פרק 9

וְאָמְרוֹ לֹא תָחוֹס וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ שֶׁצָּרִיךְ לְהַרְחִיק מִמֶּנּוּ כָּל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשׁוֹ, אֲפִלּוּ דְּבָרִים שֶׁאֵין בָּהֶם אִסּוּר, כְּדֵי לְעַנּוֹת אָדָם נַפְשׁוֹ, וְלֹא יָחוּס וְלֹא יַחְמֹל עָלָיו לוֹמַר לָמָּה יְעַנֶּה נַפְשׁוֹ לְלֹא דָבָר וַה׳ הִרְשָׁהוּ לְתֵאָבוֹן זֶה. וְהִנֵּה הֲגַם שֶׁעִנּוּי זֶה הוּא לַנֶּפֶשׁ, עִקָּרוֹ הִיא לְאוֹתוֹ הַמִּתְלַוֶּה לָהּ שֶׁהֵם כֹּחוֹת הַמְּסִיתִים שֶׁזָּכַרְנוּ, וְהוּא סוֹד הַתַּעֲנִית שֶׁיִּתְעַנֶּה הָאָדָם לְאַבֵּד כֹּחַ הָרַע הַדָּבוּק בּוֹ שֶׁהוּא כֹּחַ הַמֵּסִית הָאָמוּר.

וְאָמְרוֹ וְלֹא תְכַסֶּה , פֵּרוּשׁ, עַל דֶּרֶךְ מַעֲשֶׂה שֶׁל רַב עַמְרָם חֲסִידָא (קידושין פא.) שֶׁצָּעַק ״נוּרָא בֵּי עַמְרָם!״, וְאֻסְּפוּ יַחַד גַּם בְּנֵי אָדָם גַּם בְּנֵי אִישׁ, וּבָזֶה גֵּרֵשׁ מִמֶּנּוּ מֵסִית. וְהוּא אָמְרוֹ לֹא תְכַסֶּה עָלָיו – הַכְרֵז עָלָיו וְגַלֵּהוּ לְעֵינֵי הַכֹּל, וּבָזֶה תִּהְיֶה נִמְלָט מִמֶּנּוּ, כִּי בָזֶה אַתָּה הוֹרְגוֹ, וְהוּא אָמְרוֹ כִּי הָרֹג תַּהַרְגֶנּוּ.

וְאָמְרוֹ יָדְךָ תִהְיֶה בוֹ בָרִאשׁוֹנָה לַהֲמִיתוֹ וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ שֶׁלֹּא הִרְשָׁה אוֹתְךָ הַכָּתוּב לְגַלּוֹת מַעֲשָׂיו וְלִקְרֹא כְּהֶחָסִיד ״נוּרָא בֵּי עַמְרָם״ (קידושין פא.) אֶלָּא כְּשֶׁלֹּא תַּשִּׂיג יָדְךָ, אֲבָל כְּשֶׁתַּשִּׂיג לְהִתְעַצֵּם כְּנֶגְדּוֹ וְלִדְחוֹתוֹ אֵין לְךָ לְהִכָּלֵם בְּדֶרֶךְ זֶה, אֶלָּא יָדְךָ תִהְיֶה בוֹ בָרִאשׁוֹנָה לַהֲמִיתוֹ , עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (תהלים קט:כב) ״וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי״, וְאִם לֹא תַּשִּׂיג יָדְךָ – יַד כָּל הָעָם בָּאַחֲרוֹנָה, לִקְרֹא ״נוּרָא בֵּי עַמְרָם״ לָבֹא אֵלָיו הָעָם לְהָרְגוֹ בְּכֹחָם, שֶׁאִבּוּד תַּאֲוָתוֹ הִיא הֲרִיגָתוֹ.