פרק 14

אַף לֹא אֶל אֶרֶץ וְגוֹ׳. קָשֶׁה, אַחַר שֶׁאָמְרוּ לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר, מַה מָקוֹם לְהִתְרַעֵם עַל מַדְרֵגָה קְטַנָּה מִמֶּנָּה? וְרַשִׁ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה יִשֵּׁב בְּדוֹחַק. וְאוּלַי שֶׁנִּתְכַּוְּנוּ לוֹמַר שֶׁשְּׁלִילַת הֲלִיכָתָם אֶצְלוֹ לֹא לְצַד גֶּדֶר הָרָעָה שֶׁקִּבְּלוּ מִמֶּנּוּ שֶׁהוֹצִיאָם לַהֲמִיתָם בַּמִּדְבָּר, אֶלָּא אֲפִלּוּ לְצַד הֶעְדֵּר הַטּוֹב הַמֻּבְטָחִים מִמֶּנּוּ לְבַד, וְהוּא אָמְרוֹ אַף לֹא אֶל וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ אַף לְצַד לֹא אֶל אֶרֶץ וְגוֹ׳, לְטַעַם זֶה לְבַד הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים וְגוֹ׳, וּמִכָּל שֶׁכֵּן שֶׁסִּבְּבָם הַקְרָבַת הַנֶּזֶק.

הַעֵינֵי וְגוֹ׳ לֹא נַעֲלֶה. פֵּרוּשׁ, בּוֹחֲרִים נִקּוּר עֵינֵיהֶם מִמַּעֲלָה אֲשֶׁר יֻבְטְחוּ בָּהּ מִמֶּנּוּ. בָּזֶה גִּלּוּ עֹצֶם הַפְלָגַת הַשִּׂנְאָה אֲשֶׁר שְׂנוּאָה טוֹבַת הַצַּדִּיק אֶצְלָם יוֹתֵר מִנִּקּוּר עֵינֵיהֶם, לָזֶה חָרָה אַפּוֹ שֶׁל מֹשֶׁה מְאֹד: