והאזנים לשמוע והאף להריח והלשון לדבר והפה לאכול והשנים ללעוס והאצטומכא לבשל והכבד לזקק המזון והסמפונות להוציא המותרות והכיסים (ס״א והמעים) לסבלם והלב משכן החום הטבעי ומנוע החיים והמוח משכן הכחות הרוחניים ומבוע ההרגש ושרש העצבים
והרחם לקיים הזרע וכן שאר אברי הגוף ואשר יעלם ממנו מתועלותם יותר ממה שנראה לנו.
וכמו כן תראינה פעולות הטבע בתוך הגוף למתבונן בהם בהגיע המזון אליו בחלקו אותו על כל חלק מחלקי הגוף ויראה מסימני החכמה מה שיזרז אותו להודות לבוראו ולשבחו עליהם כמ״ש דוד עליו השלום (שם לה) כל עצמותי תאמרנה ה׳ מי כמוך. והוא שהמאכל הולך אל הבטן אל תעלה מוכנת על קו ישר אין בה עקום ולא עוות והוא הושט אח״כ טוחן אותו הבטן יותר מן הטחינה שטחנו אותו השנים בתחלה ואח״כ ישלחנו אל הכבד בגידים דקים נוגעים בינתים הושמו כמסננת למזון שלא יגיע ממנו שום דבר עב אל הכבד ויהפכהו לדם ויחלקהו על הגוף וישלחהו אל כל חלקיו בתעלות מוכנות לזה כתעלות המוכנות למים
וישלח מה שנשאר מן הפסולת אל תעלות הוכנו להם. מה שהוא מן המרה האדומה הולך אל כיס המרה ומה שהוא מן המרה השחורה הולך אל הטחול ומה שהוא מן הליחה והרוטב הולך אל הריאה ומה שהוא מתמצית הדם ילך אל השלפוחית.
התבונן אחי בחכמת הבורא בהרכבת גופך ושומו אלה האברים בו במקומותם לסבול הפסולת ההם שלא תתפשטנה (ס״א תשתפכנה) בגוף ותחלינה אותו.
ואח״כ התבונן בתכונת כלי הקול ומוצאי הדבור הקנה נבוב (ס״א כאבוב) להוצאת הקול והלשון והשפתים והשנים לחתוך האותיות והטעמים ובאלה האברים תועלות אחרות האויר הולך אל הריאה בקנה והלשון לטעום בו המטעמים ויש בו עם זה עזר להעביר המאכל והמשתה והשנים ללעוס המאכל והשפתים לעכב המשתה כדי שיהא הנצוק ממנו כשעור ובכונה. וכן בשאר האברים תועלות מקצתם ידועות ומקצתם אינם ידועות לנו.
ואחר כך התבונן אחי בכחות הארבעה שהמה בגוף ומעשיהם בו הכח המושך הוא המקבל המאכל והמגיעו אל האצטומבא והכח המחזיק הוא המעכב המאכל בו עד שיעשה בו הטבע מעשהו והכח המבשל הוא המבשל אותו מוציא הזך שבו ומפרידו מן הפסולת הבלתי נאות ומשלח אותו אל הגוף והכח הדוחה הוא הדוחה הפסולת הנותרת אחר שיקח הכח המבשל צרכו מן המזון
ראה היאך הופקדו אלת הכחות על הגוף לשמש אותו במה שיש בו תקנתו והוא כחצר המלך שיש בו עבדים ונציבים פקידים על ביתו אחד מהם עומד לצרכי העבדים ולהניעם אל גזבר המלך ופקיד שני לקבל מה שיביא הראשון ולאצור אותו בבית עד שיוכן ויתוקן ופקיד שלישי להכין מה שנאצר ולתקנו ולזמנו ולחלקו על העבדים ופקיד רביעי לכבד מה שיש בבית מן הזבל והלכלוך ולהוציאם ממנו:
אח״כ חשוב בכחות הנפש ומקומיתם מתועלות האדם כמחשבה והזכרון והשכחה והבושת והשכל והדבור תראה אם יחסר לאדם מאלה המדות הזכרון לבד היאך יהיה ענינו ובמה הפסד יבא לו בכל עניניו כשאיננו זוכר מה שיש לו ומה שיש עליו ומה שלקח ומה שנתן ומה שראה ומה ששמע ומה שאמר ומה שנאמר לו ולא יזכור מי שהטיב לו ומי שהרע לו ומי שהועילו ומי שהזיקו ועוד שאיננו יודע הדרך אם דרך בה פעמים רבות ולא יזכור חכמה אם יהגה בה כל ימיו ולא יועילנו נסיון ולא ישקול דבר במה שעבר ועל מה שעתיד להיות במה שיהיה. אך הוא קרוב להתפשט מן האנושיות.
