פרק 25

גַּם קֹב לֹא תִקֳּבֶנּוּ. אָמַר גַּם , וְכָפַל לוֹמַר ״קֹב תִּקֳּבֶנּוּ״, פֵּרוּשׁ, לְפִי שֶׁאָמַר לוֹ בִּלְעָם ״קוּם בָּלָק וְגוֹ׳ הַאֲזִינָה״ וְגוֹ׳, וְשָׁם רָמַז לוֹ שֶׁהוּא חָפֵץ לְקַלֵּל וּמַלְאָךְ עוֹקֵם פִּיו כְּמַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מדרש רבה במדבר כאן), גַּם כֵּן לָזֶה אָמַר ״גַּם קֹב״, פֵּרוּשׁ, מִלְּבַד שֶׁלֹּא תְּקַלְּלֶנּוּ בְּכִוּוּן, אֶלָּא אֲפִלּוּ לְהוֹצִיא הַקְּלָלָה מִפִּיךָ בְּלֹא זְכִירַת שְׁמָם לֹא תִקֳּבֶנּוּ. מִכָּאן שֶׁמִּתְחַכֵּם הָיָה בִּלְעָם הָרָשָׁע לְהוֹצִיא מִפִּיו קְלָלָה בְּדֶרֶךְ שֶׁלֹּא יַעֲנִישֵׁהוּ הַבּוֹרֵא, עַל זֶה הַדֶּרֶךְ שֶׁיֹּאמַר ״אָרוּר״ אוֹ ״מְקֻלָּל״ וְלֹא יוֹצִיא מִפִּיו שֵׁם הַמְּקֻלָּל וְהַמְּאוֹרָר, אֶלָּא שֶׁבְּלִבּוֹ יְכַוֵּן לְמַה שֶׁרוֹצֶה, וּלְטַעַם זֶה הָיָה ה׳ מוֹנְעוֹ מִלְּהוֹצִיא מִפִּיו קְלָלָה וְנֶחְתְּמָה בְּלִבּוֹ.

וְאָמְרוֹ גַּם בָּרֵךְ , לְפִי שֶׁאָמַר לוֹ בִּלְעָם שֶׁאֵינוֹ מְבָרְכָם מֵרְצוֹנוֹ אֶלָּא אָנוּס הוּא לְבָרְכָם, לָזֶה אָמַר לוֹ: ״אִם אַתָּה לֹא תְקַלֵּל לֹא תִתְחַיֵּב לְבָרֵךְ״, וְחָשַׁב שֶׁלֹּא יְעַקֵּם ה׳ פִּיו לְבָרֵךְ אֶלָּא אִם יִרְצֶה לְקַלֵּל. וְכָפַל לוֹמַר גַּם בָּרֵךְ לֹא תְבָרֲכֶנּוּ , פֵּרוּשׁ אֲפִלּוּ בְּרָכָה שֶׁאֵינָהּ כְּפִי הָאֱמֶת בְּרָכָה כְּפִי דַּעַת בִּלְעָם וְכַוָּנָתוֹ, אַף גַּם זֹאת לֹא תְבָרְכֶנּוּ.