פרק 17

חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם וְגוֹ׳ וְאַתָּה וְאַהֲרֹן וְגוֹ׳. כָּל זֶה מְיֻתָּר, שֶׁכְּבָר אָמַר אַתָּה וְכָל עֲדָתְךָ וְגוֹ׳ וְאַהֲרֹן. וְאִם רָצָה לוֹמַר חֶשְׁבּוֹן כֻּלָּם, לְמַעְלָה כְּשֶׁאָמַר ״עֲדָתְךָ״ שָׁם הָיָה לוֹ לוֹמַר מָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים, וְלֹא הָיָה צָרִיךְ לַחְזֹר וּלְהַזְכִּיר אַתָּה וְאַהֲרֹן. וְאוּלַי שֶׁנִּתְחַכֵּם לוֹמַר שֶׁלֹּא יִתְעָרֵב קֹרַח עִם הַמָּאתַיִם וַחֲמִשִּׁים אֶלָּא בְּיִחוּד עִם אַהֲרֹן, וְעָשָׂה כֵן כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה מָקוֹם לַטּוֹעִים אַחַר קֹרַח לוֹמַר כִּי דְּבָקַתּוֹ הָרָעָה לְצַד הֱיוֹתוֹ עִם רִבּוּי מַקְטִירֵי הַקְּטֹרֶת, אֲבָל אִם הָיָה בִּפְנֵי עַצְמוֹ הָיָה כְּאַהֲרֹן. לָזֶה אָמַר לוֹ וְאַתָּה וְאַהֲרֹן בִּפְנֵי עַצְמְכֶם אִישׁ מַחְתָּתוֹ. וַהֲגַם שֶׁכֻּלָּן הִקְרִיבוּ יַחַד, עִם כָּל זֶה נַעֲשׂוּ שְׁתֵּי כִּתּוֹת – כַּת אַחַת קֹרַח וְאַהֲרֹן, וְכַת שְׁנִיָּה מָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים אִישׁ.