פרק 13
מתוך אור החיים על במדבר · רבי חיים בן עטר זצ"ל
וַיִּצְעַק וְגוֹ׳ לֵאמֹר. טַעַם אָמְרוֹ לֵאמֹר , בָּא בְּטַעֲנָה כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ שֶׁהִקְפִּיד וְיַחְזִיקוּהוּ כְּנוֹטֵר אֵיבָה, וְדִבְרֵי אַהֲרֹן יַגִּידוּ לָמוֹ, לָזֶה אָמַר בְּצָעֳקוֹ לַה׳ בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ דְּבָרִים הַנֶּאֱמָרִים בְּסָמוּךְ מִפִּי אַהֲרֹן:
עוֹד יִרְצֶה, כִּי אָמַר לִפְנֵי ה׳ קוֹדֶם הִתְפַּלְלוֹ שֶׁהוּא מוֹחֵל עַל כְּבוֹדוֹ, וְאַחַר כָּךְ הִתְפַּלֵּל ״אֵל נָא״ וְגוֹ׳:
אֵל נָא. נִתְכַּוֵּן לִשְׁאוֹל מִמִּדַּת הַחֶסֶד, כְּאָמְרוֹ (תהלים נב:ג) ״חֶסֶד אֵל״. נָא, לְשׁוֹן בַּקָּשָׁה וּפִיּוּס לְעוֹרֵר הָרַחֲמִים. רְפָא נָא – פֵּרוּשׁ עַתָּה וְלֹא יִתְעַכֵּב.