פרק 12

הַמַּקְרִיב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן אֶת קָרְבָּנוֹ. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה הֻצְרַךְ לוֹמַר אֶת קָרְבָּנוֹ ? וְאוּלַי שֶׁבָּא לוֹמַר שֶׁהֵבִיא מִשֶּׁלּוֹ וְלֹא מִשֶּׁל הַשֵּׁבֶט. וּלְדִבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ספרי פיסקא מח) שֶׁדִּיְּקוּ דָּבָר זֶה מִמַּה שֶׁכָּפַל לוֹמַר בְּכָל אֶחָד ״זֶה קָרְבַּן נַחְשׁוֹן״ וְגוֹ׳ ״זֶה קָרְבַּן נְתַנְאֵל״, מְלַמֵּד שֶׁהֵבִיאוּ מִשֶּׁלָּהֶם, טַעַם אָמְרוֹ קָרְבָּנוֹ , לְפִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שְׁתֵּי בְּחִינוֹת הַקְרָבָה: א׳ הַפְלָגַת זְכֻיּוֹתָיו וְקֻרְבָתוֹ לִפְנֵי ה׳ כָּאָמוּר בָּעִנְיָן בְּדִבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (במדבר רבה יג,י) נִפְלָאִים מַעֲשָׂיו שֶׁל נַחְשׁוֹן, וְהַב׳ הַקָּרְבָּן עַצְמוֹ. לָזֶה אָמַר הִקְרִיב אֶת קָרְבָּנוֹ , פֵּרוּשׁ, הִקְרִיב קָרְבָּן הָאָמוּר בָּעִנְיָן עִם קָרְבָּנוֹ הַנֶּעְלָם שֶׁהוּא סֶגֶל מַעֲשֶׂה הַטּוֹב אֲשֶׁר הִפְלִיא עֲשׂוֹת. וְתֵדַע כִּי עִם קָרְבַּן הָאָדָם יִתְיַחֲדוּ וְיִתְוַעֲדוּ כֹּחוֹת הַקְּדֻשָּׁה אֲשֶׁר סֻבְּבוּ מִמֶּנּוּ וַאֲשֶׁר אֵלָיו. עוֹד לְצַד כִּי בְּחִינַת הַקָּרְבָּן יַפְעִיל הַקְרָבַת עַנְפֵי הַקְּדֻשָּׁה, וְהֵעִיד הַכָּתוּב כִּי הִשִּׂיגָה יַד נַחְשׁוֹן לְהַקְרִיב אֶת קָרְבָּנוֹ, פֵּרוּשׁ הַצָּרִיךְ לְהַקְרִיב מִנִּיצוֹצֵי הַקְּדֻשָּׁה וַעֲנָפֶיהָ הִקְרִיב וְיִחֵד יַחַד כָּל הַצָּרִיךְ לְהִתְקָרֵב וּלְהִתְיַחֵד מִבְּחִינָתוֹ, וְהוּא מַאֲמַר הַמַּקְרִיב אֶת קָרְבָּנוֹ , וְזֶה יַעֲשֶׂה בְּכֹחַ וּבְכַוָּנָה בַּהֲבָאַת הַקָּרְבָּן.

לְמַטֵּה יְהוּדָה. וְלֹא אָמַר ״נָשִׂיא״ כְּכָל הָאָמוּר בְּכָל הַמַּטּוֹת, לוֹמַר כִּי רָאוּי הוּא נַחְשׁוֹן לְהַקְרִיב רִאשׁוֹן הֲגַם שֶׁלֹּא הָיָה נָשִׂיא וּמַעֲלָתוֹ מִצַּד עַצְמוֹ, מַה שֶׁאֵין כֵּן בְּכָל שְׁאָר הַנְּשִׂיאִים כִּי מַעֲלָתָם הִיא לְצַד הֱיוֹתָם נְשִׂיאֵי הַשֵּׁבֶט לְבַד. עוֹד יִרְצֶה לְהַפְלִיג מַהוּתוֹ שֶׁלֹּא הָיָה מַחְשִׁיב עַצְמוֹ כְּנָשִׂיא אֶלָּא כְּאֶחָד מִבְּנֵי הַשֵּׁבֶט. וּלְצַד שֶׁמָּצִינוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תנחומא במדבר פסוק מ״ח) שֶׁבִּקְשׁוּ לִדְרֹשׁ בִּשְׁמוֹת הַנְּשִׂיאִים כָּל אֶחָד כְּפִי מַעֲשָׂיו, נִרְאֶה כִּי צַדִּיק זֶה שְׁמוֹ גַּם כֵּן יַגִּיד כִּי הוּא זֶה אֲשֶׁר הָיָה יָחִיד שֶׁנִּתְנַדֵּב לְקַדֵּשׁ שְׁמוֹ בִּירִידָה לַיָּם, וְהוּא אָמְרוֹ נַחְשׁוֹן אוֹת נוּ״ן מִתְחַלֶּפֶת בְּלָמֶ״ד בְּאוֹתִיּוֹת דטלנ״ת, שֶׁהֲגַם שֶׁהָיָה נַחְשׁוֹל שֶׁל יָם גּוֹבֵר בֵּין יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרְאוּ עַמִּי, נָדַב וְיָרַד לַיָּם, כְּמַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה לז:).