פרק 1

וַיַּרְא בִּלְעָם כִּי טוֹב וְגוֹ׳. וּלְדִבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מדרש רבה) שֶׁאָמְרוּ בְּפֵרוּשׁ פָּסוּק ״כִּי בָרוּךְ הוּא״ שֶׁאָמַר ה׳ לְבִלְעָם לֹא תְּבָרְכֵם, נִתְכַּוֵּן לוֹמַר עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: ״טוֹב בְּעֵינֵי ה׳ לְבָרֵךְ״ – פֵּרוּשׁ, ה׳ שֶׁהִזְכִּיר בְּסָמוּךְ וְאֵינוֹ חוֹזֵר עַל בִּלְעָם, כִּי כְּבָר אָמַר לוֹ ה׳ ״כִּי בָרוּךְ הוּא״ וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרְכָם. וַהֲגַם שֶׁמָּצִינוּ שֶׁהָיָה מְבָרְכָם, זֶה הָיָה לְהַפֵּךְ קִלְלָתוֹ לִבְרָכָה. וּלְפִי מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָסוּק (במדבר כג:ה) ״וַיָּשֶׂם ה׳ דָּבָר בְּפִי בִלְעָם״ – לֹא בִּלְעָם הָיָה מְבָרֵךְ אֶלָּא מַלְאָךְ הָיָה מְבָרְכָם בְּפִיו בְּהֶפְסֵק דָּבָר לְפִיו. וְאָמְרוֹ וְלֹא הָלַךְ כְּפַעַם וְגוֹ׳ – פֵּרוּשׁ הֶחְלִיט שֶׁאֵין תִּקְוָה מֵה׳ לְהַסְכִּים לְהָרַע לְיִשְׂרָאֵל, גַּם לֹא הָלַךְ כְּפַעַם וְגוֹ׳ מִשּׁוּם שֶׁאֵין תּוֹחֶלֶת מֵהַנְּחָשִׁים. לָזֶה נִתְחַכֵּם בְּעֵצָה רָעָה, וְהוּא וַיָּשֶׁת אֶל הַמִּדְבָּר פָּנָיו – פֵּרוּשׁ, לִרְאוֹת מַה שֶׁהִכְעִיסוּ בַּמִּדְבָּר, אוּלַי דֶּרֶךְ שָׁם יוּכַל לְקַלֵּל.

אוֹ יִתְבָּאֵר לְשׁוֹן דִּבּוּר, כְּדֶרֶךְ שֶׁפֵּרֵשׁ בַּזֹּהַר (חלק ג רה:) בְּפָסוּק ״אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר״ (במדבר כז:ג) לְשׁוֹן דִּבּוּר, וְהַכַּוָּנָה לְפִי שֶׁכָּל הָעֶשֶׂר נִסְיוֹנוֹת שֶׁנִּסּוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַמָּקוֹם הָיוּ בְּדִבּוּר: עַל יַם סוּף, בָּעֵגֶל, בַּמִּתְאוֹנְנִים, בַּמְּרַגְּלִים, בַּעֲדַת קֹרַח, מֵי מְרִיבָה וְכוּ׳, כֻּלָּם הָיוּ חוֹטְאִים בְּדִבּוּר, וְחָשַׁב כִּי בִּכְלָלוּת יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ לְנֶגֶד פָּנָיו יִמָּצְאוּן רַבִּים מִכִּתּוֹת הַמְּדַבְּרִים וְדֶרֶךְ שָׁם יְקַלֵּל.

