פרק 1

כְּכֹל אֲשֶׁר וְגוֹ׳ אֶת מֹשֶׁה. וְלֹא הִסְפִּיק לוֹמַר ״אוֹתוֹ״ וּמוּבָן שֶׁעַל מֹשֶׁה הוּא אוֹמֵר, לְהָעִירְךָ שֶׁהוּא מַאֲמָר בִּפְנֵי עַצְמוֹ שֶׁהֵם דִּבְרֵי הַתּוֹרָה שֶׁמְּעִידָה וְאוֹמֶרֶת שֶׁהַמַּאֲמָר מִמֶּנּוּ אֲלֵיהֶם הָיָה כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה׳ אֶת מֹשֶׁה, מַה שֶׁלֹּא הָיָה נִשְׁמָע אִם הָיָה אוֹמֵר ״אוֹתוֹ״ שֶׁאָז הָיָה נִשְׁמָע שֶׁהוּא גְּמַר מַאֲמַר ״וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה וְגוֹ׳ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה׳ אוֹתוֹ״, וַעֲדַיִן אֲנִי אוֹמֵר שֶׁהוּא חָשַׁב כֵּן וּמִי יֹאמַר שֶׁלֹּא טָעָה בִּדְבָרָיו וְלֹא שִׁנָּה בְּהֶסַּח הַדַּעַת.

חסלת פרשת פינחס