פרק 15

וַיֹּסֶף עוֹד. פֵּרוּשׁ, שֶׁשָּׁלַח אֶת הָרִאשׁוֹנִים וְהוֹסִיף עֲלֵיהֶם אֲחֵרִים, וְהוּא מַה שֶׁדִּקְדֵּק גַּם כֵּן בְּמַאֲמַר מֵאֵלֶּה וְלֹא אָמַר מֵהֶם, לוֹמַר כִּי עוֹדָם מִן הַמּוּבָא בַּשְּׁלִיחוּת עִם הַנּוֹסָפִים עֲלֵיהֶם, וְנִתְכַּוֵּן בָּזֶה שֶׁלֹּא יַכְחִישׁ אֶת דִּבּוּרוֹ הָרִאשׁוֹן שֶׁתָּלָה הַדָּבָר בִּפְחִיתוּת הַשְּׁלוּחִים שֶׁהֵם יוֹכִיחוּהוּ עַל פָּנָיו.

עוֹד נִתְכַּוֵּן בְּמַאֲמַר וַיֹּסֶף , שֶׁהוֹסִיף עַל מִנְיָן רִאשׁוֹן, שֶׁאִם הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ שְׁלֹשָׁה, שָׁלַח בְּמִנְיָן שֵׁנִי אַרְבָּעָה וְיוֹתֵר. וְזֶה אֵינוֹ נִשְׁמָע אִם הָיָה אוֹמֵר ״וַיִּשְׁלַח עוֹד שָׂרִים רַבִּים״ וְגוֹ׳, שֶׁהָיִיתִי אוֹמֵר שֶׁאוֹמֵר ״רַבִּים״ לְבַל תַּחְשׁוֹב שֶׁשָּׁלַח מוּעָטִים מִמִּנְיָן רִאשׁוֹן. וְאָמְרוֹ מֵאֵלֶּה חוֹזֵר לְתֵיבַת ״נִכְבָּדִים״, לָזֶה אָמַר ״וַיֹּסֶף״.