פרק 12

וַעֲבָדְךָ וְגוֹ׳. אָמְרוֹ וַעֲבָדְךָ בְּתוֹסֶפֶת וָא״ו לְהָעִירְךָ שֶׁקָּדְמָה מִצְוָה לְפָנֶיהָ, וְהוּא מַה שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּתֵיבַת ״לְךָ״ שֶׁאֵין רְשׁוּת לְבֵית דִּין לִמְכּוֹר עֶבֶד יִשְׂרָאֵל אֶלָּא לְיִשְׂרָאֵל, וְזֶה הוּא שִׁעוּר הַכָּתוּב כִּי יִמָּכֵר פֵּרוּשׁ, כְּשֶׁיִּצְטָרֵךְ לִמָּכֵר לְךָ לְבַד הוּא שֶׁיִּמָּכֵר, וּמוֹסִיף מִשְׁפָּט שֵׁנִי ״וַעֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים״,

וְאָמְרוֹ וּבַשְּׁבִיעִית וְגוֹ׳, וְלֹא אָמַר ״וְיֵצֵא לַחוּץ בַּשְּׁבִיעִית״, אֶלָּא שֶׁנִּתְכַּוֵּן לוֹמַר כִּי לִפְעָמִים יַעֲבֹד גַּם בַּשְּׁבִיעִית, וּכְגוֹן אִם בָּרַח הָעֶבֶד, הֲגַם שֶׁשָּׁלְמוּ שֵׁשׁ שָׁנִים לַעֲבוֹדָתוֹ צָרִיךְ לְהַשְׁלִים הָעַבְדוּת שֵׁשׁ שָׁנִים. וְכֵן פָּסַק רַמְבַּ״ם פֶּרֶק ב׳ מֵהִלְכוֹת עֲבָדִים, וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה דְּרָשׁוּהָ (קידושין טז:) מִמַּה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב בְּמִשְׁפָּטִים ״שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד״. וְאוּלַי דְּדָרְשִׁינַן מִ״שֵּׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד״ שֶׁבָּא לְלַמֵּד שֶׁאִם חָלָה אַרְבַּע שָׁנִים שֶׁצָּרִיךְ לְהַשְׁלִים (קידושין יז.) וְלַעֲבֹד שֵׁשׁ, וּמִדִּקְדּוּק ״וּבַשְּׁבִיעִית״ נִלְמֹד אִם בָּרַח שֶׁצָּרִיךְ לְהַשְׁלִים אֲפִלּוּ בְּרִיחַת שָׁנָה אַחַת.