פרק 48

אֱלִישָׁמָע בֶּן עַמִּיהוּד. רַזַ״ל אָמְרוּ (תנחומא) רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה הָיוּ דּוֹרְשִׁים אֶת הַשֵּׁמוֹת: ״אֱלִישָׁמָע בֶּן עַמִּיהוּד״ – אֵלַי שָׁמַע וְלַאֲדוֹנָתוֹ לֹא שָׁמַע, עִמִּי הָיָה הוֹדוֹ וְלֹא עִם הָרְשָׁעִים, עַד כָּאן. נִרְאֶה כִּי יְכַוֵּן הַכָּתוּב בְּמַאֲמַר אֵלִי שָׁמָע , שֶׁטַּעַם שֶׁפֵּרַשׁ יוֹסֵף לֹא לְצַד שׁוּם מֵחוּשׁ אֲשֶׁר יְסֻבַּב מֵהַמַּעֲשֶׂה, אֶלָּא לְצַד יִרְאַת ה׳, כְּאָמְרוֹ (בראשית לט:ט): ״וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים״, וְהוּא מַאֲמַר אֵלַי שָׁמָע. עוֹד יִרְצֶה עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם שֶׁאָמְרוּ (סוטה לו:) שֶׁנִּדְמָה לוֹ דְּיוֹקְנוֹ שֶׁל אָבִיו וְכוּ׳, וְהֵן יָדוּעַ כִּי הוּא מַרְאֵה הַשְּׁכִינָה, כִּי אָבִיו בִּמְקוֹמוֹ לֹא יָדַע דָּבָר וַאֲפִלּוּ אִם עוֹדֶנּוּ חַי, אֶלָּא אֲבִיר יַעֲקֹב אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, וְהוּא מַאֲמַר אֵלַי שָׁמָע. וְכָפַל לוֹמַר עוֹד עַמִּיהוּד לִרְמֹז מַה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (שם): ״וְלֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ לִהְיוֹת עִמָּהּ״, פֵּרוּשׁ ״לִשְׁכַּב״ וְגוֹ׳ כִּפְשׁוּטוֹ, ״לִהְיוֹת עִמָּהּ״ – שֶׁתָּבְעָה מִמֶּנּוּ לְקֵרוּב בְּשָׂרוֹ לִבְשָׂרָהּ וְלֹא רָצָה, וְהוּא מַאֲמַר ״עִמִּי הוֹדוֹ״ וְכוּ׳. וְרַזַ״ל שֶׁאָמְרוּ ״עִם רְשָׁעִים״ לְשׁוֹן רַבִּים, אוּלַי שֶׁכַּוָּנָתָם לוֹמַר שֶׁלֹּא מֵאֵשֶׁת פּוֹטִיפַר לְבַד נִשְׁמַר אֶלָּא מִכַּמָּה כַּיּוֹצֵא בָּהּ.