פרק 20
מתוך אור החיים על דברים · רבי חיים בן עטר זצ"ל
צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף וְגוֹ׳. בָּא לְהַזְהִיר כְּשֶׁיֵּשׁ בָּעִיר שְׁנֵי אֲנָשִׁים מֻפְלָגִים בְּחָכְמָה וּשְׁנַיִם אֲחֵרִים גַּם כֵּן חֲכָמִים אֶלָּא שֶׁאֵינָם בְּסוּג הָרִאשׁוֹן, אַל יֹאמַר אָדָם: כֵּיוָן שֶׁשְּׁנֵי אֲנָשִׁים יְכוֹלִין לְהוֹרוֹת וְלִשְׁפּוֹט בְּצֶדֶק לֹא אַטְרִיחַ אֶת הַמֻּפְלָגִים לִשָּׂא בְּעֹל מִנּוּי הַדַּיָּנוּת, אוֹ לְצַד שֶׁצָּרִיךְ לָהֶם טֹרַח בְּמִנּוּיָם יִמָּנַע וְיִסְתַּפֵּק בַּקְּטַנִּים, תַּלְמוּד לוֹמַר ״צֶדֶק צֶדֶק״, פֵּרוּשׁ, הֲגַם שֶׁהִשַּׂגְתָּ לְדַיָּנִים שֶׁהֵם רְאוּיִים, עָלֶיךָ לַחְזֹר אַחַר הַיּוֹתֵר רְאוּיִים מֵהֶם.