עוֹד יִרְצֶה עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם זַ״ל (זוהר חדש ב׳ קנז.) שֶׁאָמְרוּ כִּי הַמִּדְבָּר הוּא מְקוֹם חֲנוֹת ס״מ הָרָשָׁע, וְנִתְכַּוֵּן לְעוֹרֵר כֹּחוֹתָיו, וְהוּא אָמְרוֹ ״וַיָּשֶׁת אֶל הַמִּדְבָּר פָּנָיו״ שֶׁשָּׁם הוּא רֹאשׁ הַקְּלִפָּה ס״מ וְחֵילוֹתָיו שׂוֹנְאֵי עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וְדִקְדֵּק לוֹמַר פָּנָיו , אוּלַי שֶׁתִּתְעוֹרֵר הַקְּלִפָּה בְּאֶמְצָעוּת הַכַּעַס כְּדֶרֶךְ שֶׁתִּתְעוֹרֵר הַקְּדֻשָּׁה בְּשִׂמְחָה וּבְלֵב טוֹב, כִּי כָל אֶחָד יִתְעוֹרֵר לְמִינוֹ, וְהוּא אָמְרוֹ ״פָּנָיו״ לְשׁוֹן כַּעַס, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (שמות ל״ג:י״ד) ״פָּנַי יֵלֵכוּ״ שֶׁהוּא לְשׁוֹן כַּעַס:

אוֹ אֶפְשָׁר לְפָרֵשׁ הַכָּתוּב עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: וַיַּרְא בִּלְעָם כִּי מִי שֶׁהוּא טוֹב הוּא בְּעֵינֵי ה׳ רָאוּי לְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (משלי כב:ט) ״טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ״, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה לח:) אַל תִּקְרֵי יְבֹרָךְ אֶלָּא יְבָרֵךְ. וְהַכַּוָּנָה בָּזֶה כִּי הוּא לִהְיוֹתוֹ רַע עַיִן כַּיָּדוּעַ לֹא נְתָנוֹ ה׳ לְבָרֵךְ, כָּרָמוּז בְּמַאֲמַר ״כִּי בָרוּךְ הוּא״. וּמִזֶּה הִרְגִּישׁ כִּי נִפְסַל לִהְיוֹתוֹ רַע עַיִן, וְהַמְּבָרֵךְ הוּא הַמַּלְאָךְ שֶׁמְּדַבֵּר בְּפִיו. לָזֶה חָשַׁב שֶׁלֹּא יֵלֵךְ כְּפַעַם בְּפַעַם לִקְרַאת נְחָשִׁים שֶׁהוּא חֵלֶק הָרַע. וַיָּשֶׁת אֶל הַמִּדְבָּר פֵּרוּשׁ אֲשֶׁר הוּא חוֹנֶה שָׁם הָאֱלֹהִים מְקוֹם מַחֲנֵה שְׁכִינָה, וּמָרַד בְּשֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ וְחָשַׁב שֶׁבָּזֶה יֻכְשַׁר לִהְיוֹת טוֹב וִיבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל. וְהוֹדִיעַ הַכָּתוּב כִּי לֹא עָשָׂה זֶה מֵרְצוֹנוֹ וּמִלִּבּוֹ אֶלָּא לְפָנִים הוּא שֶׁעָשָׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, שֶׁחָשַׁב לְרַמּוֹת בּוֹחֵן לְבָבוֹת. וְאוּלַי שֶׁדַּעְתּוֹ הָיְתָה עַד שֶׁיַּאֲמִין בּוֹ הַמַּלְאָךְ לְהָסִיר חַכָּה מִפִּיו לְדַבֵּר כְּחֶפְצוֹ, וְאָז יַחְשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת לְהִתְחַכֵּם בְּסֵדֶר הַבְּרָכָה עַצְמָהּ לְהָרַע, כְּמוֹ שֶׁכֵּן עָשָׂה, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין קה:) בְּפֵרוּשׁ אָמְרוֹ ״כִּנְחָלִים וְגוֹ׳ כַּאֲהָלִים״ וְגוֹ׳, וְהָיְתָה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ מְבַטֶּלֶת מַחְשַׁבְתּוֹ וְאוֹמֶרֶת: ״לֹא כְּמוֹ שֶׁאַתָּה חוֹשֵׁב״ וְגוֹ׳.