פרק 46
מתוך אור החיים על דברים · רבי חיים בן עטר זצ"ל
אֲשֶׁר הִכָּה מֹשֶׁה וְגוֹ׳ בְּצֵאתָם מִמִּצְרָיִם. קָשֶׁה, וַהֲלֹא בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים הִכָּה מֹשֶׁה אֶרֶץ סִיחוֹן? וְאוּלַי שֶׁנִּתְכַּוֵּן לוֹמַר כִּי מֵעֵת יְצִיאָתָם מִמִּצְרַיִם הָיָה מוּכָן לִפְנֵיהֶם לְהַכּוֹתוֹ, שֶׁאִם לֹא הָיָה מַעֲשֵׂה הַמְּרַגְּלִים הָיוּ מַכִּים אוֹתוֹ בְּשָׁנָה שְׁנִיָּה לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם:
עוֹד נִתְכַּוֵּן לוֹמַר כִּי מֵעֵת שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, אֵימוֹת מָוֶת נָפְלוּ עָלָיו מֵהֶם, וְהָיָה מֻכֶּה וְעוֹמֵד, עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה פ) שֶׁמָּסֹרֶת בְּיָדָם וְכוּ׳, וְלָזֶה סָמַךְ מַאֲמַר בְּצֵאתָם לְמַאֲמַר הַהַכָּאָה, וְאַחַר כָּךְ אָמַר ״וַיִּירְשׁוּ אֶת אַרְצוֹ״ לְהָעִירְךָ כִּדְבָרֵינוּ.