פרק 10

וְאַשְׁמִעֵם אֶת דְּבָרָי וְגוֹ׳ לְיִרְאָה אוֹתִי כָּל הַיָּמִים. יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת קמו.) יִשְׂרָאֵל שֶׁעָמְדוּ עַל הַר סִינַי פָּסְקָה זוֹהֲמָתָן, וּפֵרַשְׁתִּי בְּפָרָשַׁת יִתְרוֹ שֶׁפְּסִיקַת זוֹהֲמָתָן הָיְתָה מֵאֶמְצָעוּת גְּבוּרוֹת דִּבְרֵי אֱלֹהִים עַד שֶׁיָּצְתָה נִשְׁמָתָם, וְזֶהוּ הֲסָרַת זוֹהֲמָה מֵהֶם, וְהוּא מַאֲמַר וְאַשְׁמִיעֵם אֶת דְּבָרָי פֵּרוּשׁ, עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת שֶׁבָּאוּ בִּגְבוּרוֹת, דִּכְתִיב (שמות כ:א) ״וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים״. וְטַעַם שֶׁעָשִׂיתִי זֶה לְיִרְאָה אוֹתִי כָּל הַיָּמִים בְּאֶמְצָעוּת הֶפְסֵק זוֹהֲמָתָן מֵהֶם, שֶׁהוּא הַמּוֹנֵעַ אֶת הָאָדָם מִלִּירֹא אֶת ה׳. וְזֶה סִבָּה שֶׁיִּשְׂרָאֵל לֹא מָרוּ אֶת כְּבוֹדָם וְסָבְלוּ כַּמָּה צָרוֹת יָמִים רַבִּים אֵין מִסְפָּר וְעַל מִשְׁמֶרֶת יִרְאַת ה׳ עוֹמְדִים, כִּי פָּסְקָה זוֹהֲמָתָן, וְטֶבַע נַפְשָׁם לְיִרְאָה אֶת ה׳, כִּי כָל שֶׁאֵין זוֹהֲמָא מַבְדֶּלֶת בֵּינוֹ לְבֵין ה׳, מִטִּבְעוֹ לִירֹא ה׳ הַנִּכְבָּד בָּרוּךְ הוּא.