פרק 13

מתוך אור החיים על דברים · רבי חיים בן עטר זצ"ל

וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ וְהָיָה לְשׁוֹן שִׂמְחָה וּתְנַאי הוּא הַדָּבָר אִם תִּהְיֶה שִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה, וְהוּא אָמְרוֹ אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ וְגוֹ׳ כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת ל:) שֶׁלֹּא שִׁבַּח שְׁלֹמֹה אֶלָּא שִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה, אֲבָל שְׁאָר שְׂמָחוֹת עֲלֵיהֶם אָמַר (קהלת ב:ב) ״וּלְשִׂמְחָה מַה זֹּה עוֹשָׂה״, וְכָפַל לוֹמַר שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות נה.) בְּפָסוּק (דניאל ב:כא) ״יָהֵב חָכְמְתָא לְחַכִּימִין״ שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן חָכְמָה אֶלָּא לְמִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חָכְמָה, וְהוּא אָמְרוֹ ״אִם שָׁמוֹעַ״ פֵּרוּשׁ, שֶׁיִּהְיֶה לָכֶם לֵב שׁוֹמֵעַ, ״תִּשְׁמְעוּ״.

לְאַהֲבָה וְגוֹ׳ וּלְעָבְדוֹ וְגוֹ׳ וְנָתַתִּי וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, לְפִי מַה שֶׁקָּדַם לָנוּ כִּי שְׂכַר מִצְווֹת אֵינוֹ מִשְׁתַּלֵּם בָּעוֹלָם הַזֶּה, הוֹדִיעַ הַכָּתוּב שֶׁאִם כִּי שְׂכַר מִצְווֹת אֵינוֹ מִשְׁתַּלֵּם בָּעוֹלָם הַזֶּה, הוֹדִיעַ הַכָּתוּב שֶׁאִם יֹאהֲבוּ ה׳ וְגוֹ׳ בְּכָל לְבָבָם וְגוֹ׳ יִזְכּוּ גַּם בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְהוּא מַה שֶׁנִּתְכַּוֵּן בְּמַאֲמַר ״וְנָתַתִּי״ בְּתוֹסֶפֶת וָא״ו לְהָעִירְךָ שֶׁאֵין זֶה אֶלָּא תּוֹסֶפֶת עַל הָעִקָּר שֶׁהוּא שְׂכַר עוֹלָם הַנִּצְחִי וְהַקַּיָּם. גַּם רָמַז שֶׁהֲגַם שֶׁהַמְּזוֹנוֹת הוּא בִּכְלַל הַדְּבָרִים שֶׁאֵינָם תְּלוּיִים בִּזְכוּת (מועד קטן כח:), אַף עַל פִּי כֵן כְּשֶׁיַּעַבְדוּ ה׳ כַּמִּצְטָרֵךְ אֵין הַמַּזָּל שׁוֹלֵט בָּהֶם וְיֹאכְלוּ וְיִשְׂבְּעוּ גַּם מִטּוּב הַגַּשְׁמִי.

בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם. וְלֹא אָמַר ״בְּכָל מְאֹדְכֶם״ כְּסֵדֶר שֶׁאָמַר בְּפָרָשַׁת שְׁמַע (דברים ו:ה), לְפִי שֶׁפָּרָשַׁת שְׁמַע נֶאֶמְרָה בְּלָשׁוֹן יָחִיד וְיָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁיִּמָּצֵא יָחִיד שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מָמוֹנוֹ חָבִיב עָלָיו מִנַּפְשׁוֹ, אֲבָל כְּלָלוּת הַצִּבּוּר שֶׁעִמָּהֶם מְדַבֵּר מִן הַנִּמְנָע שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם מָמוֹנָם חָבִיב מִנַּפְשָׁם, כִּי כָל אֲשֶׁר לְאִישׁ יִתֵּן בְּעַד נַפְשׁוֹ, וְלָזֶה כְּשֶׁאָמַר ״בְּכָל נַפְשְׁכֶם״ מִכָּל שֶׁכֵּן בְּכָל מְאֹדָם.

חזרה לתוכן הספר