פרק 20

אִם לִקְרֹא לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה אָמַר דְּבָרָיו בִּלְשׁוֹן סָפֵק, הֲמִמֶּנּוּ יִפָּלֵא כָּל דָּבָר? עוֹד, לָמָּה הִסְכִּים ה׳ עַל יַד הָרָשָׁע לָלֶכֶת לְקַלֵּל שׂוֹנְאֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל? עוֹד צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה חָזַר בּוֹ ה׳ מִדַּעַת רִאשׁוֹנָה שֶׁעִכֵּב עַל יָדוֹ, מִתְּחִלָּה מַה סָבַר וּלְבַסּוֹף מַה סָבַר?

וְנִרְאֶה כִּי בְּמַה שֶׁלְּפָנֵינוּ הָיוּ לִפְנֵי ה׳ שְׁנֵי דְּרָכִים, וּבְכָל אֶחָד מֵהֶם יֵשׁ בּוֹ מֵחוּשׁ בִּלְתִּי הָגוּן. הָאֶחָד, אִם יַסְכִּים ה׳ עַל הֲלִיכָתוֹ יַחְשְׁבוּ הָעַמִּים הָהֵם שֶׁרְשׁוּתוֹ בְּיַד עַצְמוֹ וְלֹא יֵדְעוּ שֶׁשַּׁלְשֶׁלֶת הַכֶּלֶב בְּיַד בְּעָלָיו וְאֵינוֹ יָכוֹל עֲשׂוֹת כְּכָל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ, וַה׳ רָצָה שֶׁיִּוָּדַע לְעֵינֵי הָעַמִּים שֶׁאֵין בִּלְעָם בִּרְשׁוּת עַצְמוֹ לְהָרַע לְמִי שֶׁאֵין ה׳ חָפֵץ בְּרָעָתוֹ. וְאִם לֹא יַנִּיחֵהוּ לָלֶכֶת יִכָּנֵס בְּמֵחוּשׁ אַחֵר, כִּי יֹאמַר בִּלְעָם שֶׁהוּא יָרֵא מִמֶּנּוּ חָס וְחָלִילָה לְשָׁלְחוֹ וְלָזֶה מוֹנְעוֹ מִלֶּכֶת. אֲשֶׁר עַל כֵּן נִתְחַכֵּם ה׳ וְסִלֵּק שְׁנֵי הַמֵּחוּשִׁים בְּדֶרֶךְ נָכוֹן. בִּתְחִלָּה אָמַר אֵלָיו לֹא תֵלֵךְ וְגוֹ׳, שֶׁבָּזֶה הֶרְאָה לָעַמִּים כִּי אֵין הַכֶּלֶב רַע בִּרְשׁוּת עַצְמוֹ. גַּם נִתְחַכֵּם ה׳ בָּזֶה לְשַׁלֵּם לוֹ שְׂכָרוֹ שֶׁהִקְדִּים לוֹמַר לִשְׁלוּחֵי בָלָק כִּי אֵינוֹ בִּרְשׁוּת עַצְמוֹ. וּמַה שָׂכָר נָתַן לוֹ שֶׁיָּדַע ה׳ אֶת אֲשֶׁר תִּקְרֶאנָה אוֹתוֹ בַּהֲלִיכָה זוֹ, שֶׁמִּלְּבַד שֶׁלֹּא תִהְיֶה לוֹ תּוֹעֶלֶת, דִּכְתִיב (במדבר כד:יא) ״אָמַרְתִּי כַּבֵּד אֲכַבֶּדְךָ וְהִנֵּה מְנָעֲךָ ה׳ מִכָּבוֹד״, מִלְּבַד זֶה עוֹד לוֹ שֶׁתְּסוֹבְבֵהוּ הֲלִיכָה זוֹ לִנְפֹּל בַּחֶרֶב, דִּכְתִיב (במדבר לא:ח) ״וְאֶת בִּלְעָם וְגוֹ׳ הָרְגוּ בֶּחָרֶב״ כְּשֶׁהָלַךְ לְקַבֵּל שְׂכָרוֹ עַל עֲצָתוֹ שֶׁנָּתַן לָהֶם בַּהֲלִיכָתוֹ. לָזֶה מְנָעוֹ ה׳ מֵרֶדֶת שַׁחַת בִּשְׂכַר דְּבָרָיו וְאָמַר לוֹ ״לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם״, כִּי אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַפֵּחַ שְׂכַר כָּל בְּרִיָּה. וְזֶה נוֹסָף עַל גֶּדֶר הַכָּבוֹד שֶׁעָשָׂה לוֹ בְּהַדְרָגַת הַשָּׂרִים כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ לְמַעְלָה.

