פרק 17

וַעֲזַבְתִּים וְגוֹ׳ וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי וְגוֹ׳. הַכַּוָּנָה כִּי אִם יִתֵּן ה׳ דַּעְתּוֹ לָדַעַת הַצָּרוֹת אֲשֶׁר יָבוֹאוּ עֲלֵיהֶם, יֶהֱמוּ רַחֲמָיו וִיסַלֵּק חֲרוֹן אַפּוֹ, לָזֶה הוּא מוֹדִיעַ כִּי יַסְתִּיר פָּנָיו, וּבָזֶה יִמְצָאוּהוּ צָרוֹת רַבּוֹת.

וְאָמַר בַּיּוֹם וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, שֶׁיְּשַׁעֲרוּ בְּדַעְתָּם לְרוֹב הַצָּרָה שֶׁרוֹאִין שֶׁאֵין זֶה אֶלָּא לְצַד הַסְתָּרַת פָּנַי מֵהֶם, וְהוּא אָמְרוֹ ״הֲלֹא״, פֵּרוּשׁ וַדַּאי שֶׁעַל שֶׁאֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי וְגוֹ׳, שֶׁאִם הָיָה בְּקִרְבִּי לֹא הָיוּ כָּל כָּךְ צָרוֹת בָּאִין עָלֵינוּ, וְצֵא וּלְמַד שֶׁאָמַר הַנָּבִיא (שופטים י,טז) ״וַתִּקְצַר נַפְשׁוֹ בַּעֲמַל יִשְׂרָאֵל״, כִּבְיָכוֹל.