פרק 10

וְהִנֵּה מְצֹרָעַת. לֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר הַדָּבָר אַחַר שֶׁכְּבָר אָמַר ״וְהִנֵּה מִרְיָם מְצֹרַעַת״ וְגוֹ׳, וּלְפִי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ספרי) שֶׁאָמְרוּ שֶׁגַּם אַהֲרֹן נִצְטָרַע, יִרְצֶה לוֹמַר הִנֵּה הִיא עֲדַיִן מְצֹרַעַת וְלֹא פָּרְחָה מִמֶּנָּה כְּאַהֲרֹן. וְאָמְרוּ עוֹד חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שם) שֶׁדַּוְקָא כְּשֶׁהָיָה פּוֹנֶה הָיְתָה מְצֹרַעַת, וּכְשֶׁהָיָה מַחְזִיר פָּנָיו הָיְתָה פּוֹרַחַת מִמֶּנָּה, וּלְדִבְרֵיהֶם צָרִיךְ לוֹמַר כִּי מֹשֶׁה לֹא הָיָה מַבִּיט בְּמִרְיָם לָדַעַת מַה הִיא, שֶׁאִם לֹא כֵן מִמָּה נַפְשָׁךְ קָשֶׁה, וְהָבֵן: