פרק 37

וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל מֹשֶׁה. טַעַם שִׁנּוּי פָּרָשָׁה זוֹ שֶׁאָמַר וַיֹּאמֶר , מַה שֶׁאֵין כֵּן בְּכָל הַתּוֹרָה שֶׁבְּכֻלָּן הוּא אוֹמֵר ״וַיְדַבֵּר״, יִתְבָּאֵר עַל פִּי מַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ילקוט שמעוני) שֶׁאָמְרוּ: כְּשֶׁרָאָה מֹשֶׁה מַעֲשֵׂה הַמְקוֹשֵׁשׁ אָמַר לִפְנֵי ה׳: בִּימֵי הַחוֹל לוֹבְשִׁין יִשְׂרָאֵל תְּפִלִּין וְזוֹכְרִין הַמִּצְווֹת, בְּיוֹם הַשַּׁבָּת בַּמֶּה יִזְכְּרוּ? וְהֵשִׁיב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הֲרֵינִי נוֹתֵן לָהֶם מִצְוַת צִיצִית שֶׁבָּהּ יִזְכְּרוּ וְכוּ׳, עַד כָּאן. לָזֶה אָמַר ״וַיֹּאמֶר״, פֵּרוּשׁ, אֲמִירָה הַמְּסַעֶדֶת אֶת הַלֵּב בִּמְבֻקָּשׁוֹ.