פרק 12

קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שֹׁמְעִים. אָמְרוֹ קוֹל דְּבָרִים , יִתְבָּאֵר עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שיר השירים רבה א:ב) שֶׁאָמְרוּ שֶׁכָּל דִּבּוּר שֶׁהָיָה יוֹצֵא מִפִּי ה׳ הָיָה נוֹצָר מִמֶּנּוּ מַלְאָךְ, וְהָיָה עוֹמֵד עַל הָאָדָם וְאוֹמֵר לוֹ: ״אַתָּה מְקַבְּלֵנִי״ וְכוּ׳, וְהָיָה מְחַבְּקוֹ וְכוּ׳, עַד כָּאן. וּכְפִי זֶה יִתְבָּאֵר הַכָּתוּב עַל נָכוֹן קוֹל דְּבָרִים , פֵּרוּשׁ, הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֵּר ה׳ שֶׁהָיוּ נִבְרָאִים מֵהֶם מַלְאָכִים, קוֹל אוֹתָם מַלְאָכִים שֶׁנִּקְרָאִים דְּבָרִים אַתֶּם שׁוֹמְעִים. וְעַיֵּן מַה שֶׁכָּתַבְתִּי בְּפָרָשַׁת יִתְרוֹ שֶׁלֹּא שָׁמְעוּ יִשְׂרָאֵל מִפִּי הַגְּבוּרָה אֶלָּא ״אָנֹכִי״ וְגוֹ׳ וְ״לֹא יִהְיֶה לְךָ״ וְגוֹ׳, אֲבָל הַשְּׁמוֹנֶה דִּבְּרוֹת, הֲגַם שֶׁיָּצְאוּ כְּאֶחָד יַחַד עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, לֹא יָכְלוּ לִסְבֹּל לִשְׁמֹעַ אֶלָּא שְׁתַּיִם, וְהַשְּׁמוֹנֶה עָמְדוּ הַמַּלְאָכִים שֶׁנֶּחְצְבוּ מִקּוֹלוֹ יִתְבָּרַךְ בָּהֶם עַד שֶׁחָזְרָה נִשְׁמָתָם, וְחָזְרוּ וְשָׁמְעוּם מִפִּי הַמַּלְאָכִים שֶׁהֵם הַדְּבָרִים עַצְמָן, וְהָיְתָה כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה שֶׁהוּא מַלְאָךְ וּמַלְאָךְ עוֹמֵד עַל הָאָדָם וְאוֹמֵר לוֹ: ״אַתָּה מְקַבְּלֵנִי״ וְכוּ׳.

וּתְמוּנָה אֵינְכֶם רֹאִים וְגוֹ׳. קָשֶׁה אֵיךְ יֻצְדַּק לוֹמַר עַל הַתְּמוּנָה זוּלָתִי קוֹל שֶׁהִיא הַשְּׁמִיעָה. וּלְפִי מַה שֶׁכָּתַבְתִּי בַּפָּסוּק שֶׁלִּפְנֵי זֶה שֶׁהַמַּלְאָךְ שֶׁהוּא הַדִּבּוּר עַצְמוֹ הָיָה מְדַבֵּר עִם כָּל אֶחָד וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל רוֹאִים אוֹתוֹ, וְכֵן תִּמְצָא שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מכילתא שמות כ:טו) בְּפָסוּק ״וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלוֹת״, וּמֵעַתָּה חָשׁ מֹשֶׁה שֶׁיַּחְשְׁבוּ חָס וְשָׁלוֹם כִּי זֶה הוּא אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֵיהֶם, לָזֶה אָמַר וּתְמוּנָה אֵינְכֶם רֹאִים זוּלָתִי קוֹל פֵּרוּשׁ, לְבַד הַקּוֹל הוּא שֶׁהֱיִיתֶם רוֹאִים תְּמוּנָתוֹ שֶׁהָיָה מְדַבֵּר עִמָּכֶם וְאוֹמֵר ״אַתָּה מְקַבְּלֵנִי״ וְכוּ׳: