פרק 12

הַקְהֵל אֶת הָעָם וְגוֹ׳ לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה כָּפַל שְׁנֵי פְּעָמִים תֵּיבַת לְמַעַן, וְלֹא הִסְפִּיק לוֹמַר ״לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וְיִלְמְדוּ״, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר בַּפָּסוּק שֶׁאַחֲרֵי זֶה שֶׁאָמַר ״יִשְׁמְעוּ וְלָמְדוּ״?

וְנִרְאֶה כִּי לְפִי שֶׁאָמַר הַכָּתוּב ״הַקְהֵל אֶת הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף״ לִקְרוֹת סֵפֶר תּוֹרָה בְּאָזְנֵיהֶם, וּכְבָר קָדַם לָנוּ כִּי הַנָּשִׁים אֵינָם בְּנֵי תַּלְמוּד תּוֹרָה, דִּכְתִיב (דברים יא:יט) ״וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם״, וְדָרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (קידושין כט:) וְלֹא בְּנוֹתֵיכֶם:

לָזֶה חִלֵּק הַכָּתוּב שְׁתֵּי הַדְרָגוֹת בְּמִצְוָה זוֹ, וְאָמַר בִּתְחִלָּה חֲלוּקָּה שֶׁהִיא שָׁוָה בָּאֲנָשִׁים וּבַנָּשִׁים, וְהוּא ״לְמַעַן יִשְׁמְעוּ״, פֵּרוּשׁ שֶׁיִּשְׁמְעוּ מִצְווֹת הַתּוֹרָה שֶׁחַיָּבִין הֵם לַעֲשׂוֹת, וְדָבָר זֶה שָׁוִים הֵם בּוֹ, שֶׁגַּם הַנָּשִׁים חַיָּבִין בְּמִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה וּבְמִצְווֹת עֲשֵׂה שֶׁאֵין הַזְּמַן גְּרָמָא.

וְאַחַר כָּךְ אָמַר חֲלוּקָּה בִּפְנֵי עַצְמוֹ כְּנֶגֶד הָאֲנָשִׁים לְבַד, וְהוּא ״וּלְמַעַן יִלְמְדוּ״ שֶׁהוּא תַּלְמוּד תּוֹרָה, וְלָזֶה לֹא אָמַר ״לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וְיִלְמְדוּ״, שֶׁאָז הָיָה נִשְׁמָע שֶׁשְּׁנֵיהֶם בְּעֹנֶשׁ אֶחָד.

שׁוּב רָאִיתִי מַאֲמַר חֲזַ״ל (חגיגה ג.) שֶׁאָמְרוּ וְזֶה לְשׁוֹנָם: ״הַנָּשִׁים לִשְׁמוֹעַ וְהָאֲנָשִׁים לִלְמוֹד״, עַד כָּאן. וְהֵם דְּבָרֵינוּ עַצְמָם, וְנִתְחַכְּמוּ לְהַקְדִּים הַנָּשִׁים לָאֲנָשִׁים כְּסֵדֶר שֶׁהִקְדִּים הַכָּתוּב, ״לְמַעַן יִשְׁמְעוּ״, וְאַחַר כָּךְ ״וּלְמַעַן יִלְמְדוּ״, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ.