פרק 11

וְעַתָּה בְּרַח וְגוֹ׳. גָּזַר עָלָיו אַרְבָּעָה דְּבָרִים: א׳, שֶׁלֹּא יִתְעַכֵּב אֶלָּא יֵלֵךְ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, וְהוּא אָמְרוֹ וְעַתָּה. ב׳, שֶׁיֵּלֵךְ בִּמְרוּצָה כְּבוֹרֵחַ, וְהוּא אָמְרוֹ בְּרַח. ג׳, שֶׁלֹּא יֵלֵךְ אַחַר עִמּוֹ לְלַוֹּתוֹ אֶלָּא הוּא לְבַדּוֹ, וְהוּא אָמְרוֹ לְךָ. ד׳, שֶׁלֹּא יֵלֵךְ מֵעִיר זוֹ לְעִיר אַחֶרֶת מֵעָרֵי מוֹאָב אוֹ מִדְיָן אֶלָּא לִמְקוֹמוֹ פְּתוֹרָה, וְהוּא אָמְרוֹ אֶל מְקוֹמֶךָ. וּלְפִי שֶׁכָּל זֶה הוּא זִלְזוּל לְבִלְעָם וְהוּא הֵפֶךְ מַה שֶׁשָּׁלַח לוֹ (במדבר כב:יז) ״כִּי כַבֵּד אֲכַבֶּדְךָ מְאֹד״, לָזֶה אָמַר לוֹ ״אָמַרְתִּי כַּבֵּד״ וְגוֹ׳, וְאָמְרוֹ וְהִנֵּה מְנָעֲךָ ה׳ מִכָּבוֹד פֵּרוּשׁ, כָּל מַה שֶׁעָשָׂה ה׳ שֶׁלֹּא הִנִּיחֲךָ לְקַלְּלָם אֵינוֹ אֶלָּא לְתַכְלִית דָּבָר זֶה שֶׁהוּא לְמָנְעֲךָ מֵהַכָּבוֹד.

וְסָתַר בִּלְעָם טַעֲנָתוֹ כִּי שֶׁקֶר בְּפִיו, הֲלֹא גַּם לְמַלְאָכֶיךָ דִּבַּרְתִּי וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ וְאַף עַל פִּי כֵן סָבַרְתָּ וְקִבַּלְתָּ וְשָׁלַחְתָּ לִי ״כִּי כַּבֵּד אֲכַבֶּדְךָ״. וְכָפַל לוֹמַר ״מַלְאָכֶיךָ אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ״ וְלֹא הִסְפִּיק בְּאָמְרוֹ מַלְאָכֶיךָ וּמוּבָן הַדָּבָר שֶׁהוּא שְׁלָחָם, נִתְכַּוֵּן בְּמַאֲמַר מַלְאָכֶיךָ עַל הַמַּלְאָכִים הָרִאשׁוֹנִים, וְאָמְרוֹ אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ נִתְכַּוֵּן אֶל מַלְאָכִים שֶׁשָּׁלַח פַּעַם שְׁנִיָּה. וְאָמְרוֹ לֵאמֹר פֵּרוּשׁ לֹא דִּבַּרְתִּי הַדְּבָרִים לְבַד אֶלָּא צִוִּיתִים לֵאמֹר לְךָ.