פרק 2

וַתִּקְרֶאןָ לָעָם. הֻצְרַךְ לְהַזְכִּיר ״הָעָם״ וְלֹא הִסְפִּיק לוֹמַר ״וַתִּקְרֶאןָ לָהֶם״, נִתְכַּוֵּן לוֹמַר שֶׁקָּרְאוּ לְאוֹתָם שֶׁלֹּא יָצְאוּ לָשׁוּט מֵאָהֳלֵיהֶם, הָלְכוּ הֵם אֶצְלָם וְקָרְאוּ לָהֶם. אוֹ יִרְצֶה, כִּי מִלְּבַד מַה שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים אֶחָד אֶחָד, הוֹסִיפוּ לִקְרֹא לָהֶם שֶׁיֵּלְכוּ בִּכְנוּפְיָא לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן וְכוּ׳:

לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן. וַהֲגַם שֶׁאָמַר (סנהדרין סד.) שֶׁפְּעוֹר אֵין בַּעֲבוֹדָתוֹ זְבִיחָה אֶלָּא בְּהַתְרָזַת הַלִּכְלוּךְ לְמוּל פָּנָיו, וּמִן הַסְּתָם לֹא זָבְחוּ לוֹ, אוּלַי שֶׁהָיוּ עוֹשִׂים שִׂמְחָה בְּבָשָׂר לִכְבוֹדוֹ, אוֹ אוּלַי שֶׁהָיוּ עוֹשִׂים כֵּן כְּדֵי לְהַרְבּוֹת בְּמַאֲכָלִים לְהַתְרִיז כְּנֶגְדּוֹ בְּרִבּוּי יְצִיאַת הַטִּנּוּף.

וַיִּשְׁתַּחֲווּ וְגוֹ׳ וַיִּצָּמֶד. פֵּרוּשׁ, זוֹ סִבַּת הִשְׁתַּחֲוָיָיתוֹ שֶׁנִּצְמַד וְגוֹ׳. עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין סד.) שֶׁבַּעַל פְּעוֹר מַאֲנִיס עוֹבְדָיו.