פרק 7

וְהֵשִׁיב אֶת אֲשָׁמוֹ. שִׁנָּה לְדַבֵּר לְשׁוֹן יָחִיד, הֲגַם שֶׁהִתְחִיל לְדַבֵּר לְשׁוֹן רַבִּים ״וְהִתְוַדּוּ״, לְצַד שֶׁהַוִּדּוּי שָׁוִים הֵם בּוֹ, מַה שֶׁאֵין כֵּן הָאָשָׁם אֵינוֹ בְּהַשְׁוָאָה, לְצַד שֶׁהוּא בְּעוֹלֶה וְיוֹרֵד כָּאָמוּר בְּפָרָשַׁת וַיִּקְרָא (ויקרא ה:ז-יג), וְגָמַר הַכָּתוּב לְדַבֵּר בְּשִׁעוּר זֶה לְשׁוֹן יָחִיד, כִּי אֵין צֹרֶךְ לְשַׁנּוֹת לִכְתֹּב בְּעִנְיָן אַחֵר.