פרק 20

הִנֵּה בָרֵךְ לָקַחְתִּי וּבֵרֵךְ וְגוֹ׳. לְפִי מַה שֶׁפֵּרַשְׁנוּ בְּפָסוּק (במדבר כ״ג:ה׳) ״וַיָּשֶׂם ה׳ דָּבָר בְּפִי בִלְעָם״ שֶׁעָשָׂה בְּפִיו דָּבָר רוּחָנִי שֶׁיַּפְסִיק בֵּין פִּיו לְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ הַמְּדַבֶּרֶת, וְהוּא מַה שֶׁכִּוְּנוּ רַזַ״ל בְּמַאֲמָרָם (ילקוט שמעוני) דָּבָר – מַלְאָךְ. אֶלָּא שֶׁהֵם נָתְנוּ טַעַם הַדָּבָר כְּדֵי לְמָנְעוֹ מִלְּקַלֵּל וּשְׁנֵי הַטְּעָמִים צוֹדְקִים, וּכְפִי זֶה נִתְכַּוֵּן בְּמַאֲמַר הִנֵּה בָּרֵךְ לָקַחְתִּי שֶׁהִרְגִּישׁ בְּמַה שֶׁנִּתּוֹסֵף בְּפִיו וּבִלְשׁוֹנוֹ שֶׁיִּקְרָא בָּרֵךְ. וְעוֹד ״וּבֵרֵךְ״ כִּי לֹא שָׂם הַדָּבָר בְּפִיו וְנִשְׁאַר הַדָּבָר לִרְצוֹנוֹ שֶׁל בִּלְעָם אֶלָּא ״וּבֵרֵךְ״, פֵּרוּשׁ, מַכְרִיחוֹ לְבָרֵךְ, וַהֲגַם שֶׁהוּא אֵינוֹ חָפֵץ וּלְהָשִׁיבָהּ אֵינוֹ יָכוֹל, וְהוּא אָמְרוֹ וְלֹא אֲשִׁיבֶנָּה פֵּרוּשׁ אֵינוֹ יָכוֹל לְהַחְזִירָהּ.