פרק 4

וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה אָמַר וְאַתֶּם בְּתוֹסֶפֶת וָא״ו כְּמוֹסִיף עַל עִנְיָן רִאשׁוֹן, וְלֹא יִדְמוּ הַנִּדְבָּקִים בַּה׳ לַהוֹלְכִים אַחֲרֵי בַעַל פְּעוֹר. עוֹד אָמְרוֹ הַדְּבֵקִים בְּה״א הַיְדִיעָה, וְלֹא מָצִינוּ שֶׁקָּדַם זִכְרוֹן דְּבֵקוּת זֶה שֶׁיֻּצְדַּק לוֹמַר עָלָיו הַדְּבֵקִים.

וְאוּלַי שֶׁיִּתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ מַה שֶׁדָּרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּסַנְהֶדְרִין (סנהדרין קח.) בְּפָסוּק ״וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה׳״ (בראשית ו:ח) וְזֶה לְשׁוֹנָם: ״וְנֹחַ״ אֲפִלּוּ נֹחַ שֶׁנִּשְׁתַּיֵּר מֵהֶם לֹא הָיָה כְּדַאי, אֶלָּא שֶׁמָּצָא חֵן, עַד כָּאן. כְּמוֹ כֵן נִתְכַּוֵּן בְּמַאֲמַר וְאַתֶּם , פֵּרוּשׁ, וְגַם אַתֶּם הֱיִיתֶם רְאוּיִים לְהַשְׁמִיד, אֶלָּא לְצַד הֱיוֹתְכֶם דְּבוּקִים, פֵּרוּשׁ, נִתְקָרַבְתֶּם בִּתְשׁוּבָה וְנִדְבַּקְתֶּם בַּה׳, בָּזֶה אַתֶּם חַיִּים.

וְדִקְדֵּק לוֹמַר כֻּלְּכֶם לְהָעִיר שֶׁלֹּא עַל חֵלֶק מֵהֶם הוּא אוֹמֵר אֶלָּא עַל כֻּלָּם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר הַכָּתוּב בְּפָרָשַׁת פִּנְחָס בְּמַעֲשֵׂה פְּעוֹר (במדבר כה:יא) ״וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי״, הָא לָמַדְתָּ שֶׁעוֹמְדִים הָיוּ לְהִשָּׁמֵד כֻּלָּם. וַהֲגַם שֶׁפִּינְחָס הוּא שֶׁמָּנַע מֵהֶם הַכִּלָּיוֹן, עִם כָּל זֶה מֻכְרָח שֶׁעָשׂוּ תְּשׁוּבָה אַחַר כָּךְ, שֶׁאִם לֹא כֵן לֹא הָיָה מוֹעִיל פִּינְחָס אֶלָּא לְכַפֵּר לְמַה שֶׁכְּבָר עָשׂוּהוּ וְלֹא לְמַה שֶׁעָתִיד.

עוֹד יִרְצֶה בְּתוֹסֶפֶת וָא״ו לְפִי מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּאָמְרוֹ ״אֲשֶׁר הָלַךְ אַחֲרֵי בַעַל״ וְגוֹ׳, שֶׁנִּתְכַּוֵּן לוֹמַר הֲגַם שֶׁלֹּא עָבַד אֶלָּא חָשַׁב בְּדַעְתּוֹ לַעֲבוֹד, נִתְכַּוֵּן בְּוָא״ו שֶׁל וְאַתֶּם לוֹמַר תּוֹסֶפֶת בַּדִּמְיוֹן הָרִאשׁוֹן, כְּדֶרֶךְ שֶׁעָנַשׁ ה׳ עַל הַמַּחְשָׁבָה בְּמַה שֶׁלְּפָנָיו הֲגַם שֶׁלֹּא עָשׂוּ מַעֲשֶׂה, כְּמוֹ כֵן גַּם כֵּן אַתֶּם בְּעִנְיַן דְּבֵקוּתְכֶם בַּה׳ הַמַּחְשָׁבָה בָּזֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצָרְפָהּ לְמַעֲשֶׂה. וְכֵן אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (קידושין מ.): מַחְשָׁבָה טוֹבָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצָרְפָהּ לְמַעֲשֶׂה, מַחְשָׁבָה רָעָה אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצָרְפָהּ לְמַעֲשֶׂה זוּלַת בַּעֲבוֹדָה זָרָה.

וְדִקְדֵּק לוֹמַר וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים , יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות ז.) בְּפָסוּק (שמות לג:טז) ״וְנִפְלִינוּ אֲנִי וְעַמְּךָ״, שֶׁבִּקֵּשׁ מֹשֶׁה מֵהַשֵּׁם שֶׁלֹּא יַשְׁרֶה שְׁכִינָתוֹ עַל אוּמּוֹת הָעוֹלָם, וּפֵרַשְׁנוּהוּ שָׁם שֶׁהַכַּוָּנָה הוּא אֲפִלּוּ יַכְשִׁירוּ מַעֲשֵׂיהֶם. וְהוּא שֶׁאָמַר כָּאן ״אַתֶּם״, פֵּרוּשׁ, אַתֶּם הֵם הַדְּבֵקִים בַּה׳ וְלֹא עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁאִם הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת יִרְצוּ לְהִדָּבֵק בַּה׳ לֹא יִזְכּוּ לָזֶה. וּלְדֶרֶךְ זֶה מַאֲמַר ״הַדְּבֵקִים״ הוּא גְּזֵרַת הַדִּבּוּר גַּם כֵּן לְמַאֲמַר ״אַתֶּם״.

הַדְּבֵקִים בַּה׳ אֱלֹהֵיכֶם. יִתְבָּאֵר עַל פִּי מַה שֶׁכָּתַב רַמְבָּ״ם בְּפֶרֶק ו׳ מֵהִלְכוֹת יְסוֹדֵי הַתּוֹרָה וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: וְשִׁבְעָה שֵׁמוֹת הֵם: הֲוָיָ״ה וְכוּ׳, כָּל הַמּוֹחֵק אֲפִלּוּ אוֹת אַחַת מִשִּׁבְעָה שֵׁמוֹת אֵלּוּ לוֹקֶה. כָּל הַנִּטְפָּל לַה׳ מִלְּפָנָיו מֻתָּר לְמָחְקוֹ וְכוּ׳, מִלְּאַחֲרָיו כְּגוֹן ך׳ שֶׁל אֱלֹהֶיךָ, כֶ״ם שֶׁל אֱלֹהֵיכֶם אֵינָם נִמְחָקִים, וַהֲרֵי הֵם כִּשְׁאָר אוֹתִיּוֹת שֶׁל שֵׁם שֶׁהַשֵּׁם מְקַדְּשָׁם, עַד כָּאן. וְהוּא מַה שֶׁנִּתְכַּוֵּן לוֹמַר לָהֶם בְּמַאֲמַר הַדְּבֵקִים בַּה׳ , פֵּרוּשׁ, וּלְפִי שֶׁשֵּׁם זֶה הַמְּיֻחָד שֵׁם הֲוָיָ״ה אֵין אוֹת נִדְבֶּקֶת וְנִסְמֶכֶת לוֹ מִלְּאַחֲרָיו אֶלָּא מִלְּפָנָיו, כְּגוֹן לַה׳, בַּה׳, כַּה׳, וְאוֹתִיּוֹת אֵלּוּ אֵין בָּהֶם קְדֻשָּׁה וּמֻתָּר לְמָחְקָם, וְאִם כֵּן תִּהְיֶה דְּבֵקוּת יִשְׂרָאֵל בַּה׳ בְּדֶרֶךְ זֶה שֶׁאֵין הַשֵּׁם מְקַדְּשָׁם, לָזֶה גָּמַר אוֹמֶר אֱלֹהֵיכֶם , פֵּרוּשׁ, דְּבֵקוּת זֶה שֶׁאַתֶּם דְּבֵקִים בַּה׳ אֵינָהּ כִּדְבֵקוּת הָאוֹתִיּוֹת שֶׁמִּלְּפָנָיו, אֶלָּא כָּאוֹתִיּוֹת שֶׁמִּלְּאַחֲרָיו, שֶׁהֵם כֶ״ם שֶׁל אֱלֹהֵיכֶם, שֶׁהֵם קְדוֹשִׁים כִּשְׁאָר הָאוֹתִיּוֹת שֶׁל הַשֵּׁם.

גַּם רָמַז בְּתֵיבַת בַּה׳ יִעוּד נָעִים, וְהוּא שֵׁם זֶה אֵינוֹ מְקַדֵּשׁ מִלְּאַחֲרָיו. הָא לָמַדְתָּ שֶׁדְּבֵקוּת יִשְׂרָאֵל הוּא בַּשֵּׁמוֹת עַצְמָם, מִתְאַחֲדִים אוֹר נַפְשָׁם בְּאוֹר שֵׁם הַנִּכְבָּד. וּכְדֵי שֶׁלֹּא תָבִין שֶׁהַכַּוָּנָה הוּא כָּאוֹתִיּוֹת הַנִּטְפָּלִים מִלְּפָנָיו וְאֵין בָּהֶם קְדֻשָּׁה, גָּמַר אוֹמֶר אֱלֹהֵיכֶם. אֱמוֹר מֵעַתָּה כִּי כַּוָּנַת אָמְרוֹ בַּה׳ הִיא בְּיִחוּד הָאוֹתִיּוֹת, וְהוּא מַה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (דברים לב:ט) ״כִּי חֵלֶק ה׳ עַמּוֹ״, הֲרֵי כִּי חֵלֶק אֶחָד הֵם יִשְׂרָאֵל מִשֵּׁם הֲוָיָ״ה בָּרוּךְ הוּא, וּבָזֶה תַּצְדִּיק פֵּרוּשֵׁנוּ זֶה. וְאוּלַי כִּי יְדַבֵּר הַכָּתוּב כְּנֶגֶד שְׁתֵּי הַדְרָגוֹת שֶׁיֶּשְׁנָם בְּיִשְׂרָאֵל זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ, וְהָבֵן:

עוֹד נִתְכַּוֵּן בְּמַאֲמַר הַדְּבֵקִים בַּה׳ אֱלֹהֵיכֶם עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (זוהר ח״ג רלח.) כִּי הָעוֹשֶׂה מִצְוָה שׁוֹרֶה שֵׁם הֲוָיָ״ה עַל הָאֵבָר שֶׁבּוֹ עוֹשֶׂה הַמִּצְוָה, וְאָמְרוּ כִּי מִצְווֹת עֲשֵׂה הֵם רְמוּזִים בְּשֵׁם הֲוָיָ״ה וּמִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה רְמוּזִים בְּשֵׁם אֱלֹהִים, וְהוּא אָמְרוֹ כָּאן וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים עַל יְדֵי קִיּוּם מִצְווֹת עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה בִּשְׁנֵי שֵׁמוֹת אֵלּוּ, שֵׁם הֲוָיָ״ה וֶאֱלֹהִים, כְּאָמְרוֹ ״בַּה׳ אֱלֹהֵיכֶם״.

עוֹד יִרְצֶה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: כְּשֶׁאַתֶּם דְּבֵקִים בַּה׳, פֵּרוּשׁ שֶׁלִּבְּכֶם חָפֵץ בּוֹ וּבְמִצְווֹתָיו, בָּזֶה הוּא נִקְרָא אֱלֹהֵיכֶם בְּיִחוּד, עַל דֶּרֶךְ מַה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ילקוט שמעוני סוף פרשת נח) בְּפָסוּק ״יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל״ (תהלים כב:ד), שֶׁלֹּא נִתְרַצָּה ה׳ בְּכָל מַהֲלַל צְבָא הַשָּׁמַיִם עַד שֶׁאָמְרוּ בִּתְהִלּוֹתָיו ״בָּרוּךְ ה׳ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל״, כִּי לֹא בָּחַר שֶׁתִּתְיַחֵד אֱלֹהוּתוֹ אֶלָּא עַל יִשְׂרָאֵל, וְלָזֶה תִּמְצָא שֶׁאֵין מִתְבָּרֵךְ וְלֹא מִתְהַלֵּל בֵּאלֹהֵי שָׁמַיִם וְלֹא בֵּאלֹהֵי הָאָרֶץ וְלֹא בֵּאלֹהֵי מַלְאָכִים אֶלָּא אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.

חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם. נִמְשֶׁכֶת לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, נִמְשֶׁכֶת לְמַעְלָה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים, כִּי ה׳ נִקְרָא (דברים ה:כג) אֱלֹהִים חַיִּים, וְנִמְשֶׁכֶת לְמַטָּה גַּם כֵּן: חַיִּים כֻּלְּכֶם, וְהַכַּוָּנָה בְּשִׁעוּר הַדִּבּוּר עַל זֶה הַדֶּרֶךְ לְהָעִיר שֶׁהַחַיִּים נִמְשָׁכִים לָהֶם מִמְּקוֹר הַחַיִּים, וְהַכַּוָּנָה בָּזֶה שֶׁזּוּלַת זֶה לֹא יִקָּרֵא חַיִּים הֲגַם שֶׁיִּתְנוֹעֵעַ וְיֹאכַל וְכוּ׳, שֶׁהָרְשָׁעִים בְּחַיֵּיהֶם קְרוּיִים מֵתִים (ברכות יח:) לְצַד שֶׁמְּקוֹרָם מְקוֹר הַמִּיתָה. וְזֶה הוּא הַחִדּוּשׁ שֶׁמְּחַדֵּשׁ לָהֶם מֹשֶׁה בְּמַאֲמָר זֶה, שֶׁמּוֹדִיעָם שֶׁהֵם חַיִּים מִמְּקוֹר הַחַיִּים:

