פרק 6

הַלְה׳ תִּגְמְלוּ זֹאת. אָמַר לְשׁוֹן גְּמוּל לְהָעִיר שֶׁבִּמְקוֹם שֶׁיִּגְמְלוּהוּ טוֹבוֹת כְּעַל כֹּל אֲשֶׁר גְּמָלָם, הִנֵּה הֵם מְשַׁלְּמִים רָעָה תַּחַת טוֹבָה.

עַם נָבָל וְלֹא חָכָם. וְאֵין חָכָם הַפְכִּיּוּת הַנָּבָל, לוֹמַר שֶׁהֲגַם שֶׁיִּהְיוּ עַם נָבָל מִטִּבְעָם, אִם הָיוּ חֲכָמִים לֹא הָיוּ נְבָלִים עִם ה׳, כִּי הַנָּבָל יַכִּיר שֶׁחוֹשֵׂךְ מִיּוֹשֶׁר אַךְ לְמַחְסוֹר וְלֹא יִהְיֶה נָבָל.

וְהוּא מַה שֶׁגָּמַר אוֹמֶר ״הֲלוֹא הוּא אָבִיךָ״ וְגוֹ׳, סִדֵּר אַרְבַּע חֲלוּקּוֹת: א׳ שֶׁהוּא בָּרָא אֶת הָאָדָם, וּכְנֶגֶד זֶה אָמַר ״הוּא אָבִיךָ״. שֵׁנִית, שֶׁקָּנָה אוֹתָנוּ לַעֲבָדִים בְּמַה שֶׁהוֹצִיאָנוּ מִיַּד פַּרְעֹה וְהֶחֱיָה אוֹתָנוּ בַּמִּדְבָּר וְהֵבִיא אוֹתָנוּ לְאֶרֶץ מְלֵאָה כָּל טוּב, וּכְנֶגֶד זֶה אָמַר ״קָּנֶךָ״. ג׳ שֶׁתִּקֵּן אוֹתָנוּ תִּקּוּן מְעֻלֶּה וְרָם בְּתֵת שְׁכִינָתוֹ בְּתוֹכֵנוּ וְנִבָּא אוֹתָנוּ, וְזֶה תִּקּוּן גָּדוֹל שֶׁעָשָׂה אוֹתָנוּ כְּלִי רָאוּי לְקַבֵּל הַנְּבוּאָה, וּכְנֶגֶד זֶה אָמַר ״עָשְׂךָ״, פֵּרוּשׁ מַעֲשֶׂה חָדָשׁ מִלְּבַד הַבְּרִיאָה הָרְמוּזָה בְּמַאֲמַר ״אָבִיךָ״. ד׳ שֶׁתִּכֵּן אוֹתָנוּ הִתְכּוֹנְנוּת הַנִּצְחִי לִזְכּוֹת בּוֹ חַיֵּי עוֹלָם הַבָּא שֶׁהוּא הָעִקָּר. וְהַכַּוָּנָה בְּכָל זֶה הוּא שֶׁאֵין הַנָּבָל עוֹשֶׂה נְבָלָה עִם גֶּדֶר זֶה אִם לֹא לְצַד הֱיוֹתוֹ סָכָל, וְהוּא אָמְרוֹ ״נָבָל וְלֹא חָכָם״.