פרק 10

מתוך אור החיים על דברים · רבי חיים בן עטר זצ"ל

כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אוֹיְבֶיךָ וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה הֻצְרַךְ לוֹמַר כָּל זֶה, שֶׁלֹּא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר אֶלָּא ״כִּי תִרְאֶה בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת״ וְגוֹ׳? עוֹד, אַחַר שֶׁאָמַר ״כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה״ לֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר ״עַל אוֹיְבֶיךָ״. וְאוּלַי כִּי לְפִי שֶׁבָּא הַכָּתוּב לְהַתִּיר יְפַת תֹּאַר שֶׁאֲסוּרָה שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת מִלְחָמָה, גַּם לְהַתִּיר קַדְלֵי דַּחֲזִירֵי (חולין יז.) וּשְׁאָר אִסּוּרִין, חָשׁ הַכָּתוּב שֶׁבִּיצִיאַת יִשְׂרָאֵל לַמִּלְחָמָה רַגְלֵיהֶם לָרַע יָרוּצוּ כְּדֵי שֶׁיֵּהָנוּ מִדְּבַר אִסּוּר. לָזֶה בָּא הַכָּתוּב וְהִתְנָה וְאָמַר כִּי תֵצֵא – תִּהְיֶה יְצִיאָתְךָ לַמִּלְחָמָה לְהִנָּקֵם מֵאוֹיְבֶיךָ שֶׁהֵם אוֹיְבֵי ה׳, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (תהילים קלט:כא) ״הֲלֹא מְשַׂנְאֶיךָ ה׳ אֶשְׂנָא וְגוֹ׳ לְאוֹיְבִים הָיוּ לִי״. לְטַעַם זֶה תִּהְיֶה יְצִיאָתְךָ, וְאִם תַּעֲשֶׂה כֵן – ״וּנְתָנוֹ ה׳ אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ״. וּמִזֶּה אַתָּה לָמֵד שֶׁזּוּלַת כֵּן, אִם תִּהְיֶה יְצִיאָתְךָ לְטַעַם אַחֵר וְהַטַּעַם מוּבָן מִמַּה שֶׁאָמַר בָּעִנְיָן, אֵינוֹ מֻבְטָח שֶׁיִּתְּנֵהוּ ה׳ בְּיָדוֹ.

וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ. מִצְוָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵרָאֶה כִּמְזַלְזֵל בְּמַתְּנַת מֶלֶךְ, אוֹ נִתְכַּוֵּן לֶאֱסוֹר יְפַת תּוֹאַר כָּל עוֹד שֶׁלֹּא שָׁבוּ שִׁבְיוֹ, שֶׁלֹּא יֹאמַר אָדָם כֵּיוָן שֶׁהוּתְּרָה לִי אֶחְטְפֶנָּה וְאוֹלִיכֶנָּה וְאֶבְעָלֶנָּה, תַּלְמוּד לוֹמַר וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה פֵּרוּשׁ כְּשֶׁתִּשְׁבֶּה אוֹתָהּ וְתִהְיֶה שֶׁלְּךָ אִם רָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה וְגוֹ׳. וְטַעַם אָמְרוֹ שִׁבְיוֹ וְלֹא אָמַר אוֹתוֹ, רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (ספרי) שֶׁהַכָּתוּב מְדַבֵּר בְּמִלְחֶמֶת רְשׁוּת, וְדִקְדֵּק לוֹמַר שִׁבְיוֹ אֲפִלּוּ הוּא מֵהַכְּנַעֲנִי שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (דברים כ:טז) ״לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה״:

עוֹד יִרְצֶה, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר ״וּנְתָנוֹ ה׳ וְגוֹ׳ בְּיָדֶךָ״, לָזֶה כְּשֶׁאָמַר וְשָׁבִיתָ גָּמַר אוֹמֶר שִׁבְיוֹ , פֵּרוּשׁ מַה שֶּׁשָּׁבוּי וְעוֹמֵד לְפָנֶיךָ. עוֹד רָמַז שֶׁהֲגַם שֶׁתִּהְיֶה אַתָּה בְּגֶדֶר שִׁבְיוֹ לְפִי עֵרֶךְ הַמִּשְׁתַּעֵר לַלּוֹחֵם וְנִלְחָם, אַף עַל פִּי כֵן ״וְשָׁבִיתָ״. וּמִזֶּה עֵינֶיךָ תֶּחֱזֶינָה כִּי ה׳ הוּא הַנּוֹתְנוֹ לְפָנֶיךָ, וְלֹא כֹּחֲךָ וְעֹצֶם יָדְךָ עוֹשֶׂה חָיִל.

חזרה לתוכן הספר