ומתועלת השכחה כי לולא השכחה לא היה נשאר האדם מבלי עצב ולא היה טורדו ממנו שום דבר משמחת עולם ולא היה נהנה במה שמשמח אותו כשהוא זוכר פגעי העולם ולא היה מקוה מנוחה ממקוה ולא התעלם ממלוך הלא תראה איך הושם באדם הזכרון והשכחה והמה מתחלפים ושונים זה מזה והושם לו בכל אחד מהם מינים מן התועלות
ואח״כ חשוב במדת הבושת אשר יחד בה האדם מה גדלה מעלתה ורבה תועלתה ותקנתה ולולא היא לא היו מאכסנים אכסנאי ולא מקיימים דבר ולא ממלאים משאל ולא גומלים חסד ומתרחקים מן הרע בשום דבר עד כי דברים רבים מדברי התורה עושים בעבור הבושת כי רוב מבני אדם לא היו מכבדים את אבותם לולא הבושת כ״ש זולתם ולא היו משיבין אבדה ולא נמנעין מעבירה כי כל אשר יעשה מכל אלה הדברים המגונים שזכרנו אינו עושה אותם אלא לאחר שיפשוט כסות הבושת מעליו כמ״ש הכתוב (ירמיה ו) גם בוש לא יבושו גם הכלים לא ידעו ואומר (צפניה ג׳:ה׳) ולא יודע עול בשת.
ומן התימה הגדול שהוטבע האדם על הבושת מבני אדם בעבור מה שזכרנו מתועלותיו בה ויותר ממה שזכרנו ולא הוטבע על הבושת מבוראו המשקיף עליו תמיד כדי שלא יהיה מוכרח על עבודתו אותו ויחלש חיוב תגמולו עליה אבל אנחנו חייבין להתבושש מן הבורא מדרך הבחינה ובידיעת מה שאנו חייבין מעבודתו ודעתנו השקפתו על נגלותינו ונסתרותינו כמ״ש הכתוב (יחזקאל לו) בושו והכלמו מדרכיכם בית ישראל.
אך רב טוב האלהים עלינו בשכל ובהכרה אשר בהם יחדנו משאר בעלי חיים אין תועלתם לנו נעלמת ממנה בהנהגת גופנו והסדרת תנועותינו מבלעדי מי שפקדם ממנו לפגע שאירע את מוחו
אך המדות אשר נגיע אליהן בשכל רבות מאד. מהם שבו נדע שיש לנו בורא חכם קיים אחד קדמון יכול לא יכילהו זמן ולא מקום נעלה ממדות הברואים והתרומם ממחשבות הנמצאים רחום וחנון ומטיב לא ידמה אל דבר ולא יתדמה אליו דבר.
