פרק 27

לְכָה נָּא אֶקָּחֲךָ. אָמַר נָא פֵּרוּשׁ, עַתָּה שֶׁכְּבָר הָיָה מַה שֶׁהָיָה וּמַה שֶׁיֵּשׁ לוֹ לְבָרֵךְ כְּבָר בֵּרְכָם. וְטַעַם שֶׁעֲדַיִן הָיָה מְצַפֶּה לְדָבָר, שֶׁרָאָה שְׁתֵּי פְּעָמִים שֶׁה׳ חָפֵץ בִּבְרָכָה לְיִשְׂרָאֵל, נִרְאֶה כִּי חָשַׁב שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁהַפִּנָּה שֶׁעָמַד בִּלְעָם פַּעַם אַחַת וּשְׁתַּיִם הָיוּ אֲנָשִׁים צַדִּיקִים, מַה שֶׁאֵין כֵּן עַתָּה שֶׁמֵּשִׂים פָּנָיו כְּנֶגֶד כָּל הָעָם, מִן הַסְּתָם יִהְיוּ בָּהֶם כַּת אַחַת בִּלְתִּי הֲגוּנָה, וְחָשַׁב אוּלַי יִמְצָא מָקוֹם לָקוֹב מִשָּׁם. וְהוּא אָמְרוֹ אוּלַי יִישַׁר וְגוֹ׳. וְאָמַר וְקַבֹּתוֹ לִי וְלֹא אָמַר ״לְקַבֹּתוֹ״, נִתְכַּוֵּן בָּזֶה שֶׁאֵין צוֹרֶךְ שֶׁיִּישַׁר בְּעֵינֵי ה׳ לְקַבֹּתוֹ, אֶלָּא שֶׁיִּישַׁר בְּעֵינֵי ה׳ שֶׁלֹּא לְמָנְעֲךָ וְאָז תִּקֳּבֶנּוּ מִשָּׁם.