וּבִשְׁלִיחוּת שְׁנִיָּה שֶׁשָּׁלַח בָּלָק, בָּאנוּ לְתִקּוּן מֵחוּשׁ הַשֵּׁנִי שֶׁיֹּאמְרוּ שֶׁאֵין ה׳ יָכוֹל חָס וְשָׁלוֹם לְמָנְעוֹ מֵהָרַע לְיִשְׂרָאֵל בַּהֲלִיכָתוֹ, וְתִכָּנֵס טָעוּת זֶה בְּלֵב בִּלְעָם וְיַחְשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת כִּי לֹא יִשְׁלֹט ה׳ בּוֹ שָׁם לְמָנְעוֹ מֵעֲשׂוֹת חֶפְצוֹ, כִּי כְּבָר נִבְחַן כִּי הוּא עָבִיט שֶׁל מֵי רַגְלַיִם. לָזֶה אָמַר אֵלָיו קוּם לֵךְ אִתָּם וּבְכָל הַמָּקוֹם יָדַי מוֹשְׁלוֹת עָלֶיךָ. וְלֹא אָמַר לוֹ בְּהֶחְלֵט ״קוּם לֵךְ״ אֶלָּא בְּדֶרֶךְ זֶה אִם לִקְרֹא לְךָ וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ אִם קְרִיאַת הָאֲנָשִׁים יֵשׁ לְךָ בָּהּ הֲנָאָה. כָּאן רְמָזוֹ שֶׁאֵין לוֹ הֲנָאָה בַּהֲלִיכָה זוֹ, וְתָלָה לוֹ הַדָּבָר אִם הֲלִיכָה זוֹ לְטוֹבָתוֹ כְּדֵי שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל בִּקְסָמָיו לָדַעַת תַּכְלִיתוֹ וּמִזֶּה יֵדַע אֶת אֲשֶׁר יִקְרָאֵהוּ וְיֶחְדַּל. וְאֵין כַּוָּנַת מַאֲמַר ״אִם לִקְרֹא״ סָפֵק לְפָנָיו אֶלָּא תְּנַאי הַדָּבָר אִם יֵשׁ לוֹ בּוֹ הֲנָאָה וְכוּ׳. וּבָזֶה הוּסַר הַמֵּחוּשׁ שֶׁיֹּאמַר בִּלְעָם שֶׁה׳ יָרֵא חָס וְשָׁלוֹם מִמֶּנּוּ לְשָׁלְחוֹ שֶׁהֲרֵי שְׁלָחוֹ, גַּם רְמָזוֹ אוּלַי יֵשֵׁב וְלֹא יִמָּשֵׁךְ מַה שֶׁנִּמְשַׁךְ מֵהָרָעָה לְיִשְׂרָאֵל. גַּם בָּזֶה שִׁלֵּם לוֹ תַּשְׁלוּם שְׂכָרוֹ כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ וּמְנָעוֹ מִנְּפוֹל בַּחֶרֶב אִם נַפְשׁוֹ לֹא תֹּאבֶה רָעָה, וְהוּא נַפְשׁוֹ נֶפֶשׁ רָשָׁע וְלֹא שָׁת לִבּוֹ לְמַה שֶׁהֵעִירוֹ ה׳. וְאוּלַי שֶׁלָּזֶה חָרָה אַפּוֹ כְּשֶׁרָאָהוּ ה׳ הוֹלֵךְ וְלֹא הִרְגִּישׁ בְּמַה שֶׁהֵעִירוֹ, זֶה יַגִּיד שֶׁיִּצְטַדֵּק אֶצְלוֹ בְּוַדַּאי שֶׁיֵּשׁ לוֹ הֲנָאָה, וְזֶה אֵינוֹ יָכוֹל לִהְיוֹת אֶלָּא אִם יַחְשֹׁב שֶׁיַּעֲלֶה בְּיָדוֹ הַדָּבָר אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ לוֹ בִּשְׁבִילוֹ. לָזֶה חָרָה אַפּוֹ שֶׁל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בּוֹ, וּבָזֶה נִתְיַשְּׁבוּ כָּל הַדִּקְדּוּקִים. וּבְסָמוּךְ יִתְיַשֵּׁב עוֹד טַעַם ״וַיִּחַר אַף״ וְגוֹ׳.