פרק 2

שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת מִסְפָּר זֶה לָמָּה. וְרַשִׁ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הֵבִיא דִּבְרֵי הַמִּדְרָשׁ שֶׁאָמְרוּ כִּי כְּשֶׁבָּא לְהַשְׁרוֹת שְׁכִינָתוֹ בְּתוֹכָם חָזַר לִמְנוֹתָם, עַד כָּאן, וְזֶה לֹא יַסְפִּיק לְיִשּׁוּב הַפְּשָׁט, כִּי הָיָה לוֹ לִמְנוֹתָם קוֹדֶם חוֹדֶשׁ נִיסָן לֹא אַחַר כָּךְ, גַּם בְּהַפְלָגַת זְמַן חוֹדֶשׁ יָמִים.

וְנִרְאֶה לִי בְּהַקְדִּים לַחְקוֹר זֹאת, כִּי בַּמִּסְפָּר שֶׁאַחַר הָעֵגֶל שֶׁהוּא מִסְפָּר שֶׁבְּפָרָשַׁת פְּקוּדֵי (שמות לח:כו) בָּאוּ לִכְלַל חֶשְׁבּוֹן שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים, שֶׁיֵּשׁ בְּמִסְפָּר זֶה נוֹסָף עַל מִסְפַּר יוֹצְאֵי מִצְרַיִם שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים בְּהֶמְשֵׁךְ זְמַן שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים, הֲגַם שֶׁכִּלָּה בָּהֶם הָעֵגֶל בִּשְׁלֹשָׁה מִינֵי מִיתוֹת: מַגֵּפָה, חֶרֶב בְּנֵי לֵוִי, הַשְׁקָאַת אֵפֶר הָעֵגֶל. וּבַמִּסְפָּר שֶׁלְּפָנֵינוּ שֶׁהוּא אַחַר שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים אֲחֵרִים מִמִּסְפָּר הַשֵּׁנִי, רוֹאַנִי שֶׁלֹּא הוֹסִיפוּ עַל מִסְפָּר הַקּוֹדֵם לוֹ אֲפִלּוּ אֶחָד. וְהַדָּבָר כִּמְעַט זָר לִמְאֹד שֶׁלֹּא הוֹסִיפוּ, שֶׁאֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁבְּהֶמְשֵׁךְ זְמַן זֶה לֹא יָבוֹאוּ מֵהֶם לִכְלַל עֶשְׂרִים, וּמַה גַּם שֶׁלֹּא אֵרַע לָהֶם חִסָּרוֹן וְנוֹסָף שֶׁהָיוּ עֲסוּקִים בִּמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן.

וְיִגְדַּל הַקּוּשְׁיָא לְפִי מַה שֶׁאָמְרוּ בַּפְּסִיקְתָא (זוטרתא), וְזֶה לְשׁוֹנָם: ״וַיִּהְיוּ כָּל הַפְּקוּדִים״ וְגוֹ׳, וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר ״בֶּקַע וְגוֹ׳ לְשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף״ וְגוֹ׳, לָמַדְנוּ שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל עֲסוּקִין בִּמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן לֹא חָסְרָה מֵהֶם נֶפֶשׁ אַחַת, עַד כָּאן. דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לְפִי הַנִּרְאֶה רְחוֹקִים, שֶׁהֲלֹא אַדְרַבָּא בְּהַשְׂכִּיל עַל דָּבָר אָנוּ רוֹאִים שֶׁחָסְרוּ יוֹתֵר מִמַּה שֶׁחָסְרוּ בְּמַעֲשֵׂה הָעֵגֶל, הֲגַם שֶׁלֹּא הָיוּ עֲסוּקִים בִּמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן.

