פרק 17

וָאֶתְפֹּשׂ בִּשְׁנֵי וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה הֻצְרַךְ לְתָפְשָׂם, וַהֲלֹא בְּיָדוֹ הָיוּ? וְאוּלַי כְּשֶׁלֹּא חָטְאוּ יִשְׂרָאֵל הָיוּ הַלּוּחוֹת גְּבוֹהוֹת עַל יַד מֹשֶׁה וְלֹא הָיְתָה יָדוֹ מַשֶּׂגֶת לָקַחַת אוֹתָם, וּכְמוֹ שֶׁדִּקְדֵּק לוֹמַר בְּפָסוּק שֶׁלִּפְנֵי זֶה ״וּשְׁנֵי הַלֻּחֹת עַל שְׁתֵּי יָדָי״ וְלֹא אָמַר ״בִּשְׁתֵּי יָדַי״ אוֹ ״בְּיָדַי״, אֶלָּא נִתְכַּוֵּן לוֹמַר שֶׁלֹּא הָיוּ בְּיָדָיו מַמָּשׁ אֶלָּא גְּבוֹהוֹת לְמַעְלָה מִיָּדָיו וְהָיוּ נוֹשְׂאוֹת עַצְמָן, וְאַחַר שֶׁרָאָה הָעֵגֶל הוּסַר כֹּחַ קְדֻשָּׁתָם וְהֻצְרַךְ לְתָפְשָׂם בְּיָדוֹ.