פרק 19

וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר זָמַם. רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (מכות ה.) מִכָּאן: הָרְגוּ אֵין נֶהֱרָגִים, ״כַּאֲשֶׁר זָמַם״ וְלֹא כַּאֲשֶׁר עָשָׂה. וְקָשֶׁה, דִּלְמָא אָמַר הַכָּתוּב ״כַּאֲשֶׁר זָמַם״ לְהִתְחַיֵּב אֲפִלּוּ לֹא עָשָׂה, אֶלָּא מֵעֵת אֲשֶׁר עָנָה סָרָה וְזָמַם לַעֲשׂוֹת רָעָה לְאָחִיו נִתְחַיֵּב, וּכְשֶׁנַּעֲשָׂה מַעֲשֶׂה עַל יָדוֹ וְנֶהֱרַג יֵשׁ כָּאן זָמַם וְעָשָׂה, וְקוֹרֵא אֲנִי בּוֹ גַּם כֵּן זָמַם וְנוֹסַף שֶׁעָשָׂה, וְאֵין כָּאן טַעֲנַת אֵין עוֹנְשִׁין מִן הַדִּין?

אָכֵן עִקַּר הַדְּרָשָׁה הִיא מִמַּה שֶׁהָיָה לוֹ לוֹמַר ״כַּאֲשֶׁר עָנָה עַל אָחִיו״, וְחוֹזֵר לְמַה שֶׁאָמַר ״שֶׁקֶר עָנָה בְּאָחִיו״ – יַעֲשׂוּ לוֹ כַּאֲשֶׁר עָנָה. וּבְמַאֲמָר זֶה יֶשְׁנוֹ לְחִיּוּב בֵּין נֶהֱרַג בֵּין לֹא נֶהֱרַג, שְׁנֵיהֶם נִכְלָלִים בְּמַשְׁמָעוּת אֲשֶׁר עָנָה. וּמַה שֶׁלֹּא אָמַר לָשׁוֹן הַכּוֹלֵל וְהָלַךְ לְבַקֵּשׁ לָשׁוֹן זֶה ״אֲשֶׁר זָמַם״ – לְדִיּוּק בָּא, לוֹמַר דַּוְקָא זָמַם וְלֹא עָשָׂה כְּדִבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. וְזֶה לְשׁוֹנָם בַּבָּרַיְתָא (מכות ה:): אָמַר לוֹ אָבִיו, ״לָאו קַל וָחוֹמֶר הוּא?״ אָמַר לוֹ, ״לִמַּדְתָּנוּ רַבֵּינוּ אֵין עוֹנְשִׁין מִן הַדִּין״ וְכוּ׳. אֵין לְהַקְשׁוֹת מִזֶּה לְדִבְרֵיהֶם, כִּי בְּלֹא טַעַם ״אֵין עוֹנְשִׁין מִן הַדִּין״ הָיָה הַקַּל וָחוֹמֶר מַכְרִיחַ לוֹמַר שֶׁלֹּא בָּא הַכָּתוּב לְפָטְרָן אִם הָרְגוּ, שֶׁהֲרֵי קַל וָחוֹמֶר הַדְּבָרִים וְאֵין כֹּחַ בַּדִּיּוּק לִדְחוֹת הַקַּל וָחוֹמֶר, וּלְאוֹקְמֵי קְרָא שֶׁלֹּא בְּדִיּוּק, אִם לֹא מִטַּעַם שֶׁדָּחָה רַבִּי ״אֵין עוֹנְשִׁין מִן הַדִּין״.