פרק 6

עַד הַיּוֹם הַזֶּה. הֵם דִּבְרֵי ה׳, שֶׁהָיָה אוֹמֵר וּמֹשֶׁה כּוֹתֵב, וּכְמוֹ כֵן מַאֲמָרִים הַקּוֹדְמִים לָזֶה, ״וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה״, ״וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ״.

וְרָאִיתִי לְהָרַב רַבִּי אַבְרָהָם בֶּן עֶזְרָא שֶׁכָּתַב שֶׁיְּהוֹשֻׁעַ כָּתַב כֵּן. וְאֵין רָאוּי לִכְתֹּב כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה בִּפְשָׁטֵי הַכְּתוּבִים, שֶׁמֹּשֶׁה לֹא הִשְׁלִים הַסֵּפֶר תּוֹרָה שֶׁמָּסַר לַלְוִיִּם, שֶׁבְּאָזְנַי שָׁמַעְתִּי מִבְּנֵי עַמֵּנוּ מִסְתַּבְּכִים בְּדָבָר זֶה וּמְסַעֲפִים מִזֶּה כְּפִירָה בַּתּוֹרָה, וְזוֹ הִיא טַעֲנַת הַגּוֹיִם, שֶׁמִּבְּנֵי יִשְׂרָאֵל תִּקְּנוּ הַמִּכְתָּב וְנִמְצָא בָּהּ מַה שֶׁלֹּא הָיָה וְלֹא הָיָה מַה שֶׁהָיָה. וְיִשְׁתַּקַּע הַדְּבָרִים וְדוֹמֵיהֶם, הָסֵבִּי עֵינַיִךְ מִנֶּגְדָּם. וְהָעִקָּר שֶׁכָּל הַסֵּפֶר תּוֹרָה כְּתָבוֹ מֹשֶׁה, וּכְאָמְרָם (בבא בתרא טו.) הִשְׁלִימוֹ בְּדֶמַע.