פרק 2

דַּבֵּר וְגוֹ׳ וְאָמַרְתָּ וְגוֹ׳. כָּפַל הַכָּתוּב לוֹמַר דַּבֵּר וְאָמַרְתָּ , גַּם שִׁנָּה לְשׁוֹנוֹ, אוּלַי שֶׁיְּכַוֵּין לִשְׁנֵי מִינֵי נָזִיר שֶׁאֶחָד מְשֻׁבָּח מֵחֲבֵרוֹ, וְהוּא נְזִירוּת כְּהַהוּא שֶׁאָמְרוּ בִּנְדָרִים (נדרים ט.) שֶׁאָמַר שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק, מִיָּמַי לֹא אָכַלְתִּי וְכוּ׳ אֶלָּא פַּעַם וְכוּ׳ הָעֲבוֹדָה שֶׁאֲגַלֵּחַ לַשָּׁמַיִם וְכוּ׳, עָלֶיךָ אָמַר קְרָא ״נָזִיר לְהַזִּיר לַה׳״, יְעֻיַּן שָׁם. לָזֶה אָמַר דַּבֵּר כְּנֶגֶד שְׁאָר נְזִירוּת, וְאָמַרְתָּ כְּנֶגֶד נְזִירוּת הַמְּעֻלָּה, וְלָזֶה כָּפַל לוֹמַר נָזִיר לְהַזִּיר לַה׳ וְלֹא אָמַר לְהַזִּיר לַה׳, נִתְכַּוֵּן לוֹמַר כְּנֶגֶד שְׁנֵי מִינֵי נְזִירוּת, נָזִיר כְּנֶגֶד כָּל הַנְּזִירוּת שֶׁיַּזִּיר עַצְמוֹ, וּמַאֲמַר לְהַזִּיר לַה׳ כְּנֶגֶד נְזִירוּת שֶׁהִיא מִתְּחִלָּתָהּ לַה׳ כְּמַעֲשֵׂה אוֹתוֹ אָדָם שֶׁהִזִּיר כְּשֶׁרָאָה בָּבוּאָה שֶׁלּוֹ.