וגם מהם שאנחנו מבינים בו החכמה והיכולת והרחמים המקוימים בעולם וחיוב עבודתו לאשר יאות לו ובעבור טובתו הכוללת והמיוחדת ובשכל יאמן אצלנו ספר תורת האלהים הנאמנה הנתונה למשה נביאו ע״ה. ומפני שכל האדם והכרתו הוא בא לידי חשבון ומדקדק עליו בוראו יתעלה. ומי שפקד שכלו מסתלקות מעליו המעלות האנושיות כלן והמצות והגמול והעונש
וממעלות השכל שבו ישיג האדם כל מושגיו המוחשים והמושכלים
ובו יראה מה שנעלם מחושיו הגשמיים מן הנראות כנסיעת הצל ומעשה הטפה האחת מן המים בצור החלמיש
ובו יבדיל בין האמת והשקר ובין היתר והחסר והטוב והרע והמשובח והמגונה ובין הראוי והאפשר והנמנע
ובו יעביד שאר מיני חיים בתועלותיו והנאותיו ויכיר מקומות הכוכבים ויעמוד על מרחקיהם ותנועות גלגליהם ויבין הערכים וההקשות שבחכמת השעור וצורות המופת אשר בחכמת הדבור ושאר החכמות והמלאכות שיארך זכרם.
וכן שאר כל מדות האדם כאשר תבחנם תמצאם בתכלית התקנה והתועלת לו כאשר זכרנו בשכל
ואח״כ חשוב במה שהיטיב בו האלהים לאדם בדבור והסדרת הדברים אשר יליץ בהן על מה שיש בנפשו ובמצפונו. ויבין בהן עניני זולתו. והלשון קולמוס הלב ושליח המצפון. ולולא הדבור לא היה לאדם צוות בחבירו והיה כבהמה. ובדבור יראה היתרון בין בני אדם ובו תהיה ברית כרותה ביניהם ובין האלהים ועבדיו ובדבור ישוב האדם ממעוותיו ויבקש כפרת עונותיו והוא הראיה על חשיבות האדם וגריעותו. וכבר נאמר כי האדם הלב והלשון. ובו השלמת גדר האדם ר״ל הדבור כי גדר האדם חי מדבר מת. ובו נבדל מן הבהמות:
ואחר כך חשוב במעלות אותיות המכתב והכתיבה. אשר בהמה מחברים מעשי העוברים הנמצאים ועניניהם לבאים אחריהם ומגיעים דבריהם אל מי שאינו נמצא עמהם ויודעים דברי הרחוקים מהם ועניני קרוביהם אשר בארץ אחרת שאפשר שבהגיעם אליהם חיי רוחם והצלתם מרעתם ושחיתותם. ובו תתקיימנה החכמות בספרים ויתחברו הענינים המפוזרים בלבבות ובו כותבין מה שיש ביניהם מעניני משא ומתן וסחורה והלואה וקנין ונשואין וגרושין והענין רב מהשלים.
ומהשלמת הטובה על האדם שהוכן לו כף ואצבעות לתקן בהן הרושם והמכתב והרקמה וקדיחת האש ושאר המעשים והמלאכות הדקות מבלעדי שאר מיני החיים מפני שאינם צריכין להם.
ואומר כי אין אבר שזכרתי תועלותיו שאין סימני החכמה נראים בהרכבתו ותכונתו וחבורו למי שמתבונן בהם ועדותם חזקה וראייתם גלויה על חמלת הבורא עלינו. וכבר באר גלינוס בכמה ספרים תועלות האברים באר היטב ואילו היינו מכוונים לבאר את זה באבר אחד לבדו היינו יוצאים בדברים מגבול הדרך הקצרה ובמה שהבאנו די להעיר מי שיורהו הבורא דרך הצלתו בעז״ה.
אך הבחינה בשאר מיני החיים והנהגתם ומחיתם איננה נעלמת ממי שמסתכל בהן ומתבונן סימני החכמה מהם וע״כ שונים אותם הספרים בזכרם פליאות הבורא יתעלה כמ״ש לאיוב (סי׳ לח) מי יכין לעורב צידו כי ילדיו אל אל ישועו ואמר (תהלים קמז) נותן לבהמה לחמה לבני עורב אשר יקראו והרבה כאלה.
וכן כשהוא מעיין במרוצת הגלגלים והחלוקים בתנועות משתנות והמאורים החלוקים לסדר ענין הכל, בהם יראה מסימני היכולת והחכמה מה שלא תכילהו מחשבת אדם וילאה לספרם בלשון כמ״ש דוד ע״ה (שם יט) השמים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע ושאר המזמור. ואמר (שם ח) כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך ירח וכוכבים אשר כוננתה.
ומן המופלא שבמה שנופלת עליו עין האדם מבריאות הבורא יתעלה הגדולות, השמים. כי בכ״מ שהוא עומד מן הארץ יראה חצי הגלגל הסובב את הארץ וכשמסתכל בו האדם ע״ד הבחינה יראה כי הבורא אותו בחפצו אין תכלית ליכלתו וחכמתו וגדלו.
כי כאשר אנחנו רואים ממעשה בנין ב״א הקדמונים מאומה נתמה על יכלתם לעשות כמוהו ויורנו על חזקת גופם ויקרת נפשם לעשותם מבצר חזק לעצמם. וכאשר יגדל בעינינו זה המעט המזער והמעשה הנבזה הזה שאינו מוסיף על מעשינו אלא מעט כמה אנו חייבין שתגדל תמיהתנו על בורא שמים וארץ וכל אשר בהם מבלי יגיעה וטורח ולא ליאות ועמל מאין דבר ולא על דבר אלא ברצונו וחפצו כמ״ש (שם לג) בדבר ה׳ שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם
ומן הטובות על האדם כי כל אשר תסתכל בסימני החכמה בברואים תמצאם עם מה שהם מעידים בו לבורא מן האלהות ומן האחדות אינם נמלטים להיות בם לאדם אופני תועלת וכונת תקנה אלא שקצתם גלוים וקצתם נעלמים ומהם האור והחושך כי תועלות האור נגלות ונראות אינם נעלמות אך החושך תועלותיו נעלמות מפני שבני אדם משתוממים בו ונפסקים מעשיהם ותנועותם בבואו ולולא חשכת הלילה היו גופי רוב בעלי חיים כלים בהתמדת יגיעתם ועמלם ואורך תנועתם ובלילה יבדל קצת הזמן מקצתו ובו יודעו הזמנים שאינם ידועים ואורך ימי החיים וקצרותם.
ואילו היה הענין הולך תמיד על צורה אחת לא היתה מצוה תלויה בזמן כשבתות וכמועדים וכצומות ולא היה בין בני אדם מועד לעת קצוב ולא היו יודעין רוב הידיעות התלויות בזמן ולא היה נגמר בשול המאכל בבטן אחד מבעלי חיים כראוי.
ומפני שהיה האדם צריך לאור בלילה לעשות בו קצת מעשיו ולהיות בו צוות לחולה העמיד לו הבורא במקומו מאור האש להשתמש בו בלילה בכל עת שירצה ויכבהו בכל עת שירצה.
ומן התימה שיהיה מראה השמים מן המראים המחזקים את אור העינים שהוא נוטה אל השחור ומכחו המיוחד לו שהוא מקבץ אור העינים ומחזקו ואם היה מראהו לבן היה מזיק לעיני בעלי החיים ומחלישם וכן שאר החכמה בשאר הבריות.
ומרב טוב האלהים על האדם ששם מוראו על שאר החיים המזיקים כמו שנא׳ (בראשית ט׳:ב׳) ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ וגו׳ כדי שיהיה התינוק בטוח מן החתול והעכבר והדומה לו וכשהאדם מת איננו בטוח בהן. כמ״ש חז״ל תינוק בן יומו חי אינו צריך לשמרו מן העכברים עוג מלך הבשן מת צריך לשמרו מן העכברים שנא׳ ומוראכם ותחכם יהיה על כל חית וגו'.
וממה שראוי לך להבין מכל הבריות העליונים והתחתונים מקטנם ועד גדולם הענין הנעלם אשר בו סדר הכל והשלמתו ואיננו מושג בחושים הגשמים והיא התנועה הדבקה לכל מחובר ואין חוש מהחושים הגשמיים משיג אותה אך השכל משיג אותה באמצעות הנע אשר ישיגוהו החושים ולולי התנועה לא היתה נגמרת הוית שום דבר מן הנמצאות ולא הפסדם ואמר אחד מן הפילוסופים רוב הטבעים עם התנועה.
וכשתבין סוד התנועה ותשכיל ענין אמתתה ורוחניותה ותדע כי היא מפלאי החכמה האלהית ותכיר רוב המלת הבורא על ברואיו אז יתברר לך כי כל תנועותיך נקשרות בחפץ הבורא יתעלה והנהגתו ורצונו הקטנה והגדולה שבהם והגלויה והנסתרת חוץ ממה ששם ברשותך מבחירת הטוב והרע.
וכאשר יתברר לך זה תפקוד עצמך בכל תנועה שתנוע וזכור הקשר אשר קשרך הבורא *בו והתבושש ממנו תמיד ותירא אותו ותמסר לדינו ורצה בגזרותיו תגיע אל רצונו ותהיה אחריתך לטוב כמ״ש הכתוב (תהלים לב) והבוטח בה׳ חסד יסובבנו.
וממה שראוי לך לבחון בו מעניני העולם שתסתכל תמיד באחרית הדברים שהם מתקשים עלינו ומזדמנים לנו ותראה בהם פליאה גדולה כי הרבה דברים באים על כרחנו ושבה אחריתם ובהיפך. וכבר נאמר כי חבורה אחת מעוברי דרכים לנה אצל כותל אחד ובא כלב והשתין על אחד מהם ונער וקם לרחוץ עצמו מן השתן וכשהרחיק מחבריו נפל הכותל עליהם ומתו ונצול הוא והרבה פעמים יקרה כזה והפכו.
ומן הגדול שבדברים שראוי לך לבחון בהם כלילת מתנות האלהים לבעלי חיים וצמח האדמה כגשמים בעת הצורך אליהם וירידתם בעתם כמ״ש הכתוב (ירמיהו י״ד:כ״ב) היש בהבלי הגוים מגשימים ואם השמים יתנו רביבים הלא אתה הוא ה׳ אלהינו ונקוה לך כי אתה עשית את כל אלה ואמר (שם ה) ולא אמרו בלבבם נירא נא את ה׳ אלהינו הנותן גשם יורה ומלקוש בעתו שבועות חקות קציר ישמר לנו. ותמצא הכתוב מגדיל ענינם מאד וכאמרו (איוב ה) עושה גדולות ואין חקר נפלאות עד אין מספר הנותן מטר על פני ארץ ושולח מים על פני חוצות לשום שפלים למרום וקודרים שגבו ישע.
ומן התימה בסבת המזונות מן הזרעים כי גרגיר אחר מוציא אלף ויותר כשינצל מן הפגעים וכבר נאמר כי ימצא בגרגיר אחד של חטה שלש מאות שבלים ובכל שבולת יותר מעשרים גרגרים ונמצאו אילנות גדולים אשר יהיה שרשם גרגיר אחד וגידול אחד (מאד) על ההקשה אשר זכרתי מן הכפל. ישתבח החכם החונן המסבב להויות הדברים הגדולים מן הקטנה והחלושה שבסבות כאשר אמר הכתוב (שמואל א ב׳:ג׳) ולו נתכנו עלילות. אך הטרפים המיוחדים לאישי מיני החיים רבו מספר והחכם כאשר יתבונן בהם ויבין סבותם יכיר חכמת מחשבת הבורא יתעלה בהם ועליהם אמר דוד (תהילים ק״ד:כ״ז-כ״ח) כלם אליך ישברון לתת אכלם בעתו. תתן להם ילקוטון תפתח ידך ישבעון טוב ואמר (שם קמה) פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון. ואני עתיד לבאר ענין זה יותר בשער הבטחון בעז״ה:
והגדולה שבטובות שהיטיב בהם הבורא לאדם והראיה החזקה עליו התורה הנתונה למשה נביאו ע״ה והראות האותות על ידו ושנות המנהגים והטבעים והראות המופתים הנוראים כדי להאמין בבורא יתברך ובנביא כמ״ש (שמות יד) וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה׳ במצרים וייראו העם את ה׳ ויאמינו בה׳ ובמשה עבדו ואמר (דברים ד) אתה הראת לדעת כי ה׳ הוא האלהים אין עוד מלבדו ואמר (שם) מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ועל הארץ הראך את אשו הגדולה ודבריו שמעת מתוך האש.
ואם יבקש אדם בזמן הזה לראות מה שהוא דומה לענינים ההם יביט בעין האמת עמדנו בין האומות מעת הגלות וסדור ענינינו ניניהם. עם מה שאנו בלתי מסכימים עמהם בסתר ובגלוי. והם יודעים בזה. ויראה כי ענינינו אפשר שיהיה קרוב מעניניהם במזונות ובטרפים. ואפשר שיהיה טוב מעניניהם בעתי המלחמות והתגרות. ותראה הבינונים והכפריים שבהם טורחים יותר מן הבינוניים שבנו והדלים אשר בקרבנו. כמו שהבטיחנו יוצרנו יתברך (ויקרא כו) ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים וגו'. ואמר עזרא (סימן ט) כי עבדים אנחנו ובעבדותנו לא עזבנו אלהינו ונאמר (תהלים קכד) לולי ה׳ שהיה לנו יאמר נא ישראל וגו'. בקום עלינו אדם ושאר המזמור. ואני עתיד להרחיב בשער קבלת עבודת האלהים בזכרון רב טוב האלהים עלינו בתורתו אשר נתן לנו מה שיש בו די בעז״ה.
וממה שראוי לתת אל לבך ולבחון בו הסכמת בני אדם והתחברות לבותם עם רוב התחלקות מדותם למנות עליהם איש מהם ומקבלים עבודתו ושומעים בקולו כמה שהוא מצוה ומזהיר אותם ויראים אותו והוא שומר אותם וחומל עליהם ודן בצדק ביניהם ומנהיגם על מה שיש בו תקנת כלם כדי שלא יתקלקלו עניניהם ולא יוכל האויב להם. ואלו היה כל אחד מבני אדם חושש לעצמו ולדחות מעליו לא היו מסכימים על בנין מגדל ולא חומה והיו עניניהם מופקרים ועכ״ז שהמושל בהם שומר חקי התורות ומנהיגם במשפטים צדיקים ובדרכים טובים וישרים והוא משרת לתורה ושומר מנהג הצדק ובהם תכון ממשלתו ותתמיד ממלכתו כמ״ש (משלי כ) חסד ואמת יצרו מלך וגו׳ ואמרו רז״ל הוי מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו.
ומה שצריך לך לבחון בו ולהבין סימני החכמה העליונה והיד הטובה ממנו הוא הסכמת בני אדם על המקח ועל הממכר בזהב ובכסף והשתדלם להרבות מהם בחמלת הבורא עליהם שיהיה בהם תקון ענינם ואם לא יעשה להם חפץ בנפשם כי כל מי שימצאהו רעב או צמא מחסרון המזון והמים לא יועילהו רובם ולא ימלא מחסורו וכן אם ימצאהו באחד מאבריו כאב לא ירפא בזהב ובכסף והרבה משתמשים בשאר המוצאים במיני הרפואות ומעט שמשתמשים בזהב ובכסף
ומפלאי סימני החכמה בהם שהם הרבה אצל קצת בני אדם מצד שאינם ריקים מהם והם מעט אצל רובם ואלו היה הרבה אצל כלם לא היו מגיעים בהם אל חפץ ומהם מעט מצד והרבה מצד וכן הם יקרים מצד ונמבזים מצד מפני שאין תועלת בעצמם וזה מן המחשבה המעולה אשר בחכמה העליונה.
ואח״כ עיין בדברים אשר בהם קיום הגופות והשארם על ענינם וגבולם עד עת קצם תמצאם ברב ובמעט כפי רוב הצורך אליהם וכל אשר יהיה הצורך אליו גדול יהיה מזומן ונמצא וכל מה שאפשר לעמוד בלעדו ולהתעכב זולתו תהי מציאותו יותר קשה והזדמנותו מעוטה.
והדמיון בזה האויר הנשאף מפני שאי אפשר לעמוד בלעדיו שעה אחת בשום פנים המציאו הבורא יתברך בעולם והזמינו הזמנה שאינה נמנעת משום אדם באיזה מקום שיהיה ובכל עת וזמן ומפני שהצורך גם כן למים אלא שהם יכולים לעמוד בלעדיהם יותר ממה שיכולים לעמוד בלתי האויר שלחם הבורא על פני כל הארץ וקבצם במקום מיוחד שהולכים בעלי חיים אליו איננו נמנע מהם אלא שאינם בכ״מ כאויר ומביאים אותם בדמים לקצת בני אדם מה שאין כן באויר והם מזומנים לקצת החיים יותר מקצתם והאויר שוה במציאותו והשגתו לכלם תמיד על ענין אחד.
ומפני שהצורך ג״כ אל המאכל אלא שאפשר לעמוד בזולתו ולמצוא תמורתו יותר ממה שאפשר באויר ובמים הרבה היתה השגתו יותר קשה ומציאותו יותר יקרה מן המים אלא שהוא עם כל זה נמצא הרבה ואיננו נמנע כלל מבני אדם
וכן אורות המלבושים מן העורות והצמר והצמחים יש מהם תמורה יותר מן המאכל והשגתם יותר מעוטה אלא לאחר זמן מפני שיוכל האדם לעמוד זולתם ולהסתפק מהם במעט בזמן ארוך יותר ממה שיוכל במזון.
אבל האבנים היקרות והזהב והכסף ושאר מיני המוצאים מפני שהיה הצורך אליהם בעצמם מעט ותועלתם יותר רחוקה אלא מצד ההסכמה עליהם לא נמצא מהם אצל המון ב״א מה שנמצא מן המאכל אצל אחד מהם. וזה בעבור העילה אשר זכרנו שיוכל האדם לעמוד זולתם
ישתבח הבורא החכם החומל והמרחם על עבדיו אשר עינו עליהם לטובה בכל מה שיש בו תקנתם אין אלוה מבלעדיו כמ״ש (יונה ד׳:י׳) אתה חסת על הקיקיון אשר לא עמלת בו ולא גדלתו וגו׳ ואני לא אחוס על נינוה העיר הגדולה וגו'. ואמר דוד ע״ה (תהילים קמ״ה:ט׳) טוב ה׳ לכל ורחמיו על כל מעשיו:
אך מפסידי הבחינה והדברים התלוים בה אומר, כי כל הדברים המפסידים את היחוד אשר הקדמנו זכרם בשער הראשון כלם מפסידים הבחינה, והשלשה פנים אשר הקדמנו זכרם בתחלת השער הזה גם הם מפסידיה ומהם הגאות בטובות הבורא שיחשוב הכסיל הפתי כי הוא ראוי להם וליותר מהם ואיננו בוחן בטובות האלהים ולא יחייב את נפשו לשבח עליהם ולהודות לבורא ובכמותו אמר החכם (משלי טז) תועבת ה׳ כל גבה לב. אך הדברים התלוים בבחינה מהם שיבין האדם טובות האלהים עליו וכשיקבל עבודתו בעבורם ומהם שישיב אל לבו תמיד סימני חכמת הבורא ולא יעמוד מחשוב בהם ומחקור עליהם בכל אשר יגיע אליו מן המוחשים והמושכלים ואיננו פוסק מראות סימן חדש בכל יום כמ״ש דוד עליו השלום (תהלים יט, ג) יום ליום יביע אומר. ומה שראוי לך לדעתו בעת קריאתך מה שהעירותיך עליו בשער הזה כי הוא מעט מהרבה ממה שתגיע אליו בבינתך מסודי החכמה שיגלו לך בבר לבבך וזכות נפשך. וכאשר תגיע מזה עד התכלית אשר ביכלתך ראוי לך לדעת כי כל מה שעמדת עליו מחכמת הבורא ויכלתו בעוה״ז איננו נחשב למאומה לנגד יכלתו וחכמתו כי אין נראה אלא מה שהצורך אליו בעבור האדם בלבד לא כפי הגעת יכלתו כי אין לה קץ וראוי שיהיה בלבך מיראתו וגודל יכלתו כפיהו לא כפי מה שתבין ממנו בלבד. אך דמה עצמך בעולם אל ילד הנולד בבור מאסר המלך וחמל עליו המלך וצוה לו בכל הטוב לו וכל הצריך לתקנתו עד שגדל והשכיל ואיננו יודע מאומה חוץ מן הבור ומה שיש בו והיה שליח המלך בא אליו תדיר בכל מה שצריך לו מנר ומאכל ומשתה וכסות והודיעו כי הוא עבד המלך וכי הבור וכל אשר בו וכל אשר יביא אליו מן המזון של מלך הוא וחייבו להודות לו ולשבחו ואמר אני משבח בעל הבור הזה אשר לקחני לעבד לו ויחדני בכל טובותיו ושם עינו ולבו עלי. אמר לו השליח אל תאמר כן פן תחטא כי אין הבור הזה לבדו ממשלת המלך כי ברחבי ארצותיו מכפלי הבור הזה מה שלא יסופר מרוב וכן אין אתה לבדך עבדו כי עבדיו רבו מספר וכן מה שהגיע אליך מטובותיו וחסדיו אינם נחשבים למאומה לנגד טובותיו על זולתך וכן השגחתו עליך איננה נחשבת לנגד השגחתו על זולתך. ואמר הנער אינני יודע מה שזכרת אך הבינותי מדבר המלך כפי מה שראיתי טובתו וממשלתו בלבד. א״ל השליח אמור אני משבח המלך העליון אשר אין קץ למלכותו ולא תכלית לטובתו וחסדו ואני כלא חשוב בין רובי חייליו ועניני איננו כלום לפי גודל יכלתו. והבין הנער מענין המלך מה שלא היה מבין וגדלה מעלתו בנפשו ונכנסה אימתו בלבו ותגדל בעיניו טובתו ומה שהגיע אליו ממנו מפני גודל מעלתו ומעוט חשיבות הנער במלכותו ויגדלו מתנותיו אצלו. ואתה אחי שים לבך אל הדמיון הזה כשתסתכל בגלגל הסובב את הארץ כי אין אנו מבינים מה שיש בבקעה קטנת מן הארץ כ״ש בכולה וכ״ש מה שיש אחורי הגלגל. התבונן אחי המשל הזה ובחון אותו והבן מענין הבורא ית׳ כפיהו ויגדל בעיניך מה שחננך מטובו וחסדו אשר שם עליך עינו לטובה בכלל בריותיו והבט אל ספרו ומצותיו וחקיו בעין הגדולה והעבר על מחשבתך רוב המורא והגדולה אשר תמצא בלבך למי שתמצא ידו מן הטוב יותר ממך מבני אדם כי כפי יתרון מעלתו על מעלתך ומעוט צרכו אליך תהיה גדולת טובתו אצלך וכן תהיה למצותיו ואזהרותיו מעלה בלבך כפי זה והשתדלך וטרחך בעניניו. בין והתבונן תמצא בעז״ה והאלהים ישימנו מאנשי עבודתו המכירים עניני טובתו ברחמיו וחסדיו אמן:
נשלם שער השני. אל ה׳ אקרא ויענני: