פרק 44

וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת אֵיךְ יֻצְדַּק ״וְאַף גַּם זֹאת״ שֶׁהוּא עִנְיַן הֲטָבָה עִם מַה שֶׁקָּדַם לוֹ בְּעִנְיַן הַיִּסּוּרִין וְהַצָּרוֹת. וְאוּלַי שֶׁחוֹזֵר לִתְחִלַּת הָעִנְיָן שֶׁהִזְכִּיר עֲוֹנוֹתָם וַהֲלִיכָתָם בְּמִקְרֶה עִם ה׳, אַף עַל פִּי כֵן לֹא מְאַסְתִּים וְכוּ׳.

עוֹד יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּמַה שֶׁקָּדַם, כִּי ה׳ נוֹתֵן טַעַם לְהַקְפָּדַת כָּל חֲכַם לֵב לָמָּה יִגְלֶה יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ וְלֹא שָׂם לוֹ שָׁם בָּאָרֶץ עַצְמָהּ מִשְׁפַּט תֵּט אֲשׁוּרָם מִנִּי אֹרַח. עוֹד הוֹסִיף לוֹמַר אַף גַּם טַעַם זֶה, וְהוּא בְּאֶמְצָעוּת הֲבָאָתָם בְּאֶרֶץ אוֹיְבֵיהֶם וְתֵעָזֵב הָאָרֶץ מֵהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְגוֹ׳ לְכַלּוֹתָם , עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מדרש תהלים עט) כִּי ה׳ הִשְׁלִיךְ חֲמָתוֹ עַל עֵצִים וְעַל אֲבָנִים לְמַלֵּט עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כְּ״מִזְמוֹר לְאָסָף בָּאוּ גוֹיִם וְגוֹ׳ שָׂמוּ אֶת יְרוּשָׁלַיִם לְעִיִּים״ וְגוֹ׳, שֶׁהָיָה מְזַמֵּר עַל הַדָּבָר. גַּם יְסוֹבֵב רַחֲמָיו וְתִכָּבֵשׁ מִדַּת הַדִּין בִּרְאוֹת עַם עֶלְיוֹן בְּנֵי מְלָכִים שְׁפָלִים בְּיַד אוֹיְבֵיהֶם, וְזֶה יְסוֹבֵב שִׁפְלָם שֶׁלֹּא תְּכַלֶּה אוֹתָם מִדַּת הַדִּין, וְהוּא אָמְרוֹ וְאַף גַּם זֹאת סִבָּה לַהֲבָאָתָם בְּאֶרֶץ אוֹיְבֵיהֶם שֶׁבִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אוֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְגוֹ׳ לְכַלּוֹתָם , וּלְצַד זֶה בָּחַרְתִּי בְּעֹנֶשׁ כָּזֶה.

לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם. בְּרִית זוֹ הִיא שֶׁלֹּא יַחְלִיפֵם בְּאוּמָּה אַחֶרֶת שֶׁקִּיֵּם ה׳ כֵּן בְּמַאֲמָרוֹ לְיוֹצְאֵי מִצְרַיִם, וְהוּא מַה שֶׁגָּמַר אוֹמֶר כִּי אֲנִי ה׳ אֱלֹהֵיהֶם – פֵּרוּשׁ, זֹאת אוֹת הַבְּרִית, אֱלֹהֵיהֶם וְלֹא אֱלֹהִים לְאוּמָּה אַחֶרֶת, גַּם מַאֲמָרוֹ בִּשְׁעַת מַתַּן תּוֹרָה שֶׁיִּהְיוּ עַם סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים וּמַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים, וּמַאֲמַר ה׳ הוּא בִּמְקוֹם בְּרִית.

עוֹד נִרְאֶה שֶׁכַּוָּנַת הַכָּתוּב הִיא עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: לֹא מְאַסְתִּים וְגוֹ׳ לְכַלּוֹתָם , וְהַטַּעַם הוּא לְצַד בְּרִיתִי אִתָּם, וְחָזַר וּפֵרֵשׁ מַה הוּא הַבְּרִית – כִּי אֲנִי ה׳ אֱלֹהֵיהֶם , זֶה הוּא הַבְּרִית שֶׁהוּפַר אִם אֲכַלֶּה אוֹתָם, כִּי אֵין מְקַיֵּם בְּרִית ה׳ שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם לֶאֱלוֹהַּ אֲשֶׁר נִתְחַיְּבוּ הֵם לְקַיְּמוֹ. גַּם יִרְצֶה עַל הַתּוֹרָה שֶׁנִּקְרֵאת בְּרִית, שֶׁאִם אֵין יִשְׂרָאֵל, הַתּוֹרָה שֶׁנָּתַן ה׳ לָהֶם וְהִיא אִתָּם עִמָּם הוּפְרָה.