וְשִׁעוּר כַּוָּנַת דִּבְרֵי מֹשֶׁה הוּא בִּשְׁתֵּי דְּרָכִים: א׳ הוּא עַל זֶה הַדֶּרֶךְ – מִצַּד שֶׁאַתֶּם דְּבֵקִים בַּה׳ אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים אַתֶּם, חַיִּים כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ בְּסָמוּךְ. ב׳ עַל זֶה הַדֶּרֶךְ – טַעַם שֶׁזְּכִיתֶם לְהִדָּבֵק בַּה׳ אֱלֹהֵיכֶם לְפִי שֶׁאַתֶּם חַיִּים, פֵּרוּשׁ צַדִּיקִים, שֶׁנִּשְׁמַרְתֶּם מִמַּטְעַמֵּי הָרֶשַׁע שֶׁהֵם בְּחִינַת הַמָּוֶת, וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים, וְלִשְׁנֵיהֶם נִתְכַּוֵּן הַכָּתוּב.

וְאָמְרוֹ כֻּלְּכֶם – נִתְכַּוֵּן לַכְּלָלוּת הַפְּרָטִי וּכְלָלוּת הַכְּלָלִי עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: כְּלָלוּת הַפְּרָטִי – שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶם הָיָה כֻּלּוֹ חַי בְּלֹא אֵבֶר גָּרוּעַ, עַל דֶּרֶךְ מַה שֶׁדָּרְשׁוּ בְּחוּלִּין (זבחים קטז.) בְּפָסוּק ״מִכָּל הַחַי״ – הָבֵא בְּהֵמָה שֶׁחַיִּים רָאשֵׁי אֵבָרֶיהָ וְאֵין בָּהּ מוּם. כְּמוֹ כֵן מַה שֶׁלְּפָנֵינוּ הָיוּ כֻּלָּם תְּמִימִים בְּלֹא מוּם, וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מכילתא) שֶׁכָּל שֶׁעָמְדוּ עַל הַר סִינַי לֹא הָיוּ בָּהֶם סוּמִין, דִּכְתִיב ״וְכָל הָעָם רוֹאִים״ וְגוֹ׳ וְלֹא וְכוּ׳, עַד כָּאן. הָא לָמַדְתָּ שֶׁלֹּא הָיוּ בָּהֶם מוּמִין וְעָמְדוּ בְּחֶזְקָתָם. וְנִתְכַּוֵּן בֵּין עַל מוּמֵי הַגּוּף בֵּין עַל מוּמֵי הַנֶּפֶשׁ. וּכְבָר הֲעִירוֹתִי שֶׁמּוּם שֶׁבַּגּוּף יַגִּיד עַל פְּגַם הַנֶּפֶשׁ, כִּי אֵין מוּם שֶׁאֵין דִּמְיוֹנוֹ בַּנֶּפֶשׁ, וַאֲשֶׁר עַל כֵּן פְּסָלוֹ ה׳ לְבַעַל מוּם מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ. וְעַיֵּן בְּדִבְרֵי הַזֹּהַר (חלק ג ד.). כְּלָלוּת הַכְּלָלִי – שֶׁלֹּא הָיָה בָּהֶם אֶחָד שֶׁאֵינוֹ הָגוּן שֶׁלֹּא יִקָּרֵא חַי, אֶלָּא כֻּלָּם צַדִּיקִים. וְאָמְרוֹ הַיּוֹם – לֹא הֶחְלִיט מַאֲמַר הֱיוֹתָם חַיִּים כֻּלָּם אֶלָּא הַיּוֹם, כִּי מִי יֹאמַר אֲשֶׁר יִהְיֶה לְמָחָר מִצַּד מַעֲשֵׂיהֶם, שֶׁאָדָם בְּחִירִי הוּא וְאֵין אֱמוּנָה בּוֹ עַד יוֹם לֶכְתּוֹ לְאֶרֶץ הַחַיִּים.