פרק 23
מתוך אור החיים על במדבר · רבי חיים בן עטר זצ"ל
וַתֵּרֶא הָאָתוֹן וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת כַּוָּנַת ה׳ בְּעִנְיָן זֶה שֶׁנִּתְגַּלָּה הַמַּלְאָךְ לְהָאָתוֹן, גַּם בְּהַעֲמָדַת הַמַּלְאָךְ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת, וּבִלְחִיצַת רַגְלֵי בִּלְעָם, וּבִרְבִיצָתָהּ, גַּם בִּפְתִיחַת פֶּה הָאָתוֹן, וְכָל מַעֲשֶׂה הָאָמוּר בָּעִנְיָן הוּא עִנְיָן סָתוּם.
וְנִרְאֶה כִּי כָּל כַּוָּנַת ה׳ בְּעִנְיָן זֶה לֹא הָיְתָה אֶלָּא לְהַשְׁפִּיל גַּאֲוָתוֹ שֶׁל בָּזוּי זֶה, לְפִי שֶׁקָּדַם וְנָהַג גַּבְהוּת לִפְנֵי ה׳ כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ לְמַעְלָה שֶׁלֹּא אָמַר לַשָּׂרִים כִּי הוּא הוֹלֵךְ בִּרְשׁוּת ה׳ אֶלָּא כְּאָדָם הָעוֹמֵד בִּרְשׁוּת עַצְמוֹ, לָזֶה בִּקֵּשׁ לוֹ ה׳ הַשְׁפָּלָה שֶׁאֵין לְמַטָּה מִמֶּנָּה וְשָׂחַק בּוֹ בְּקָלוֹן מְכֹעָר וּמְשֻׁנֶּה. וְדָבָר יָדוּעַ הוּא כִּי הַהַרְכָּבָה הַחִיּוּנִית אֲשֶׁר הִרְכִּיב ה׳ בְּבַעֲלֵי חַיִּים בִּלְתִּי מְדַבְּרִים הִיא מְשֻׁנָּה מֵהַרְכָּבָה הַחִיּוּנִית שֶׁפָּעַל ה׳ וְעָשָׂה בְּבַעֲלֵי חַיִּים הַמְּדַבְּרִים, וְלָזֶה כְּשֶׁרָצָה ה׳ שֶׁתִּפְתַּח הָאָתוֹן אֶת פִּיהָ לְדַבֵּר כְּבַעֲלֵי חַיִּים הַמְּדַבְּרִים הֻצְרַךְ לְהַרְכִּיב בָּהּ הַרְכָּבָה הַחִיּוּנִית שֶׁל בַּעֲלֵי חַיִּים הַמְּדַבְּרִים, וְהוּא מַה שֶׁפָּעַל ה׳ בְּמַעֲשֵׂה הַעֲמָדַת הַמַּלְאָךְ בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת וּבִרְאִיַּת הָאָתוֹן הַמַּלְאָךְ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, כִּי כֹּחַ הַמְּדַבֵּר צָרִיךְ שָׁלֹשׁ הֲכָנוֹת קוֹדְמוֹת לוֹ, וְהֵם כֹּחַ הַצּוֹמֵחַ שֶׁהוּא בְּכָל הַנִּבְרָאִים, וְכֹחַ הַמֵּנִיעַ, וְאַחַר כָּךְ כֹּחַ הַמְּדַבֵּר. לָזֶה עָמַד פַּעַם רִאשׁוֹנָה וְרָאֲתָה הָאָתוֹן אוֹתוֹ וּפָעַל בָּהּ בְּכֹחַ רְאוּת הָרוּחָנִי כֹּחַ אֶחָד מִמִּין הַרְכָּבַת כֹּחַ הַצּוֹמֵחַ שֶׁבּוֹ יִתְקַבֵּל כֹּחַ הַמְּדַבֵּר, וְעָמַד פַּעַם שְׁנִיָּה וְרָאֲתָה אוֹתוֹ וּפָעַל בָּהּ כֹּחַ הַמֵּנִיעַ הַמִּתְקַבֵּל בּוֹ כֹּחַ הַמְּדַבֵּר, וּבְפַעַם שְׁלִישִׁית פָּעַל בָּהּ כֹּחַ הַמְּדַבֵּר, וְאָז פָּתַח ה׳ אֶת פִּיהָ וְדִבְּרָה דִּבְרֵי הֲבָנָה בְּדֶרֶךְ שׁוֹאֵל וּמֵשִׁיב, וְהִכְלִימָה אֶת בִּלְעָם בְּדֶרֶךְ בִּזּוּי בִּפְנֵי נְעָרָיו וְכוּ׳, וּבִזּוּי שֶׁיִּהְיֶה בְּדֶרֶךְ זֶה יֵשׁ לוֹ קוֹל, לִהְיוֹתוֹ דָּבָר תָּמוּהַּ בִּשְׁנֵי אוֹפָנִים, אֹפֶן אֶחָד שֶׁתְּדַבֵּר הַבְּהֵמָה, וְהַשֵּׁנִי שֶׁאָדָם גָּדוֹל כְּבִלְעָם הָיְתָה לוֹ אֲתוֹנוֹ לְאִשָּׁה שׁוֹכֶבֶת חֵיקוֹ.
וְנִשְׁאַר לָדַעַת לָמָּה עָמַד הַמַּלְאָךְ בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת שׁוֹנוֹת, וְיָכוֹל הָיָה לְהִתְרָאוֹת לָהּ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בְּמָקוֹם אֶחָד. וְאוּלַי כִּי עָשָׂה לוֹ כְּנֶגֶד שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים שֶׁעָשָׂה בְּרִשְׁעוֹ: א׳ שֶׁהַשֵּׁם אָמַר אֵלָיו פַּעַם אַחַת לֹא תֵלֵךְ לֹא תָאוֹר , וְהוּא לֹא אָמַר לַשָּׂרִים מַאֲמַר ״לֹא תָאוֹר״ וְגוֹ׳, שֶׁזֶּה הָיָה סִבָּה לִשְׁלֹחַ אֲחֵרִים, וּכְנֶגֶד זֶה נִצָּב פַּעַם אַחַת בַּדֶּרֶךְ וְנָטְתָה הָאָתוֹן מֵהַדֶּרֶךְ, כְּשֵׁם שֶׁהוּא נָטָה מֵהַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָמַר ה׳ אֵלָיו כַּנִּזְכָּר. ב׳ שֶׁהַשֵּׁם אָמַר אֵלָיו אִם לִקְרֹא לְךָ וְגוֹ׳, שֶׁתְּנַאי הוּא הַדָּבָר עַד שֶׁיֵּדַע בְּוַדַּאי שֶׁיֵּשׁ לוֹ הֲנָאָה בַּדָּבָר, וּבָזֶה רְמָזוֹ שֶׁאֵין לוֹ הֲנָאָה וְלֹא הִרְגִּישׁ. וּכְנֶגֶד זֶה עָמַד הַמַּלְאָךְ בְּמִשְׁעוֹל הַכְּרָמִים וַתִּלְחַץ הָאָתוֹן רַגְלָיו, לֵאמֹר שֶׁלְּחָצוֹ ה׳ בְּנֹעַם דְּבָרָיו לְהַשְׂכִּיל לְהֵיטִיב לְבַל יֵלֵךְ. הַג׳ שֶׁהַשֵּׁם אָמַר אֵלָיו בְּעֵת רִשְׁיוֹן הַהֲלִיכָה אַךְ אֶת הַדָּבָר וְגוֹ׳, וְדִבּוּר זֶה הוּא מְדֻיָּק, אֵין לִנְטוֹת בְּמַשְׁמָעוּתוֹ אָנָה וָאָנָה, וְהוּא הָרָשָׁע הָלַךְ בְּעֵצָה אַחֶרֶת כְּמוֹ שֶׁדִּיַּקְנוּ מִמַּאֲמַר ״הוֹלֵךְ הוּא״ גַּם מֵאָמְרוֹ ״וְהוּא רוֹכֵב״ וְגוֹ׳ ״וּשְׁנֵי נְעָרָיו״ וְגוֹ׳, וְהוּא מַה שֶׁעָמַד הַמַּלְאָךְ בְּמָקוֹם צָר אֲשֶׁר אֵין דֶּרֶךְ וְגוֹ׳, וְרָבְצָה הָאָתוֹן תַּחְתָּיו, שֶׁזֶּה יִרְמֹז לוֹמַר שֶׁאֵין ה׳ חָפֵץ בַּדָּבָר שֶׁהוּא חָפֵץ לָלֶכֶת עָלָיו.