פרק 5

וַיָּשֶׂם ה׳ דָּבָר בְּפִי וְגוֹ׳. מִקְרָא זֶה כְּבָר קִשְּׁטוּהוּ רִאשׁוֹנִים בְּפֵרוּשָׁם וּדְרָשׁוֹתָם, וּמָקוֹם הִנִּיחוּ לָנוּ בּוֹ. וְנִרְאֶה כִּי לְפִי שֶׁרָצָה ה׳ לְגַלּוֹת עֲתִידוֹת וּדְבָרִים נִפְלָאִים מֵהַטּוֹבוֹת אֲשֶׁר יַגִּיעוּ לְיִשְׂרָאֵל, וְרָצָה שֶׁיִּתְגַּלּוּ עַל יְדֵי בִּלְעָם נְבִיא הָאֻמּוֹת לְפַרְסֵם מַעֲלַת עַם קְדוֹשׁוֹ לִפְנֵי כָּל הָאֻמּוֹת וַאֲשֶׁר תָּבֹאנָה לְיִשְׂרָאֵל מֵהַטּוֹבוֹת בְּאַחֲרִית הַיָּמִים וְכִלְיוֹן הָאֻמּוֹת עַל יְדֵי יִשְׂרָאֵל לְבַסּוֹף, וְיֵדְעוּ הָאֻמּוֹת מִפִּי נְבִיאָם הַדְּבָרִים כִּכְתָבָם לְהַרְבֵּה תּוֹעָלִיּוֹת הַנִּמְשָׁכוֹת לְיִשְׂרָאֵל נִגְלִים וְנִסְתָּרִים, וּלְפִי שֶׁאָדָם זֶה הוּא אָדָם מֻבְהָק בְּכִעוּר וְתֵעוּב וְשִׁקּוּץ לֹא תָנוּחַ עָלָיו הָרוּחַ הַקְּדוֹשָׁה הַמַּגֶּדֶת הָעֲתִידוֹת, גַּם הַדְּבָרִים מִצַּד עַצְמָן דִּבְרֵי קֹדֶשׁ הֵם וְלֹא יַחֲנוּ בְּגוֹי טָמֵא, לָזֶה נִתְחַכֵּם ה׳ לַעֲשׂוֹת תִּקּוּן לִדְבַר קְדֻשָּׁה לְבַל תַּעֲבֹר בְּמָבוֹי מְטֻנָּף, וְעָשָׂה מְחִיצָה בֵּין כֹּחַ הַמְּדַבֵּר וְהַדִּבּוּר עַצְמוֹ וּבֵין פִּי חֲזִיר, וְהוּא מַאֲמַר וַיָּשֶׂם ה׳ דָּבָר אֶחָד בְּפִי בִּלְעָם, הִצִּיעַ כֹּחַ אֶחָד שֶׁיָּכוֹל לְהִתְמַצֵּעַ בֵּין שְׁנֵיהֶם וּבָזֶה נַעֲשָׂה פִּי בִּלְעָם גְּבוּל בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְהַדָּבָר מַפְסִיק לִגְבוּל כֹּחַ הַמְּדַבֵּר וְהַדִּבּוּר, וְאָז כֹּה תְדַבֵּר רוּחַ הַקֹּדֶשׁ הִיא תְּדַבֵּר. וְרַזַ״ל בַּזֹּהַר (חלק ג רי:) אָמְרוּ כִּי תֵּבַת כֹּה תִּרְמֹז לִבְחִינָה קְדוֹשָׁה, וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין:

וְאִם תֹּאמַר, אֵיךְ תִּהְיֶה הַהַבְדָּלָה בְּדָבָר כָּזֶה, צֵא וּלְמַד אֲשֶׁר יַבְדִּיל ה׳ בֵּין הַמֵּימוֹת הָרַבִּים וְהָעֲצוּמִים כְּשִׁעוּר מְלֹא נִימָא (חגיגה טו.). וְצֵא וּלְמַד מִבְּאֵרָהּ שֶׁל מִרְיָם מַיִם תּוֹךְ מַיִם (שבת לה.), וְהַלָּלוּ עוֹמְדִים בִּפְנֵי עַצְמָן וְהַלָּלוּ בִּפְנֵי עַצְמָן.

שׁוּב אֶל בָּלָק. אָמַר שׁוּב אֶל בָּלָק, חִיְּבוֹ שֶׁיֹּאמַר הַדְּבָרִים שֶׁהוּא עָתִיד לוֹמַר לִפְנֵי בָּלָק לְהַקְהוֹת שִׁנָּיו.