פרק 10

וַיֹּאמְרוּ וְגוֹ׳ לִרְגּוֹם וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה לֹא נִרְגְּשׁוּ בְּמַאֲמָר רִאשׁוֹן שֶׁאָמַר כָּלֵב ״עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ וְגוֹ׳ נוּכַל לָהּ״. וְנִרְאֶה כִּי לְדִבְרֵי כָּלֵב לֹא חָשְׁשׁוּ, לְפִי שֶׁדְּבָרָיו בְּטֵלִים מֵעַצְמָן, שֶׁאֵין עֵדוּת יָחִיד עוֹמֶדֶת לְגַבֵּי עֵדוּת רַבִּים, דִּכְתִיב (דברים יט:טו) ״עַל פִּי שְׁנֵי עֵדִים יָקוּם דָּבָר״, לָזֶה לֹא חָשׁוּ לִדְבָרָיו. מַה שֶׁאֵין כֵּן כְּשֶׁבָּאוּ יַחַד דִּבְרֵי יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב, מֵעַתָּה הוּרְעָה עֵדוּת הַמְרַגְּלִים, כִּי דִּין שְׁנֵי עֵדִים כְּדִין מֵאָה עֵדִים (מכות ה.), וְעֵדוּת שְׁקוּלָה הִיא זֹאת, וְאֵין כָּאן עֵדוּת לֹא שֶׁל מְרַגְּלִים וְלֹא שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב, וְחָזַר הַדִּין לְמַה שֶׁהָיָה קֹדֶם שִׁלּוּחַ הַמְרַגְּלִים, לָזֶה חָשׁוּ לָהֶם וְאָמְרוּ לִרְגּוֹם אוֹתָם.

וְצָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה לֹא הִשְׂכִּילוּ לָדוּן עַל פִּי מִשְׁפַּט הַתּוֹרָה לְהַכְחִישׁ דִּבְרֵי הָעֲשָׂרָה בְּדִבְרֵי הַשְּׁנַיִם, כֵּיוָן שֶׁדִּין הָעֵדוּת הוּא תְּרֵי כְּמֵאָה וּמֵאָה כִּתְרֵי. וְאֶפְשָׁר שֶׁדָּנוּ בִּיהוֹשֻׁעַ שֶׁהוּא פָּסוּל לְעֵדוּת בְּמַה שֶׁנּוֹגֵעַ לְמֹשֶׁה, כִּי הָיָה מְשָׁרְתוֹ מִבְּחוּרָיו: