פרק 20

וְיֵשׁ אֲשֶׁר וְגוֹ׳ יָמִים מִסְפָּר. גַּם זֶה מְסַפֵּר בְּשֶׁבַח יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֲגַם שֶׁלֹּא יַחֲנוּ לָפוּשׁ אֶלָּא יָמִים מוּעָטִים – יִסְעוּ בְּהֵעָלוֹת הֶעָנָן. וְאָמַר עַל פִּי ה׳ יַחֲנוּ , וְאֵין שַׁיָּכוּת לְזִכְרוֹן שְׁנֵיהֶם אֶלָּא לְמַסָּע, נִתְכַּוֵּן לְהַשְׁווֹת הַנְּסִיעָה לַחֲנִיָּה, לוֹמַר: כְּשֵׁם שֶׁעַל פִּי ה׳ יַחֲנוּ בְּרָצוֹן וְהַשְׁלָמַת דַּעַת לָנוּחַ מֵהַדֶּרֶךְ, כְּמוֹ כֵן בָּרָצוֹן הַשָּׁלֵם הָיוּ נוֹסְעִים, הֲגַם שֶׁהָיוּ נוֹחִים זְמַן מוּעָט.

וְרָאִיתִי שֶׁתִּרְגֵּם יוֹנָתָן בֶּן עוּזִיאֵל ״יָמִים מִסְפָּר״ – שִׁבְעַת יוֹמִין, וּלְפִי דְּבָרָיו זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אֵין מָקוֹם לִדְבָרֵינוּ לוֹמַר שֶׁבָּא לְשַׁבֵּחַ יִשְׂרָאֵל כִּי יֵשׁ בְּמֶשֶׁךְ שִׁבְעָה יָמִים לָנוּחַ מִן הַדֶּרֶךְ. וְלִדְבָרָיו זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה יִתְבָּאֵר הַכָּתוּב עַל זֶה הַדֶּרֶךְ, שֶׁבָּא לוֹמַר שֶׁבֵּין בְּפֶרֶק הַחֲנִיָּה וּבֵין בְּפֶרֶק הַנְּסִיעָה, הֲגַם שֶׁהָיָה לָהֶם הָרָצוֹן, לֹא הָיוּ עוֹשִׂים הַדָּבָר אֶלָּא לְצַד הֱיוֹת הַדָּבָר מַאֲמָרוֹ יִתְבָּרַךְ, וְהוּא אָמְרוֹ עַל פִּי ה׳ יַחֲנוּ וְעַל פִּי ה׳ יִסָּעוּ :