פרק 2

וְנָתְנוּ לַלְוִיִּם וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, הֲגַם שֶׁצִּוָּה ה׳ שֶׁלֹּא יִהְיֶה לַלְוִיִּם חֵלֶק וְנַחֲלָה בָּאָרֶץ, אֲבָל בְּתוֹרַת חֶסֶד יִתְּנוּ לָהֶם מַתְּנַת חִנָּם מִמַּה שֶׁהִגִּיעָם, כְּדִין שֶׁמְּפַרְנְסִים מִי שֶׁהִשִּׂיגָה (אולי צריך לומר שלא השיגה) יָדוֹ, וְהוּא מַה שֶׁדִּקְדֵּק לוֹמַר עָרִים לָשָׁבֶת , פֵּרוּשׁ לְצַד הַהֶכְרֵחַ לָשֶׁבֶת בָּהֶם וְגוֹ׳, וְלָזֶה כָּפַל לוֹמַר אַחַר כָּךְ וְהָיוּ הֶעָרִים לָהֶם לָשָׁבֶת , לְהָעִירְךָ כִּי מַאֲמַר ״לָשָׁבֶת״ רִאשׁוֹן הִיא טַעַם הַנְּתִינָה, וּמַאֲמַר ״וְהָיוּ הֶעָרִים לָהֶם לָשָׁבֶת״ הוּא לוֹמַר לְךָ שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ רְאוּיִים לִישִׁיבָה. וְרַזַ״ל אָמְרוּ (מכות יב.; ערכין לג.) שֶׁבָּא לוֹמַר שֶׁהֶעָרִים יִהְיוּ לִישִׁיבָה, שֶׁאֵין עוֹשִׂין עִיר מִגְרָשׁ.