פרק 22

וַיִּחַר אַף וְגוֹ׳ כִּי הוֹלֵךְ הוּא. דִּקְדֵּק לוֹמַר הוּא , לוֹמַר טַעַם שֶׁחָרָה אַף ה׳ בּוֹ, שֶׁלֹּא אָמַר בַּבֹּקֶר לְשָׂרֵי בָּלָק שֶׁה׳ נָתַן לוֹ רְשׁוּת לָלֶכֶת, אֶלָּא הִשְׁכִּים בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ וְגוֹ׳ וַיֵּלֶךְ עִם שָׂרֵי וְגוֹ׳, שֶׁזֶּה יַגִּיד שֶׁהֲלִיכָתוֹ מֵרְצוֹנוֹ וְלֹא הֻצְרַךְ לְרִשְׁיוֹן עֶלְיוֹן, וְהוּא אָמְרוֹ כִּי הוֹלֵךְ הוּא , פֵּרוּשׁ הוּא הוֹלֵךְ בִּרְצוֹנוֹ בְּאֵין רִשְׁיוֹן ה׳, לָזֶה חָרָה אַפּוֹ בּוֹ.

עוֹד נִרְאֶה עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (זוהר חדש קסט:) שֶׁאָמְרוּ בְּפָסוּק ״וַיֵּלֶךְ שֶׁפִי״ שֶׁמִּדֶּרֶךְ שֶׁל הַמַּשְׁרֶה עָלָיו כֹּחוֹת הַטֻּמְאָה לְהִתְבּוֹדֵד יָחִיד, וְכָאן כְּשֶׁרָאָה ה׳ שֶׁהוֹלֵךְ הוּא, פֵּרוּשׁ הוּא לְבַדּוֹ הָיָה נִפְרָד מִשָּׂרֵי בָּלָק וְעוֹשֶׂה מַעֲשֵׂהוּ, זֶה יַגִּיד שֶׁמֵּכִין צַעֲדוֹ לַעֲשׂוֹת כְּחֶפְצוֹ הָאֲרוּרָה. וַהֲגַם שֶׁהָיוּ עִמּוֹ שְׁנֵי נְעָרָיו אֵין מְעַכְּבִין עָלָיו הַהִתְבּוֹדְדוּת, לְצַד שֶׁהֵם רְגִילִים עִמּוֹ וְיַעֲשֶׂה מַעֲשֵׂהוּ לִפְנֵיהֶם, וְיָדַע ה׳ דַּרְכּוֹ הָרָעָה וְחָרָה אַפּוֹ בּוֹ. עוֹד יִרְצֶה בְּאָמְרוֹ הוֹלֵךְ הוּא שֶׁיָּדַע ה׳ שֶׁרָשָׁע זֶה גָּבַר בּוֹ הַחֵפֶץ לָלֶכֶת מֵעַצְמוֹ, הֲגַם שֶׁלֹּא הָיָה בָּלָק שׁוֹלֵחַ אַחֲרָיו הוּא הוֹלֵךְ לִרְצוֹנוֹ, וּבָזֶה גִּלָּה עֹצֶם שִׂנְאָתוֹ לְעַם ה׳, וְלָזֶה חָרָה אַפּוֹ יִתְבָּרַךְ בּוֹ.

וּשְׁנֵי נְעָרָיו עִמּוֹ. צָרִיךְ לָדַעַת לְאֵיזֶה עִנְיָן הוֹדִיעַ שֶׁהָיוּ עִמּוֹ שְׁנֵי נְעָרָיו, וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תנחומא) אָמְרוּ לְהוֹדִיעַ דֶּרֶךְ אֶרֶץ וְכוּ׳, וַעֲדַיִן קָשֶׁה לָמָּה לֹא הוֹדִיעַ כֵּן אֶלָּא אַחַר שֶׁהִזְכִּיר חֲרוֹן אַפּוֹ יִתְבָּרַךְ וִיצִיאַת מַלְאָךְ לְשָׂטָן לוֹ. וְיִתְבָּאֵר עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות מג:) כִּי לִשְׁלֹשָׁה אֵין הַמַּזִּיק נִרְאֶה לָהֶם וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁלֹּא יַזִּיק, וְכָאן לְפִי שֶׁיָּצָא שָׂטָן לְבִלְעָם מַלְאָךְ הַמַּזִּיקוֹ, מוֹדִיעַ הַכָּתוּב טַעַם שֶׁלֹּא הִזִּיק גַּם שֶׁלֹּא נִגְלָה אֵלָיו, לְפִי שֶׁהָיָה הוּא וּשְׁנֵי נְעָרָיו עִמּוֹ הֲרֵי שְׁלֹשָׁה.