אָכֵן לְפִי מַה שֶׁעָלָה בְּיָדֵינוּ שֶׁכָּל שֵׁבֶט לֵוִי שׁוֹקְלִים שְׁקָלִים (שקלים א,ג), אֵין קֻשְׁיָא, כִּי בַּמִּסְפָּר שֶׁבְּפָרָשַׁת פְּקוּדֵי הָיוּ הַלְוִיִּם בִּכְלַל הַמִּסְפָּר, אֲבָל בַּמִּסְפָּר שֶׁלְּפָנֵינוּ לֹא נִכְנְסוּ הַלְוִיִּם, וּמֵעַתָּה הֲרֵי שֶׁהוֹסִיפוּ כָּל מִסְפַּר הַלְוִיִּם, וְלָזֶה אָמַר בְּסָמוּךְ לַמִּסְפָּר וְהַלְוִיִּם לֹא הָתְפָּקְדוּ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל , וְלֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁהִנְנִי רוֹאֶה שֶׁלֹּא הָתְפָּקְדוּ בַּמִּסְפָּר הַקּוֹדֵם, וְהֵן אֱמֶת אִם אָמַר הַכָּתוּב כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה׳ כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב אַחַר פָּרָשַׁת הַדְּגָלִים הָיִיתִי אוֹמֵר כִּי בָּא לְהַשְׁמִיעֵנוּ שֶׁקִּיְּמוּ מַאֲמַר ה׳ שֶׁצִּוָּה שֶׁלֹּא יִפְקְדוּ אוֹתָם, וּמִמַּה שֶׁלֹּא אָמַר אֶלָּא וְהַלְוִיִּם לֹא הָתְפָּקְדוּ בְּתוֹכָם הֲרֵי זֶה מַרְאֶה בָּאֶצְבַּע כִּי נִתְכַּוֵּן לוֹמַר, אַל תִּתְמַהּ עַל הַמִּסְפָּר שֶׁהוּא בְּשָׁוֶה לַמִּסְפָּר הַקּוֹדֵם בְּלֹא תּוֹסֶפֶת – וְהַלְוִיִּם לֹא הָתְפָּקְדוּ, וַהֲרֵי לְפָנֶיךָ הַיִּתְרוֹן.

וּפֵרוּשׁ דִּבְרֵי הַפְּסִיקְתָּא יָצִיץ וְזָרַח, כִּי מַה שֶׁמָּצִינוּ חֶשְׁבּוֹן עָצוּם כָּזֶה שֶׁשָּׁוֶה בְּמִסְפָּר שֵׁנִי לְשֶׁלְּפָנִים, זֶה יַגִּיד כִּי הֵן הֵנָּה שֶׁהָיוּ בַּמִּסְפָּר הָרִאשׁוֹן, וּבְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים שֶׁבֵּין שְׁתֵּי הַמִּסְפָּרוֹת לֹא נֶעְדַּר מֵהֶם אֶחָד, וְהַנּוֹסָפִין בַּמִּסְפָּר מִלְּאוּ חֶסְרוֹן מִסְפַּר הַלְוִיִּם שֶׁהָיוּ בַּכְּלָל הָרִאשׁוֹן וְלֹא בִּכְלַל מִסְפָּר הַשֵּׁנִי. וְלָזֶה נִתְחַכֵּם ה׳ לוֹמַר לְמֹשֶׁה לָשֵׂאת אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּיוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי וְגוֹ׳, בְּכִוּוּן שֶׁהָיָה זְמַן שֶׁהִגִּיעַ הַמִּסְפָּר לַמִּסְפָּר הָרִאשׁוֹן לְבַד הַלְוִיִּם, לְהָעִירְךָ בְּמַה שֶׁאָמַר בַּפְּסִיקְתָּא שֶׁהַמִּסְפָּר עַצְמוֹ הָרִאשׁוֹן הָיָה כַּמִּסְפָּר הַשֵּׁנִי וְלֹא מֵת אֶחָד וְנִכְנַס אַחֵר בִּמְקוֹמוֹ. וְהַטַּעַם, לְצַד שֶׁהָיוּ עֲסוּקִים בִּמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, עַל דֶּרֶךְ (דברים ד:ד) ״וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה׳ חַיִּים כֻּלְּכֶם״. וְנוּכַל לוֹמַר גַּם לְדִבְרֵי הַמִּדְרָשׁ שֶׁהֵבִיא רַשִׁ״י שֶׁכְּשֶׁבָּא לְהַשְׁרוֹת שְׁכִינָתוֹ בְּתוֹכָם וְכוּ׳, שֶׁבָּחַר בִּזְמַן זֶה לַטַּעַם הַנִּזְכָּר.