פרק 17

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְקַח מֵאִתָּם. אָמְרוֹ דַּבֵּר וְגוֹ׳ וְקַח מֵאִתָּם שֶׁנִּרְאֶה שֶׁהֵם שְׁנֵי עִנְיָנִים, לְצַד שֶׁיְּצַו ה׳ עַל יִשְׂרָאֵל לְהָבִיא הַמַּטּוֹת וְעַל מֹשֶׁה לָקַחַת מֵאִתָּם, לָזֶה אָמַר דַּבֵּר וְקַח , וַהֲגַם שֶׁלֹּא הִזְכִּיר הֲבָאַת יִשְׂרָאֵל, רְמָזָהּ בְּכֹחַ וָא״ו שֶׁל וְקַח. עוֹד נִרְאֶה טַעַם אָמְרוֹ וְקַח בְּתוֹסֶפֶת וָא״ו לְהוֹסִיף עַל עִנְיָן רִאשׁוֹן מִלְּבַד זִכְרוֹן הַמַּחְתּוֹת אֲשֶׁר עֲשָׂאוּם רִקּוּעֵי פַחִים וְגוֹ׳, עוֹד קַח מֵאִתָּם וְגוֹ׳ לְהַרְאוֹתָם כִּי בְּאַהֲרֹן בָּחַר לוֹ יָהּ.

מֵאִתָּם וְגוֹ׳ מֵאֵת כָּל נְשִׂיאֵיהֶם. טַעַם שֶׁהֻצְרַךְ לוֹמַר מֵאִתָּם וְלֹא הִסְפִּיק לוֹמַר ״מֵאֵת כָּל נְשִׂיאֵיהֶם״, לְעַכֵּב שֶׁלֹּא יִקַּח הַמַּטּוֹת אֶלָּא מֵאִתָּם וְלֹא יִקַּח מֹשֶׁה בַּעֲדָם. וְאִם הָיָה אוֹמֵר ״קַח מֵאֵת נְשִׂיאֵיהֶם מַטֶּה מַטֶּה״ לֹא הָיִיתִי מִתְחַיֵּב לוֹמַר שֶׁהֵם יָבִיאוּ, וְהָיִיתִי אוֹמֵר שֶׁהוּא הַדִּין שֶׁיִּקַּח מֹשֶׁה בִּשְׁבִילָם וּשְׁלוּחוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹתוֹ, אוֹ הָיִיתִי אוֹמֵר שֶׁכַּוָּנַת אָמְרוֹ מֵאֵת נְשִׂיאֵיהֶם וְגוֹ׳ שֶׁיִּהְיֶה מִשֶּׁלָּהֶם וּלְעוֹלָם מֹשֶׁה יִקַּח, לָזֶה בָּא מַאֲמַר מֵאִתָּם לְעִכּוּב. וְטַעַם הַדָּבָר כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה מָקוֹם לוֹמַר כִּי מֹשֶׁה בָּחַר לָהֶם עֵץ לֹא יִצְלָח.