פרק 6

וְעַתָּה לְכָה נָּא וְגוֹ׳ , אָמַר וְעַתָּה שֶׁלֹּא יְעַכֵּב אֲפִלּוּ שִׁעוּר שָׁעָה אַחַת, כִּי כָּל שָׁעָה הֵם בְּסַכָּנָה מִצִּדָּם. וְאָמְרוֹ נָא לְשׁוֹן בַּקָּשָׁה, וְסָמַךְ הַבַּקָּשָׁה לְעִקַּר הַפְּעֻלָּה שֶׁהִיא ״אָרָה לִי״ וְגוֹ׳, וְדִקְדֵּק לוֹמַר תֵּבַת לִי שֶׁתִּהְיֶה הָאֲרִירָה בָּהֶם לִי לְצָרְכִּי, וְהַכַּוָּנָה בָּזֶה שֶׁלֹּא תִּתְעַכֵּב הָאֲרִירָה עַד אַחַר שֶׁיַּעֲשׂוּ נְקָמָה בָּהֶם וּמַה שֶׁהָיָה כְּבָר הָיָה, אֶלָּא שֶׁתַּעֲשֶׂה הַפְּעֻלָּה תֵּכֶף וּמִיָּד שֶׁבָּזֶה תִּהְיֶה הַצָּלַת מוֹאָב מֵהֶם. וְרָמַז עוֹד בְּמַאֲמַר לִי לְפִי שֶׁקָּדַם בִּלְעָם וּבֵרַךְ אֶת בָּלָק, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תנחומא, בלק א), לָזֶה אָמַר ״אָרָה לִי״, פֵּרוּשׁ, אֲפִלּוּ לִי שֶׁכְּבָר אֲנִי מְבֹרָךְ לֹא יוֹעִיל זֶה וְצָרִיךְ לְאָרֵר אוֹתָם. וְאִם תֹּאמַר אֵינוֹ צָרִיךְ שֶׁכְּבָר אַתָּה מְבֹרָךְ, לָזֶה אָמַר כִּי עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי כָּאן כָּלַל שְׁנֵי דְּבָרִים, אֶחָד עִנְיַן הַחוֹזֶק הַטִּבְעִי, וְאֶחָד עִנְיַן הַבְּרָכָה כִּי עַם זֶה בִּרְכָתוֹ עֲצוּמָה מִבִּרְכָתִי. וְאָמְרוֹ אוּלַי נַכֶּה בּוֹ פֵּרוּשׁ, וְאַחַר כָּל זֶה עוֹדֶנִּי בְּגֶדֶר הַסָּפֵק אוּלַי, וְגַם גֶּדֶר סָפֵק זֶה לֹא לְאַבְּדוֹ אֶלָּא לְהַכּוֹת בּוֹ לְגָרְשׁוֹ מֵעָלַי. גַּם נִתְכַּוֵּן לוֹמַר כְּנֶגֶד הַבֵּינוֹנִים נַכֶּה בּוֹ , וּכְנֶגֶד הַצַּדִּיקִים וַאֲגָרְשֶׁנּוּ.

וּבְדֶרֶךְ רֶמֶז פִּיו הִכְשִׁילוֹ בְּמַאֲמַר אָרָה לִּי לְאָרֵר אֶת בָּלָק, וְכֵן הָיָה, שֶׁגָּרַם לוֹ בַּעֲצָתוֹ מִיתַת כָּזְבִּי בִּתּוֹ. גַּם הָיָה סִבָּה שֶׁיָּשׁוּב בָּלָק לְמִדְיָן וְשָׁם נָפַל בַּחֶרֶב, דִּכְתִיב (במדבר לא:ח) ״וְאֶת מַלְכֵי מִדְיָן הָרְגוּ וְגוֹ׳ וְאֶת צוּר״ וְגוֹ׳, וְזוּלַת הֲלִיכַת בִּלְעָם שֶׁגִּלָּה לְמוֹאָב כִּי מֻבְטָחִים הֵם מִיִּשְׂרָאֵל וְלֹא יַעֲשׂוּ לָהֶם דָּבָר אֶלָּא בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, הָיָה נִשְׁאָר שָׁם בָּלָק וְלֹא הָיָה חוֹזֵר לְמִדְיָן וְלֹא הָיָה נֶהֱרָג, הֲרֵי נִתְקַיֵּם שֶׁהָלַךְ לְאָרוֹתוֹ לְבָלָק, לְקַיֵּם מַה שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לז:טו) ״חַרְבָּם תָּבוֹא בְלִבָּם״.

כִּי יָדַעְתִּי אֵת וְגוֹ׳. יִתְבָּאֵר עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם (במדבר רבה כאן) שֶׁאָמְרוּ שֶׁבִּלְעָם בֵּרַךְ אֶת בָּלָק שֶׁיִּהְיֶה מֶלֶךְ, לָזֶה אָמַר כִּי יָדַעְתִּי אֶת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבוֹרָךְ שֶׁהֲרֵי נִתְקַיְּמָה בּוֹ בִּרְכָתוֹ, וְדָבָר זֶה הוּא יָדוּעַ אֶצְלוֹ לְבַד לְפִי שֶׁהוּא נִסָּה אֶת הַדָּבָר וְאֵינוֹ יָדוּעַ לַכֹּל כִּי בִּרְכַּת בִּלְעָם בְּרָכָה, וַאֲשֶׁר יוּאַר זֶה יָדוּעַ מִמַּה שֶׁקִּלֵּל מוֹאָב לְסִיחוֹן. וְיֵשׁ לְהָעִיר בְּעִנְיָן זֶה, בִּשְׁלָמָא מַה שֶׁהָיוּ צוֹדְקִין קִלְלוֹתָיו שֶׁל בִּלְעָם יֵשׁ שְׁנֵי טְעָמִים בַּדָּבָר, אֶחָד לִהְיוֹתוֹ רַע עַיִן, וְהַשֵּׁנִי שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ רֶגַע בְּאַפּוֹ, כְּמַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות ז.) וְהָיָה מְקַלֵּל בְּרֶגַע הַזַּעַם, אֲבָל הַבְּרָכָה אֵין מְצִיאוּת שֶׁתִּתְקַיֵּם מִפִּיו.

וְנִרְאֶה כִּי לְעוֹלָם בִּרְכַּת בִּלְעָם כְּבִרְכַּת חֲמוֹר, אֶלָּא שֶׁהָרָשָׁע הָיָה מַעֲרִים כְּשֶׁהָיָה רוֹאֶה בְּאִצְטַגְנִינוּת שֶׁפְּלוֹנִי יַעֲלֶה לִגְדֻלָּה וְכַדּוֹמֶה, הָיָה עוֹשֶׂה שֶׁמְּבָרְכוֹ, וּכְשֶׁבָּא הַדָּבָר וּמִתְבָּרֵךְ חוֹשֵׁב שֶׁבִּרְכָתוֹ שֶׁל בִּלְעָם גָּרְמָה, וְלֹא כֵן הוּא אֶלָּא מַזָּלוֹ גָּרַם. וּכְמוֹ כֵן עָשָׂה לְבָלָק שֶׁרָאָה בְּכוֹכָבוֹ שֶׁעָתִיד לִמְלֹךְ בְּמוֹאָב, וּבֵרְכוֹ בַּדָּבָר עַצְמוֹ לְרַמּוֹתוֹ כִּי הוּא הַסּוֹבֵב.