פרק 4

כִּי מְנַסֶּה וְגוֹ׳. וְאִם תֹּאמַר מֵעַתָּה כִּי לְנַסּוֹתֵינוּ בָּא ה׳ נָבִיא זֶה, לָמָּה יוּמַת אִם דְּבַר ה׳ בְּפִיהוּ לְנַסּוֹת? וְנִרְאֶה כִּי מַאֲמַר כִּי מְנַסֶּה לֹא בָּא לוֹמַר כִּי ה׳ אָמַר לַנָּבִיא לוֹמַר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֶלָּא בָּא לָתֵת טַעַם לַמּוֹפְתִים שֶׁנָּתַן ה׳, וְאָמַר כִּי מְנַסֶּה וְגוֹ׳, וּכְפִי זֶה ה׳ נָתַן מוֹפֵת זֶה לְנַסּוֹת.

אוֹ אֶפְשָׁר כִּי לְעוֹלָם מוֹפֵת וְאוֹת זֶה לֹא עֲשָׂאוֹ ה׳ לְנַסּוֹת, אֶלָּא לַאֲשֶׁר יַגִּידוּ אוֹתוֹת הַשָּׁמַיִם נִפְלָאִים מַעֲשֵׂה ה׳, וְנָתַן טַעַם ״כִּי מְנַסֶּה״ תְּשׁוּבָה לְמַה שֶׁיֹּאמְרוּ יִשְׂרָאֵל: לָמָּה ה׳ לֹא הֵסִיר הַמּוֹפֵת וְהָאוֹת לְבַל יִטְעוּ יִשְׂרָאֵל מֵאַחֲרֵי ה׳? לָזֶה אָמַר כִּי מְנַסֶּה וְגוֹ׳, לָזֶה הִנִּיחַ הָעוֹלָם כְּמִנְהָגוֹ, אֲבָל זוּלַת טַעַם זֶה ה׳ יַעֲשֶׂה לְבַל תֶּחֱזַקְנָה יְדֵי רְשָׁעִים וְלֹא יִהְיֶה לֹא אוֹת וְלֹא מוֹפֵת.