פרק 25

אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת כַּוָּנַת אָמְרוֹ נָא , גַּם לָמָּה הֻצְרַךְ לוֹמַר וְאֶרְאֶה וְגוֹ׳, הֲלֹא כְּשֶׁיַּעֲבֹר הָעִנְיָן מֵעַצְמוֹ מוּבָן שֶׁיִּרְאֶה וְכוּ׳. וְאוּלַי שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְהָשִׁיב תְּשׁוּבָה עַל הַדְּבָרִים הַמּוֹנְעִים בִּיאָתוֹ לָאָרֶץ, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁהֵם שְׁנַיִם, א׳ לְפִי שֶׁהִגִּיעַ זְמַנּוֹ שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ לִמְלוֹךְ (תנחומא) וְאֵין מַלְכוּת נוֹגַעַת בַּחֲבֶרְתָּה אֲפִלּוּ כִּמְלֹא נִימָא, ב׳ שֶׁצָּפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁעֲתִידִין יִשְׂרָאֵל לַחֲטֹא וְיִצְטָרֵךְ לְהַשְׁלִיךְ חֲמָתוֹ עֲלֵיהֶם, וְחָשַׁב ה׳ לְמַשְׁכֵּן בִּשְׁבִילָם הַבַּיִת הַמְּקֻדָּשׁ כָּרָמוּז בְּתֵבַת ״מִשְׁכָּן מִשְׁכַּן״ כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שמות רבה פנ״א), וּבָזֶה יֵשׁ תִּקְוָה וְתַכְלִית טוֹב לְיִשְׂרָאֵל, וּכְמַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מדרש תהלים עט:א) בְּפָסוּק ״מִזְמוֹר לְאָסָף אֱלֹהִים בָּאוּ גוֹיִם״ וְגוֹ׳, מִזְמוֹר – קִינָה מִבָּעֵי לֵיהּ, אֶלָּא שֶׁהִשְׁלִיךְ חֲמָתוֹ עַל עֵצִים וַאֲבָנִים וְלֹא הִשְׁלִיכָהּ עַל יִשְׂרָאֵל וְכוּ׳, עַד כָּאן. וְאִם הָיָה מֹשֶׁה בּוֹנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה ט.) שֶׁלֹּא הָיְתָה אֻמָּה וְלָשׁוֹן שׁוֹלֶטֶת בּוֹ, וְזֶה יְסוֹבֵב לִשְׁפּוֹךְ חֲמָתוֹ עֲלֵיהֶם לְכַלּוֹתָם, וּכְמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָרָשַׁת דְּבָרִים בְּפָסוּק (דברים א:לז) ״גַּם בִּי הִתְאַנַּף״.

לָזֶה נִתְכַּוֵּן מֹשֶׁה בִּדְבָרָיו לְהַשִּׂיג עַל שְׁנֵי דְּבָרִים אֵלּוּ, כְּנֶגֶד הַמַּלְכוּת שֶׁאֵינָהּ נוֹגַעַת וְכוּ׳ אָמַר אֶעְבְּרָה נָּא פֵּרוּשׁ, אֶעְבְּרָה כְּדֶרֶךְ הָעוֹבְרִים שֶׁלֹּא בְּדֶרֶךְ שְׂרָרָה וְכָבוֹד, וּכְנֶגֶד מֵחוּשׁ עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם בֵּית הַמִּקְדָּשׁ לְפִדְיוֹן נַפְשָׁם, אָמַר וְאֶרְאֶה , פֵּרוּשׁ, לֹא לִבְנוֹת אֶלָּא לִרְאוֹת לְבַד, וּבָזֶה הוּסְרוּ שְׁנֵי הַמֵּחוּשִׁים. וְדִקְדֵּק לוֹמַר תֵּיבַת נָּא פֵּרוּשׁ הֵן עַתָּה יַעֲבֹר מִמַּלְכוּתוֹ כְּדֵי לְהַשִּׂיג תִּקְוָה זוֹ.

עוֹד נִתְכַּוֵּן לְבַקֵּשׁ שֶׁיְּמַהֵר לַעֲבוֹר כָּל עוֹד שֶׁיֵּשׁ שָׁהוּת בַּיּוֹם שֶׁעֲדַיִן לֹא כָּלוּ לוֹ יָמָיו. וּלְמַה שֶׁכָּתַבְתִּי בְּפֵרוּשׁ ״בָּעֵת הַהִיא״ שֶׁנִּתְכַּוֵּן אֶל זְמַן הַגְּזֵרָה שֶׁל הַמְּרַגְּלִים, נִתְכַּוֵּן לוֹמַר שֶׁמְּמַהֵר לַעֲבוֹר בִּזְמַן זֶה שֶׁעֲדַיִן יָמָיו רַבִּים, וּמִתּוֹךְ הַדְּבָרִים תַּשְׂכִּיל שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְבַטֵּל גְּזֵרַת יִשְׂרָאֵל, כִּי גְּזֵרָתָם הָיְתָה שֶׁיָּמוּתוּ בַּמִּדְבָּר וְלֹא יָמוּתוּ מִיתַת כָּרֵת עַד שֶׁיִּהְיוּ כֻּלָּם בְּנֵי שִׁשִּׁים שָׁנָה, וְאִם יִכָּנֵס מֹשֶׁה אָז הַדָּבָר מוּבָן מֵעַצְמוֹ שֶׁיִּכָּנְסוּ כָּל יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא גָּזַר ה׳ עֲלֵיהֶם שֶׁיָּמוּתוּ מִיתַת כָּרֵת:

עוֹד יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (במדבר רבה יט,יג) כִּי הַגּוֹאֵל הַמְּקֻוֶּה לָעָם הַמְּקַוִּים הוּא מֹשֶׁה עַצְמוֹ, וּבְסֵפֶר הַזֹּהַר (חלק ב׳ ק״כ) גַּם כֵּן רְמָזוּהָ בַּפָּסוּק ״מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה״ (קהלת א:ט), וְהֵן הַנָּבִיא מֹשֶׁה יָדַע הַדְּבָרִים כִּי גָּלָה ה׳ סוֹדוֹ אֶל עַבְדּוֹ נֶאֱמַן בֵּיתוֹ שֶׁיָּבֹא זְמַן אַחֵר שֶׁיַּעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן אֶל הָאָרֶץ וְגוֹמֵר, לָזֶה דִּקְדֵּק בִּתְפִלָּתוֹ כִּי מַה שֶׁשּׁוֹאֵל הוּא שֶׁיַּעֲבֹר עַתָּה, וְהוּא אָמְרוֹ אֶעְבְּרָה נָּא בַּזְּמַן הַזֶּה.

עוֹד נִרְאֶה לְפָרֵשׁ אָמְרוֹ אֶעְבְּרָה נָּא , שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְהָשִׁיב גַּם עַל טַעַם הַבָּא בְּדִבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (דברים רבה) לָמָּה מֹשֶׁה מֵת בְּחוּצָה לָאָרֶץ, שֶׁהוּא מִשּׁוּם מֵתֵי מִדְבָּר לַהֲבִיאָם לָעוֹלָם הַבָּא, מָשָׁל וְכוּ׳ יְעֻיַּן שָׁם דְּבָרָיו, לָזֶה אָמַר אֶעְבְּרָה פֵּרוּשׁ דֶּרֶךְ הַעֲבָרָה, לֹא לְהִשְׁתַּקֵּעַ רַק אֶעְבְּרָה בְרַגְלָי, וּכְשֶׁיַּגִּיעַ הַזְּמַן שֶׁיֹּאמַר לוֹ ה׳ קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת, יָבֹא אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יֹאמַר ה׳ אֵלָיו:

עוֹד נִתְכַּוֵּן בְּלָשׁוֹן אֶעְבְּרָה , עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (כתובות קיא.) כָּל הַהוֹלֵךְ אַרְבַּע אַמּוֹת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. לָזֶה אָמַר לוֹ אֶעְבְּרָה נָּא , פֵּרוּשׁ, עַתָּה בַּחַיִּים לְתוֹעֶלֶת נַפְשִׁי לַתַּעֲנוּג הַמְּקֻוֶּה שֶׁהוּא עוֹלָם הַבָּא.

אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן. הֻצְרַךְ לוֹמַר כָּךְ, לְפִי שֶׁיֵּשׁ אֶרֶץ טוֹבָה שֶׁהִיא אֶרֶץ הָעֶלְיוֹנָה, כְּדֶרֶךְ אָמְרוֹ (תהלים קטז:ט) ״אֶתְהַלֵּךְ לִפְנֵי ה׳ בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים״, וְהֻצְרַךְ לְפָרֵט הָהָר הַטּוֹב וְהַלְּבָנוֹן, לְדִבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁאָמְרוּ (סוטה יד.) שֶׁכַּוָּנַת מֹשֶׁה הָיָה לְקַיֵּם מִצְווֹת הַנּוֹהֲגוֹת בָּאָרֶץ, לָזֶה פֵּרֵט כָּל הַמְּקוֹמוֹת, לוֹמַר שֶׁחָפֵץ הוּא לְקַיֵּם כָּל הַמִּצְווֹת הַנּוֹהֲגוֹת בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת.

עוֹד נִתְחַכֵּם מֹשֶׁה לוֹמַר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה, לְבַל יִהְיֶה מָקוֹם לַה׳ לוֹמַר שֶׁיִּרְאֶה מִשָּׁם אֶת הָאָרֶץ וְלֹא יִצְטָרֵךְ לַעֲבוֹר, לָזֶה פֵּרַט אֶת כָּל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁאֵין מְצִיאוּת לִרְאוֹת כָּל זֶה מֵרָחוֹק אִם לֹא יַעֲבוֹר: