פרק 7

וְלָמָּה תְנִיאוּן וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, מִלְּבַד הַטְּעָנוֹת, עוֹד קוֹבֵל אֲנִי עֲלֵיכֶם ״לָמָּה תְנִיאוּן אֶת לֵב״ וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, לוּ יְהִי שֶׁאֵין כַּוָּנַתְכֶם אֶלָּא לַטְּעָמִים הָאֲמוּרִים בְּדִבְרֵיכֶם, עִם כָּל זֶה יֵשׁ מָקוֹם לָרוֹצֶה לַחְשׁוֹב שֶׁטַּעֲנוֹתֵיכֶם הוּא לְיִרְאַת עַם הָאָרֶץ. וַהֲגַם שֶׁאַתֶּם שׁוֹלְלִים הַדְּבָרִים, שֶׁאַדְרַבָּה אַתֶּם חוֹשְׁבִים הָאָרֶץ כְּאִלּוּ כְּבוּשָׁה לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶפְשָׁר שֶׁזֶּה עֵצָה וְתַחְבּוּלָה לְכַסּוֹת טַעַם הַנִּכָּר שֶׁהוּא לְיִרְאַת יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ. וְהֵן הֵנָּה דִּבְרֵי הַמְּרַגְּלִים שֶׁאָמְרוּ (במדבר י״ג:ל״א) שֶׁחָזָק הוּא מִמֶּנּוּ. וְהוּא אָמְרוֹ ״כֹּה עָשׂוּ אֲבוֹתֵיכֶם״ וְגוֹ׳. עוֹד נִתְכַּוֵּן לוֹמַר לָהֶם שֶׁהָיָה לָהֶם לָחוּשׁ לַחֲשָׁד זֶה אַחַר שֶׁכְּבָר קָדַם מַעֲשֵׂה הָאָבוֹת וְהָיָה מַה שֶׁהָיָה, שֶׁפָּחֲדוּ עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵעֲלוֹת אֶל הָאָרֶץ. וְלָזֶה יֵשׁ מָקוֹם לַחְשׁוֹב הַדָּבָר עַצְמוֹ כְּשֶׁיִּרְאוּ שֶׁחֵלֶק מֵהַשְּׁבָטִים מְבַקְּשִׁים לָשֶׁבֶת חוּץ לָאָרֶץ.

אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם ה׳. נִתְכַּוֵּן גַּם בָּזֶה כְּנֶגֶד מַה שֶׁנִּתְכַּוְּנוּ בְּמַאֲמַר ״אֲשֶׁר הִכָּה ה׳״ וְגוֹ׳, לוֹמַר שֶׁדִּין הָאָרֶץ יֵשׁ לָהּ. אָמַר לָהֶם שֶׁעַל כָּל פָּנִים יֵשׁ הֶפְרֵשׁ בֵּין הָאָרֶץ אֲשֶׁר הֵם בָּאִים שָׁמָּה מֵאָרֶץ אֲשֶׁר הֵם רוֹצִים, כִּי הָאָרֶץ נָתַן לָהֶם ה׳ מַה שֶׁאֵין כֵּן אֶרֶץ סִיחוֹן וְעוֹג אֵינָהּ בִּכְלַל אֶרֶץ שֶׁנָּתַן ה׳ לְאַבְרָהָם, וְכִדְתַּנְיָא (ספרי דברים רצט) וְזֶה לְשׁוֹנָם: ״לָתֶת לְךָ״ – פְּרָט לְעֵבֶר הַיַּרְדֵּן שֶׁנָּטַלְתָּ מֵעַצְמְךָ. וַהֲגַם שֶׁסְּבָרָא זוֹ סְבָרַת רַבִּי שִׁמְעוֹן, אֲבָל תַּנָּא קַמָּא דּוֹרֵשׁ דְּרָשָׁה אַחֶרֶת, מִדְּרַבִּי שִׁמְעוֹן נִשְׁמַע לְתַנָּא קַמָּא, כִּי מִן הַסְּתָם אֵינָם חוֹלְקִים בְּעִקַּר הַדָּבָר אִם אֶרֶץ סִיחוֹן וְעוֹג הִיא בִּכְלַל מַה שֶׁנָּתַן ה׳ לְאַבְרָהָם אִם לָאו:

גַּם מָצִינוּ שֶׁאָמְרוּ רַזַ״ל (במדבר רבה פ״ז) בְּעֶשֶׂר קְדֻשּׁוֹת, שֶׁאֵין עֵבֶר הַיַּרְדֵּן רָאוּי לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ וְלִשְׁכּוֹן הַשְּׁכִינָה, וְכֵן אָמַר הַכָּתוּב (יהושע כ״ב:י״ט) ״אִם טְמֵאָה אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם״, הָא לָמַדְתָּ שֶׁיֵּשׁ הֶפְרֵשׁ בֵּין אֶרֶץ סִיחוֹן וְעוֹג לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְאֶפְשָׁר כִּי מִטַּעַם זֶה לֹא הָיָה בְּדַעַת מֹשֶׁה לְחַלְּקָהּ לַשְּׁבָטִים, וְהָיָה חָפֵץ שֶׁיִּהְיוּ כָּל יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן ה׳ לָהֶם לֶהֱיוֹתָהּ יוֹתֵר קְדוֹשָׁה. וְעַיֵּן בְּפָרָשַׁת דְּבָרִים (ג:יג) בְּפָסוּק ״הַהוּא יִקָּרֵא אֶרֶץ רְפָאִים״: