פרק 42

וְאָמְרוֹ וְזָכַרְתִּי וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, כִּי הַוִּדּוּי יוֹעִיל לְהָקֵל מֵעֲלֵיהֶם הַגְּזֵרוֹת הָרָעוֹת, אֲבָל לַהֲשִׁיבָם לְכַנָּם צָרִיךְ זְכוּת אָבוֹת, וְהוּא אָמְרוֹ ״וְזָכַרְתִּי״.

עוֹד יִרְצֶה לוֹמַר שֶׁזֶּה תּוֹסֶפֶת טַעַם לַגָּלוּת בְּאֶרֶץ אוֹיְבֵיהֶם, כִּי עַל יְדֵי כֵן יַעֲלֶה זִכְרוֹן בְּרִית אָבוֹת וְיִזְכּוֹר אוֹתָם לְרַחֲמִים, מַה שֶׁלֹּא הָיָה כֵן זוּלַת זֶה. גַּם תִּהְיֶה לָהֶם זְכִירַת הָרַחֲמִים כְּשֶׁיִּשְׁתַּתֵּף עִמָּהֶם זִכְרוֹן הָאָרֶץ, וְזוּלַת גָּלוּתָם בְּאֶרֶץ הָעַמִּים אֵין צֹרֶךְ לְזִכְרוֹן הָאָרֶץ לְזָכְרָהּ עִמָּהּ, וְהוּא אָמְרוֹ וְזָכַרְתִּי וְגוֹ׳ וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר. וְהוֹסִיף עוֹד לוֹמַר וְהָאָרֶץ תֵּעָזֵב מֵהֶם , טַעַם אַחֵר לַגָּלוּת, כִּי בָּזֶה גַּם כֵּן תִּרֶץ הָאָרֶץ שַׁבְּתוֹתֶיהָ מַה שֶׁלֹּא הָיָה כֵן בְּלֹא גָלוּת.

בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, אִם תַּסְפִּיק זְכוּת יַעֲקֹב מַה טּוֹב, וְאִם לָאו אוֹסִיף מַה שֶׁלְמַעְלָה מִמֶּנָּה שֶׁהִיא בְּרִית יִצְחָק, וְאִם לֹא תַּסְפִּיק אֲצָרֵף מַה שֶׁלְפָנָיו בְּרִית אַבְרָהָם: