פרק 6

אִישׁ וְגוֹ׳ כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל וְגוֹ׳. אָמַר לִמְעוֹל וְלֹא אָמַר וּמָעֲלוּ מַעַל, יִתְבָּאֵר עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ספרי; פסיקתא ב׳; בבא קמא קי.) שֶׁאָמְרוּ שֶׁהַכָּתוּב מְדַבֵּר בִּמְשַׁקֵּר בְּמָמוֹן חֲבֵרוֹ וְנִשְׁבַּע לוֹ לַשֶּׁקֶר, וַהֲגַם שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר הַדָּבָר בְּפָרָשַׁת וַיִּקְרָא, חָזַר וְנִשְׁנָה לִפְרָטֵי הַדִּינִים שֶׁנִּתְחַדְּשׁוּ בּוֹ. כְּפִי זֶה יָעִיר הַכָּתוּב כִּי מִשְּׁעַת מַעֲשֵׂה הַחֵטְא שֶׁהוּא הַגֶּזֶל וּכְפִירַת מָמוֹן יַחְשׁוֹב הוּא לִמְעוֹל מַעַל בַּה׳ לִשָּׁבַע בִּשְׁמוֹ כְּשֶׁיִּתְבְּעוּהוּ לְדִין, שֶׁאִם לֹא כֵן הֲרֵי הוּא בְּהִשָּׁבוֹן, וְהוּא אָמְרוֹ כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם שֶׁהוּא גְּזֵלַת מָמוֹן חֲבֵרוֹ מִשְּׁעַת מַעֲשֶׂה הִנֵּה הוּא מַסְכִּים לִמְעוֹל מַעַל בַּה׳.

וְאָשְׁמָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא. לְצַד שֶׁהוּא חָטָא בִּשְׁבוּעָה בַּה׳, יַפְעִיל הַגֵּרָעוֹן בַּנֶּפֶשׁ. וְשִׁנָּה ה׳ לוֹמַר לְשׁוֹן יָחִיד, וְכָל מַה שֶׁלְּפָנָיו וּמַה שֶׁלְּאַחֲרָיו לְשׁוֹן רַבִּים. מִלְּפָנָיו אָמַר: כִּי יַעֲשׂוּ וְגוֹ׳, מִלְּאַחֲרָיו: וְהִתְוַדּוּ , וְתִמְצָא שֶׁאָמְרוּ בַּגְּמָרָא כִּי כְּשֶׁיַּרְגִּישְׁךָ הַכָּתוּב בִּכְגוֹן זֶה הוּא הֶרְגֵּשׁ גָּדוֹל, וְעַיֵּן מַה שֶׁכָּתַבְנוּ מִזֶּה בְּפָרָשַׁת וַיִּקְרָא (ויקרא ז:כא). גַּם דִּקְדֵּק לוֹמַר תֵּבַת הַהוּא לְלֹא צֹרֶךְ, יְעוֹרֵר הַכָּתוּב שֶׁהַפְּגָם הַלָּז יַעֲשֶׂה רֹשֶׁם לִמְקוֹר נַפְשׁוֹת עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁתִּקָּרֵא נֶפֶשׁ, וּכְדֵי שֶׁלֹּא תָבִין שֶׁעַל הַמּוֹעֵל הוּא מְדַבֵּר לָזֶה אָמַר הַהוּא וְלֹא אָמַר ״וְאָשְׁמָה נַפְשׁוֹ״. וְעַיֵּן מַה שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר (אחרי מות סז.) בְּפֵרוּשׁ פָּסוּק ״נַפְשִׁי אִוִּיתִיךָ בַּלַּיְלָה״ (ישעיהו כו:ט) בְּדִיּוּק נָכוֹן: